ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תצו
למדנו לתרומה שהיא א' מעשרה אבל איני יודע מכמה היא חלה הריני דן נאמר כאן לחם ונאמר בשתי הלחם לחם מה להלן עשרון לחלה אף כאן עשרון לחלה, או כלך לדרך זו נאמר כאן לחם ונאמר בלחם הפנים לחם מה להלן שתי עשרונות אף כאן שתי עשרונות. נראה למי דומה דנין מנחה הבאה חמץ עם הזבח ממנחה הבאה חמץ עם הזבח ואל יוכיח לחם הפנים שאינו באחמץ עם הזבח. או כלך לדרך זו דנין מנחה הבאה מארץ וחוצה לארץ מן החדש ומן הישן [ואל יוכיח שתי הלחם שאינן באות אלא מן החדש ומן הארץ] ת"ל ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים שיאן ת"ל תביאו ומה ת"ל תביאו שכל מה שאתה מביא ממקום אחר הרי הוא כזה מה להלן עשרון לחלה אף כאן עשרון לחלה. אי מה להלן שני עשרונות אף כאן שני עשרונות ת"ל תהיינה. למדנו י' לחמץ י' למצה מנין ת"ל על חלת לחם חמץ נגד חמץ הבא מצה נמצאו עשרים עשרונות לחמי תודה י' לחמץ ועשרה למצה. יכול י' שבמצה לא יהו כולן אלא ממין אחד ת"ל אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה נמצאו שלשה עשרונים ושליש לכל מין ושלש חלות לעשרון ונמצאו לחמי תודה ארבעים חלות נוטל מהן ארבע ונותן לכהן והשאר נאכל לבעלים. אמר מר והקריב ממנו מן המחובר. אלא מעתה הא דכתיב ואל כל חלבו ירים ממנו התם מאי מחובר איכא, כדרב חסדא אמר אבימי שלא ינתח בשר קודם שיטול אימורין. אמר מר נאמר כאן תרומה ונאמר בתרומת מעשר תרומה ונילף מתרומת מדין, דנין תרומה הנוהגת לדורות מתרומה הנוהגת לדורות ואל תוכיח תרומת מדין שאינה נוהגת לדורות. ונילף מתרומת חלה, תנא דביר' ישמעאל דנין דבר שנאמר בו ממנו תרומה לה' מדבר שנאמר בו ממנו (תרומה לה) [תרומת ה'] לאפוקי תרומת חלה דלא נאמר בה תרומה לה'. אמר מר ת"ל תהיינה מאי תלמודא, אמר רב יצחק בר אבדימי תהיינה כתיב, אימא עשרה קפיזי, בעשרונים דבר הכתוב, י' למצה מנין ת"ל עלחלת לחם חמץ נגד חמץ הבא מצה. וכי דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בהקש, נגד חמץ הבא מצה. וכי דבר הלמד בהקש חוזר ומלמד בהקש, הימנו ודבר אחר הוא [ולא הוי היקש]. ולמ"ד הוי הקש מאי איכא למימר, תביאו רבויא הוא, בשר זבח תודת (כתוב ברמז תנ"ח):
ובשר זבח תודת שלמיו למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה חליפין ולדות ותמורות מנין ת"ל ובשר. חטאת ואשם מנין ת"ל זבח. ומנין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח ת"ל שלמיו. לחמי תודה וחלות ורקיקין שבנזיר מנין ת"ל קרבנו כולן קורא אני להם לא יניח:
מנין לרבות את הלחם ת"ל קרבנו [ביום קרבנו] יאכל אין לי אלא אכילתן ליום אחד מנין אף תחלת זביחתן לא תהא אלא על מנת לאכול ליום אחד תלמוד לומר וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו ביום ההוא יאכל. שאין ת"ל אלא אם אינו ענין לאכילה תנהו ענין לזביחה שאף תחלת זביחתו לא תהא אלא על מנת להאכל ליום אחד. אין לי אלא תודה מנין לרבות לכל הנאכלין ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא על מנת להאכל ליום אחד ת"ל [וכי תזבחו זבח לרבות כל הנאכלין ליום אחד שלא תהא זביחתן אלא ע"מ להאכל ליום אחד]. לא יניח ממנו עד בקר אבל אוכל הוא כל הלילה. אם כן למה אמרו חכמים עד חצות להרחיק מן העבירה. אבלאין מחשבה פוסלת בדן ואין חייבין עליה משום נותר עד שיעלה עמוד השחר. ואם נדר או נדבה זבח קרבנו ה"ז בא ללמד על הנאכלין לשני ימים שנאכלין לשני ימים ולילה. אין לי אלא שלמים מנין לרבות את החגיגה. ארבה את החגיגה הבאה בזמנה מנין לחגיגה הבאה מחמת פסח, חגיגה הבאה תשלומין, שלמים הבאין בתוך המועד, שלמים הבאים לאחר המועד, ת"ל נדר. ואם נדר או נדבה (ואם) מתוך שנאמר ולא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר בחגיגה הבאה עם הפסח הכתוב מדבר שתאכל לשני ימים יכול ליום אחד ת"ל לבקר לבקרו של שלישי יכול לבקרו של שני ומה אני מקיים חגיגה הנאכלת לשני ימים חוץ מזו ת"ל נדר ואם נדר או נדבה לרבות חגיגה הבאה עם הפסח שתאכל לשני ימים, מנין לרבות את הבכור ואת המעשר ת"ל זבח. ביום הקריבו את זבחו יאכל וממחרת אין לי אלא אכילתן לשני ימים מנין שאף תחלת זביחתן לא תהיה אלא ע"מ להאכל לשני ימים ת"ל וכי תזבחו זבח שלמים לה' לרבות כל הנאכלין לב' ימים שלא תהא תחלת זביחתן אלא ע"מ להאכל לשני ימים. ביום הקריבו את זבחו יאכל מצוה לאכול ממנו ביום ראשון. יכול לב' ימים תלמוד וממחרת, אי ממחרת יכול מצוה לאכלו לב' ימים ת"ל והנותר אם הותיר הותיר. אי והנותר יכול אם הותירו כלו יהא פסול ת"ל יאכל ואפילו כלו:
אמר רבייצחק בר אבדימי מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה ת"ל ביום הקריבו את זבחו ביום שאתה זובח אתה מקריבו ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריבו. האי מיבעי ליה לגופיה. אם כן לכתוב ביום זבחו יאכל הקריבו למה לי ש"מ ודלמא ה"ק רחמנא אי מקרבת ליה לדם האידנא אכול בשר האידנא ולמחר אי קרב דם למחר אכול בישרא למחר ויומא אוחרא. אם כן ליכתוב ביום הקריבו יאכל את זבחו למה לי ביום שאתה זובח אתה מקריבו ביום שאי אתה זובח אי אתה מקריבו:
תנו רבנן יכול יהא נאכל לאור שלישי ודין הוא זבחים נאכלין ליום אחד וזבחים נאכלין לשני ימים ולילה אחד מה להלן לילה אחריהן אף כאן לילה אחריהן. ת"ל יאכל עד יום ביום אתה אוכל ואי אתה אוכל בלילה. יכול ישרף מיד ודין הוא זבחים נאכלין ליום אחד וזבחים נאכלין לשני ימים ולילה אחד מה להלן תיכף לאכילה שרפה אף כאן תיכף לאכילה שרפה, ת"ל והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורף ואי אתה שורף קדשים בלילה. או אינו אומר בשלישי ישרף עבר שלישי לא ישרף, תלמוד לומר ישרף אפילו לעולם. מבשר ולא מן העצמות ולא מן הגידים ולא מן הקרנים ולא מן הטלפים. הזבח פרט לעובר ושליא. ביום השלישי ישרף בנין אב לכל הנשרפים שלא יהו נשרפין אלא ביום: