ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקלט
כי אתא רב דימי אמר מנין לתכשיט כל שהוא טמא מציץ, אריג כל שהוא טמא מאו בגד, אריג ותכשיט כל שהוא טמא מכל כלי מעשה. ואף על גב דבמדין כתיב, גמר כלי כלי מהתם, מוסיף שק על הבגד אף על פי שאינו אריג טמא, למאי חזי. אמר ר' יוחנן שכן אני קולע שלש נימין ותולה בצואר בתו. תנו רבנן שבת קודש אין לי אלא שק מנין לרבות את הקילקלי ואת החבק תלמוד לומר או שק. יכול שאני מרבה את החבלים והמשיחות תלמוד לומר שק מה שק מיוחד טווי ואריג. הרי הוא אומר במת וכל מעשה עזים תתחטאו. יכול שאני מרבה את החבלים ואת המשיחות תלמוד לומר בגד ועור לגזרה שוה מה בגד ועור האמור בשרץ לא טימא אלא טווי ואריג אף כשטימא במת טווי ואריג ומה בגד ועור האמור במת טימא כל מעשה עזים אף בשרץ טימא כל מעשה עזים, מנין לרבות דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה תלמוד לומר או שק. והא אפיקתיה לקילקלי וחבק, הני מילי מיקמי דתיתי גזרה שוה השתא דאתא לגזרה שוה אייתר ליה. אין לי אלא בשרץ במת מנין, נאמר בגד ועור לגזרה שוה מה כשטמא בשרץ עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים. מופנה דאי לא מופנה איכא למיפרך מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה לאיי אפנויי מופנה, מכדי שרץ איתקש לשכבת זרע דכתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע וסמיך ליה או איש אשר יגע בכל שרץ וכתיב בשכבת זרע וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע בגד ועור דכתיב בשרץ למה לי, לאפנויי. ובמת נמי אפנויי מופנה מכדי מת איתקש לשכבת זרע דכתיב והנוגע בכל טמא נפש או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע וגו' עור דכתיב במת למה לי לאפנויי. הרי הוא אומר במת וכל מעשה עזים יכול יטמא חבלים ומשיחות ודין הוא נאמר טמא במת וטמא בשרץ מה בשרץ לא טמא אלא טווי ואריג אף במת לא יטמא אלא טווי ואריג, הן אם הקל בשרץ הקל נקל במת החמור תלמוד לומר בגד ועור לגזרה שוה, אין לי אלא שק העשוי מן העזים, העשוי מן החזיר ומזנבה של פרה מנין תלמוד לומר שק. אין לי אלא בשרץ במת מנין ודין הוא ומה בשרץ הקל עשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים אף במת החמור נעשה בו מעשה חזיר כמעשה עזים, הן אם ריבה טומאת ערב מרובה נרבה טומאת שבעה מועטת. תלמוד לומר בגד ועור לגזרה שוה. כל כלי לרבות את הקליעה ואת הקמיעה ואת התפילין. יכול שאני מרבה את העץ ואת העבות תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה בהם ולא העושה מלאכה באחרים. יכול שאני מרבה אף חפוי כלים תלמוד לומר בהם פרט לחפוי כלים. במים יובא כולו כאחד. יכול מקצתו תלמוד לומר ובא השמש וטהר מה ביאת שמש כולו כאחד אף ביאתו במים כולו כאחד. וטמא עד הערב יכול לכל דבר, תלמוד לומר וטהר. אי וטהר יכול לכל דבר תלמוד לומר וטמא עד הערב הא כיצד טהור (לחולין) [למעשר] מבעוד יום, לתרומה משתחשך. ואיפוך אנא, מסתברא כי היכי דחמירא אכילה דתרומה מאכיליה דמעשר ה"נ חמירא נגיעה דתרומה מנגיעה דמעשר. ואיבעית אימא נגיעה דתרומה מהכא נפקא בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא. אזהרה לאוכל מנין תלמוד לומר ולא יאכל מן הקדשים. או אינו אלא אזהרה לנוגע תלמוד לומר בכל קדש לא תגע אל המקדש לא תבא מקיש קדש למקדש מה מקדש דבר שיש בו נטילת נשמה אף קדש דבר שיש בו נטילת נשמה ובנגיעה ליכא נטילת נשמה והא דאפקה רחמנא בלשון נגיעה (מאי) [הכי] קאמר רחמנא נגיעה כי אכילה:
כלי חרש אין לי אלא חרס מנין לרבות כלי נתר תלמוד לומר וכלי חרס, מנין לרבות אוהלין ודין הוא ומה אם כלי עץ שטמא פשוטיו טיהר אוהלין כלי חרס שטיהר פשוטיו אינו דין שטיהר אהלין תלמוד לומר וכלי חרס לרבות אוהלין. מנין לרבות שברי כלי חרס תלמוד לומר וכל כלי חרס, מכאן אמרו הדקין שבכלי חרס קרקרותיהן ודפנותיהן יושבים שלא מסומכין שעורן בכדי סיכת קטן עד לוג. מלוג ועד סאה ברביעית. מסאה ועד סאתים בחצי לוג. מסאתים ועד לשש ועד חמש סאין בלוג דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר אני איני נותן בהן מדה. אלא הדקין שבכלי חרס קרקרותיהן ודפנותיהן יושבין שלא מסומכין שעורן בכדי סיכת קטן, עד קדרות הדקות. מקדרות הדקות עד חביות לודיות ברביעית מלודיות עד לחמיות בחצי לוג, מלחמיות ועד חצבים גדולים בלוג נשקע דבר ולא נאמר עכשיו. (רב נחמן) [ר' נחמיה] ור' אליעזר בן יעקב חצבים גדולים שעורן כבשני לוגין. הפכין והחביצין והגלילין שעור קרקרותיהן כל (שאין) [שהן ואין] להן דפנות. אשר יפול מהם יש מהם שמטמא ויש מהם שלא מטמא פרט לתרנגולת שבלע את השרץ ונפלה לאויר התנור טהור ואם מתה טמא. אל תוכו את שיש לו תוך טמא ואת שאין לו תוך טהור פרט למטה לכסא לספסל לשלחן לספינה ולמנורה של חרס. עדות זו העיד חזקיה איש עיקוש לפני רבן גמליאל ביבנה שאמר משום רבן גמליאל הזקן כל שאין לו תוך בכלי חרס אין לו אחורים: