ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקסא
כל צפור טהורה תאכלו לרבות המשולחת. וזה אשר לא תאכלו לרבות את השחיטה, ואיפוך אנא. אמר רבי יוחנן משם רבי שמעון בן יוחאי לא מצינו רוב בעלי חיים שאסורין. תנא דבי רבי ישמעאל ושלח על פני השדה מה שדה מותרת אף האי נמי מותרת. והאישדה להכי הוא דאתא הא מבעי ליה לכדתניא שדה שלא יעמוד בצור ויזרקנה לים, בגבת ויזרקנה למדבר, ושלא יעמוד חוץ לעיר ויזרקנה בתוך העיר אלא כל שעומד בעיר ויזרקנה חוץ לחומה. ואידך אם כן ניכתוב קרא שדה מאי השדה, ש"מ תרתי. רבא אמר לא אמרה תורה שלח לתקלה. על פני (העיר) [השדה] שאם שלחה וחזרה לתוך ידו תהא מותרת באכילה:
וכבס המטהר את בגדיו אר"ש ומה בא זה ללמדנו אם ללמד שיטמא בגדים במגע הרי קל וחומר הוא ומה אם ימי ספרו שיאן מטמא בביאה מטמא בגדים במגע ימי גמרו שמטמא בביאה אינו דין שיטמא בגדים במגע. אם כן למה נאמר וכבס המטהר את בגדיו מלטמא משכב מושבו מפני שהן שני כבוסי בגדים אחד מלטמא משכב ומושב ואחד מלטמא בגדים במגע. וגלח את כל שערו יכול אף בית הסתרים, הרי אתה דן נאמר תגלחת בימי ספרו ונאמר תגלחת בימי גמרו מה תגלחת האמור בימי ספרו פרט לבית הסתרים אף תגלחת האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים, הן אם היקל בימי ספרו שיאן מטמא משכב ומושב ואין מטמא בביאה (וק'ו) [ניקל] בימי גמרו שהוא מטמא משכב ומושב ומטמא בביאה הואיל ומטמא במשכב ומושב ומטמא בביאה יגלח אף בית הסתרים, תלמוד לומר כל שערו כל שערו לג"ש מה כל שערו האמור בימי ספרו פרט לבית הסתרים אף כל שערו האמור בימי גמרו פרט לבית הסתרים:
ורחץ את בשרו במים ואפילו במי מקוה. והלא דין הוא ומה אם הזב שאין טעון הזאת מים חיים טעון ביאת מים חיים מצורע שטעון הזאת מים חיים אינו דין שיטעון ביאת מים חיים, תלמוד לומר ורחץ במים אפילו במי מקוה. ורחץ וטהר ואחר יבוא אל המחנה רחיצת גופו מעכבתו ליכנס לפנים מן המחנה ואין (כפורים) מעכבין אותו ליכנס לפנים מן המחנה. וישב מחוץ לאהלו אמר רב חסדא מנין למצורעת שמותרת בתשמיש המטה שנאמר וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ולא מחוץ לאהלה. וישב מחוץ לאהלו שיהא כמנודה ואבל אסור בתשמיש המטה, אהלו אין אהלו אלא אשתו שנאמר שובו לכם לאהליכם. שבעת ימים ולא ימי חלוטו דברי רבי, רבי יוסי ברבי יהודה אומר קל וחומר לימי הלוטו. אמר רבי חייא אמרתי לפני רבי והלא למדני רבי שלא היה לו יותם לעוזיהו אלא בימי חלוטו, א"ל אף אני כך אמרתי:
והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל, את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו פרט ואת כל שערו יגלח חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש מקום כינוס שער ונראה אף כל מקום כינוס שער ונראה, מאי רבי רבי שער הרגלים. ומאי מיעט מיעט דבית השחי ודכולי גופיה. והלכה מגלח כל גופו. דתניא בא לו לטהר את המצורע מעביר תער על כל בשרו שנאמר וביום השביעי יגלח שתהא תגלחת שניה כתגלחת ראשונה. רב אשי אמר הא מתניתין רבי שמעון היא דדריש כללי ופרטי ומגלח, כדלעיל. מני רבי עקיבא היא דדריש רבויי ומעוטי דתניא את כל שערו רבה, את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו מיעט ואת כל שערו יגלח חזר ורבה מאי רבי רבי כל מילי ומאי מיעט מיעט שבתוך החוטם. בשביעי יכול בין ביום בין בלילה תלמוד לומר ביום ולא בלילה. יגלח את כל שערו יכול אף בית הסתרים תלמוד לומר גבות עיניו מה גבות עיניו בנראה פרט לבית הסתרים אף כל שערו בנראה פרט לבית הסתרים, אי מה גבות עיניו מקום כינוס שער ונרעה אף אין לי אלא מקום כינוס שער ונראה מנין מקום כינוס שער שאין נראה פזור שער ונראה פזור שער שאין נראה, תלמוד לומר ואת כל שערו יגלח, ראשו מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם שומע אני אף מצורע כן תלמוד לומר ראשו. וקסבר האי תנא הקפת כל הראש שמה הקפה, זקנו מה תלמוד לומר לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו שומע אני אף כהן מצורע כן תלמוד לומר זקנו. ראשו מה תלמוד לומר, לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו שומע אני אף נזיר מצורע כן, תלמוד לומר ראשו: