ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תקכד
רבי יהודה אומר כתיב וידבר העם באלהים ובמשה שמע הקב"ה שהלשינו על כבודו ומכבודו שהוא אש אוכלה אש שלח בהם אש ואותה האש שקעה בארץ ולא חזרה עוד למקומה אלא נכנסה אל אהל מועד וכל הקרבנות שהיו ישראל מקריבין במדבר אותה אש יוצאה ואוכלת אותם ותרד אש מן השמים אין כתיב כאן אלא ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח. ואותה האש יצאה ואכלה עדת קרח שנאמ רואש יצאה מאת ה'. ואותה האש יצאה ואכלה את בני אהרן שנאמר ותצא אש מלפני ה'. אין אדם יוצא מן העולם עד שתעבור עליו מאותה האש שנאמר ותשקע האש:
וירא כל העם וירונו וכה"א וכל בני ישראל רואים ברדת האש וגו' לכך נאמר רננו צדיקים בה' רננו צדיקם לה' אין כתיב כאן אלא בה' בזמן שהם רואין אותו. וכן אתה מוצא וירא ישראל את היד הגדולה התחילו מרננים אז ישיר משה וגו'. והרשעים אינם מרננים עד שהוא מביא עליהם מכות שנאמר ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים. וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם זה מקרא מסורס ואין ראוי לומר אלא וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם שבירידתו נשא את כפיו וברך את העם. ויברכם בעמידה. אתה אומר בעמידה או בעמידה ושלא בעמידה ת"ל לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה. וכה"א ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם וישמע בקולם ותבוא תפלתם למעון קדשו (השמימה) [לשמים]. בדורו של חזקיהו מלך יהודה שהיו עוסקים בתורה מה נאמר בהן ותבא תפלתם למעון קדשו לשמים אבל בדורות אחרים שהיו עובדים עבודה זרה מה נאמר בהן ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שומע. ויברכם זו ברכה סתומה שאי אתה יודעה וחזר ופרש להלן יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ויבא משה ואהרן אל אהל מועד למה נכנס משה עם אהרן ללמדו על מעשה הקטרת. או לא נכנס אלא לדבר אחר הריני דן ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה מה ירידה מענין עבודה אף ביאה מענין עבודה. ומנין לביאה שטעונה ברכה ודין הוא ומה אם יציאה שאינה טעונה רחיצה טעונה ברכה ביאה שטעונה רחיצה יציאה שטעונה ברכה אינו דין שתטעון רחיצה. לא אם אמרת בביאה שכן נכנס מחול לקודש תאמר ביציאה שיוצא מקודש לחול. בטל החילוף וחזרנו לדון ירידה טעונה ברכה וביאה טעונה ברכה מה ירידה מענין עבודה אף ביאה מענין עבודה הא למה נכנס משה אעם אהרן ללמדו על נעשה הקטרת:
ותצא אש מלפני ה'. כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרום ולחכה על המזבח את העולה ואת החלבים נפלו על פניהם ושבחו לשמים. כך נפלו על פניהם בימי שלמה שנאמר וכל ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים [ארצה] על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו, על אותה שעה הוא אומר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם, כימי משה, וכשנים קדמוניות כימי שלמה. ר' אומר כימי עולם כי מי נח זאת לי, וכשנים קדמוניות כשנות הבל שלא היתה עבודת אלילים בעולם:
ויקחו (שני) בני אהרן נדב ואביהוא אף הם בני אהרן בשמחתם כיוון שראו אש חדשה שירדה משמי מרום ולחכה על המזבח את העולה ואתהחלבים עמדו להוסיף אהבה על אהבה שנאמר ויקחו ואין לקיחה אלא שמחה. נדב ואביהוא מה ת"ל בני אהרן כמשמע שנאמר דנב ואביהוא איני יודע שבניו היו מה ת"ל בני אהרן שלא חלקו כבוד לאהרן. נדב ואביהוא לא נטלו עצה ממשה. איש מחתתו איש מעצמו ולא נטלו עצה זה מזה. דבר אחר מסיני נטלו להם שכין שראו את משה ואת אהרן שהיו מהלכין תחלה והם באים אחריהם אמרו נדב ואביהוא מתי שנים זקנים הללו מתים ואנו ננהוג את הקהל אמר המקום נראה מי קובר אתמי הם קוברים אתכם ויהיו מנהיגים את הקהל. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי נפישי גמלי סבי דטעיני משכי דהוגני. דבר אחר כיון שראו שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל אמר נדב ואביהוא וכי יש לך אדם שמבשל תבשיל בלא אש מיד נטלו אש זרה ונכנסו לבית קדש הקדשים אמר להם המקום אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי אתם הכנסתם לפני אש טמאה אני אשרוף אתכם באש טהורה. ויקריבו לפני ה' אש זרה רבי ישמעאל אומר יכול אש זרה ממש תלמוד לומר אשר לא צוה אותם הכניסם בלא עתה. רבי עקיבא אומר לא הכניסם אלא מן הכירם שנאמר ויקריבו לפני ה' אש זרה, אם כן למה נאמר אשר לא צוה אותם לא נמלכו במשה רבן. ורבי אליעזר אומר לא נתחייבו אלא על שהורו הלכה בפני רבן וכלהמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. מעשה בתלמיד אחד של ר' אליעזר שהורה הלכה בפני רבו אמר לאימא שלום אשתו זה אינו מוציא שנתו ומת, לאחר שמת נכנסו אצלו חכמים אמרו לו וכי נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. ותצא אש למפני ה' מלמד שיצאהאש מבית קדש הקדשים ושרפה נשמתם. אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטין שלאש יצאו מבית קדש הקדשם ונחלקו לארבעה ונכנסו שנים בחוטמו של זה. ותאכל אותם, אותם נשרף ולא בגדיהם שנאמר ויקרבו וישאום בכתונתם בכתונת הנשואים. או יכול בכתונת הנושאים תלמוד לומר ותאכל אותם ולא בגדיהם ואומר ולבני אהרן תעשה כתונות כתנות לכהנים ולא כתנות ללוים. וימותו לפני ה' ר' אליעזר אומר לא מתו אלא בחוץ מקום שהלוים מותרין ליכנס שנאמר ויקרבו וישאום בכתונותם. אם כן למה נאמר וימותו לפני ה' נגפן המלך ודחפן המלאך לחוץ והוציאן. ר' עקיבא אומר לאמתו אלא בפנים שנאמר וימותו לפני ה', אם כן למה נאמר ויקרבו וישאום בכתנותם מלמד שהטילו עליהם חניתות של ברזל וגררום והוציאום לחוץ:
וימותו לפני ה'. רבי אליעזר אומר כעין מיתה שרפת נשמה והגוף קיים. רב מתנה אמר שרפה ממש ומאי וימותו דאתחולי הוה בהו מגואי כעין מיתה דתניא אבא יוסי בן דוסתאי וכו' (כתוב ברמז תשי"ב). זש"ה הכל כאשר לכל מקרב אחד לצדיק ולרשע לצדיק זה אהרן דכתיב ביה בשלום ובמישור הלך וגו', ולרשע זה קרח ועדתו דכתיב סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים אלו נכנסו להקריב במחלוקת יצאו שרופים ואלו נכנסו להקריב שלא במחלוקת ויצאו שרופים. לשחוק אמרתי מהולל מהו מעורבב הוא השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב שראתה ארבע שמחות ביום אחד, ראתה בעלה כהן גדול ויבמה מלך אחיה נשיא ושני בניה סגני כהונה וכיון שנכנסו להקריב יצאו שרופים נהפכה שמחתה לאבל. ר' לוי פתח אמרתי להוללים אל תהולו למערבבים אלו שלבם מלא עליהם חולחליות רעות. רבי קרי להון אללי אלו שמביאין אללי לעולם, ולרשעים אל תרימו קרן אמר הקב"ה לרשעים הצדיקים לא שמחו בעולמי ואתם מבקשים לשמוח בעולמי. רבי חייא בריה דרבי זעירא פתח אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומן מקפץ כד"א לנתר בהן על הארץ, אמר איוב לא היו בניו של אהרן דומין למטהו, מטה אהרן נכנס יבש יצא לח ויצא פרח ויצץ ציץ. טיטום הרשע נכנס לקדש הקדשים וגדר שתי פרוכת ויצא בשלום ובניו של אהרן נכנסו להקריב ויצאו שרופים. בארבעה מקומות הוא מזכיר מיתתן של בני אהרן ומזכיר סרחונן וכל זה למה להודיעך שלא היה בידן אלא אותו העון בלבד, אמר ר' אלעזר המודעי שלא ליתן פתחון פה לבאי עולם שלא יהו הבריות אומרים מעשים מקולקלים היה להם בסתר שעל ידי כן מתו. בר קפרא בשם ר' ירמיה בן אלעזר בשביל ארבעה דברים מתו על הקריבה ועל ההקרבה ועל אש זרה ועל שלא נטלו עצה זה מזה, על הקריבה שנכנסו לפני ולפנים. ועל הקרבה שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו. ועל אש זרה מבית (בדים) [כיריים] הכניסו. רבי מני בשם ר' לוי בשביל ארבעה דברים מתו וכולהו כתיב בהו מיתה, על ידי שנכנסו שתויי יין במקדש וכתיב בה מיתה יין ושכר אל תשת וגו'. ועל ידי שנכנסו בלא רחוץ ידים ורגלים וכתיב בה מיתה בבואם אל אהל מועד ירחצו וגו'. שנכנסו מחוסרי בגדים וכי מה היו חסרים א"ר לוי מעיל היו חסרים וכתיב בה מיתה והיה על מצח אהרן לשרת בקדש. ועל ידי שלא היו להם בנים וכתיב בה מיתה וימת נדב ואביהו בהקריבם אש זרה ובנים לא היו להם. אבא חנן אומר על ידי שלא היה להםנשים דתנן תמן וכפר בעדו ובעד ביתו זה אשתו. א"ר לוי הרבה נשים היו יושבות עגונות ממתינות להם ומההיו אומרים אחי אבינו מלך אחי אמנו נשיא אבינו כהן גדול אנו סגני כהונה איזו אשה הגונה לנו. רב נחמן בשם רבי יהושע בר נחמן למה בחוריו אכלה אש בשביל בתולותיו לא הוללו, ועוד מן הדא ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא מלמד שהיה משה ואהרן מהלכין תחלה נדב ואביהוא מהלכין אחריהם והיו אומרים מתי שני זקנים הללו מתים ואנו נוהגין שררה על הצבור תחתיהם. רבי יודן בשם ר' אייבו אמר בפניהם אמרו זה לזה. ר' פנחס אמר בלבם הרהרו. א"ר ברכיה אמר להם הקב"ה אל תתהלל ביום מחר כי לא תדע מה ילד יום. סייחים מתו ונעשו עורותיהן שטוחין על גבי אמותיהן. ועוד מן הדא ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו אמר ר' פנחס מכאן שהיו ראויין להשלחת יד, א"ר הושעיא וכי קלרין על תעמהן לסיני דאת אמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו אלא מלמד שונו עיניהם כלפי שכינה כאדם שמביט (כח בידו) מתוך מאכל ומשתה. רבי חנן אמר אכילה ודאי דכתיב באור פני מלך חיים. א"ר תנחום מלמד שהגיסו את לבם ועמדו על רגליהם וזנו עיניהם מן השכינה. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי משה לא זן עיניו מן השכינה דכתיב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים ונהנה מן השכינה דכתיב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, דבר אחר כי ירא וייראו מגשת אליו, מהביט ותמונת ה' יביט. נדב ואביהוא לא זנו עיניהם מן השכינה ולא נהנו מן השכינה וימת נדב ואביהוא לפני ה' וכי לפני ה' מתו אלא מלמד שקשה לפני הקב"ה בשעה שבניהם של צדיקים מסתלקים בחיי אביהם: