ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקכט


שלשה מינין אם רין א"ר אלעזר עשר רביעיות הן ונקיט רב כהנא בידיה חמש סומקתא וחמש חיוורתא. חמש סומקתא. נזיר ועושה פסח שהורו במקדש ומתו [סימנא]. נזיר רביעית יין לנזר. עושה פסח דאמר ר"י אמר שמואל ארבע כוסות הללו צריך שיהא בהן כדי רביעית. שהורו שתה רביעית יין אל יורה. במקדש שתה רביעית יין ונכנס למקדש חייב. ומתו דתניא מנין לרביעית דם שיצא משני מתים שהוא מטמא באהל שנאמר ועל כל נפשות מת לא יבוא. חמש חיורתא חלת נזיר ומצורע שנפסלו בשבת (סימנא) חלת רביעית שמן לחלות. נזיר רביעית שמן לנזיר. מצורע רביעית מים למצורע. שנפסלו דתנן ושאר כל משקין טמאין פוסלין את הגויה ברביעית. בשבת דתנן ושאר כל השופכין ברביעית. לה צאת שבת. ותו ליכא והאיכא מי רביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים. בפלוגתא לא קמיירי. והאיכא היה מביא פיילי של חרס ונותן לתוכה חצי לוג מים מן הכיור ור"י אומר רביעית. בפלוגתא לא קמיירי. והא איכא כמה מים נותן לתוכה כל שהוא ר' מאיר אומר רביעית. בפלוגתא לא קא מיירי. והאיכא מקוה. בר מהוא דבטלוה רבנן:

ואלו הן שבמיתה שתויי יין ופרועי ראש. בשלמא שתויי יין דכתיב יין ושכר אל תשת וגו' אלא פרועי ראש מנלן. דאיתקש שתויי יין לפרועי ראש דכתיב וראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו וכתיב ויין לא ישתו מה שתויי יין במיתה אף פרועי ראש במיתה. ומינה מה שתויי יין מחלל עבודה אף פרועי ראש מחלל עבודה:

שתויי יין מנלן אתיא חוקה חוקה ממחוסר בנדים. והא תנא מולהבדיל קא נסיב לה ה"מ מקמי דניקוש ג"ש. והא תנא מחוסר בגדים הוא דקא יליף משתויי יין הכי קאמר מנין שלא נחלוק בין מחוסר בגדים לשתויי יין ושלא רחוץ ידים ורגלים ת"ל חוקה חוקה לג"ש. אלא ולהבדיל למה לי כדרב לא מוקי אמורא עליה מיומא טבא לחבריה משום שכרות:

אתה ובניך יכול חללין ת"ל אתך יצאו חלליך. אוציא את חללין ולא אוציא את בעלי מומין ת"ל אתה ובניך מה אתה כשר אף בניך כשרין יצאו חללין ובעלי מומין:

בבואכם אל אהל מועד אין לי אלא בביאה מנין אף ביציאה ת"ל אתה ובניך. מנין לעשות המזבח כאהל מועד ת"ל אתה ובניך. מנין שאינו חייב אלא בשעת עבודה ת"ל אתה ובניך אתך. רבי אומר נאמר כאן בבואכם אל אהל מועד וכו' [מה בבואם] האמור להלן עשה את היציאה כביאה את המזבח כאהל [מועד] ואינו חייב אלא בשעת עבודה אף בבואכם אל אהל מועד האמור כאן עשה יציאה כביאה ואת אהל מועד כמזבח ולא יהא חייב אלא בשעת עבודה. אהל מועד אין לי אלא אהל מועד מנין לרבות שילה ובית עולמים ת"ל חוקת עולם ולא תמותו. ממשמע לאו אתה שומע הן. יכול יהיו ישראל חייבין מיתה על ההוראה ת"ל אתה ובניך לא תמותו אתה ובניך במיתה ואין ישראל חייבין מיתה על ההוראה. יכול יהיו אהרן ובניו חייבין מיתה על ההוראה ודין הוא ומה אם ישראל שמוזהרין לבא אל אהל מועד שתויי יין ושלא שתויי יין אין חייבין מיתה על ההוראה אהרן ובניו שאין מוזהרין לבא אל אהל מועד אלא שתויי יין אינו דין שלא יחוייבו מיתה על ההוראה יצאו ישראל מן הכתוב אהרן ובניו מק"ו חוקת עולם לרבות יציקות ובלילות ותנופות והנשות והקמיצות והמליקות והקבלות וההזאות. מנין לשתויי יין שאם עבד עבודתו פסולה תלמוד לומר ולהבדיל בין הקודש ובין החול, ומנין למחוסר בגדים ושלא רחוץ ידים ורגלים נאמר חוקה חוקה לגזירה שוה:

ולהבדיל בין הקודש ובין החול, אלו דמים וחרמים והקדשות והערכין. ובין הטמא ובין הטהור אלו טמאות והטהרות:

ולהורות את בני ישראל אלו ההוראות. את כל החוקים אלו המדרשות. אשר דבר ה' להם אלו ההלכות. ביד משה זה התלמוד. יכול אף המקרא ת"ל ולהורות. ר' יוסי בר ר' יהודה אומר יכול אף התרגום ת"ל ולהורות: