ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תצג
וזאת תורת זבח השלמים. זש"ה אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אמרו אומות העולם לבלעם למה אמר הקב"ה לישראל שיביאו לו קרבנות ולנו לא אמר א"ל בלעם הקרבנות אינן שלום אלא למי שקבל את התורה שהן כתובין בה צריך שיקריב קרבן אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשיו אתם מבקשין להקריב קרבן מי שקבלה הוא מקריב שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום לכך נאמר כי ידבר שלום אל עמו ומה דבר וזאת תורת זבח השלמים. למה נאמר זבח השלמים שהוא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל. בואוראה העולה היתה כולה לאישים והחטאת היתה חלבה ואמוריה למזבח ועורה ובשרה לכהנים ולא היה ממנו הנאה לישראל. וכן האשם. אבל התורה היה דמה ואמוריה למזבח והחזה והשוק לכהנים ועורה ובשרה לישראל נמצא עושה שלום בין המזבח ובין הכהנים ובין ישראל. לכך נקראת זבח השלמים העושה שלום לכל. וכשהיו מקריבין זבח השלמים היה הקב"ה נושא להם פנים שנאמר ישא ה' פניו אליך:
תנו רבנן מנין לעשות זמן בבמה קטנה בזמן בבמה גדולה אמרה תורה לו ישרף והיוצא ישרף מה יוצא כשר בבמה אף לן כשר בבמה. לא יהא זמן פוסל בה. ודין הוא ומה עופות שאין המום פוסל בהן זמן פוסל בהן במה קטנה שהמום פוסל בה אינו דין שהזמן פוסל בה, מה לעופות שכן. אין הזר כשר בהן תאמר בבמה קטנה הואיל וזר כשר בה לא יהא זמן פוסל בה ת"ל וזאת תורת זבח השלמים לעשות זמן בבמה קטנה כזמן בבמה גדולה. אם על תודה. זש"ה זובח תודה יכבדנני זובח חטאת זובח אשם אין כתיב כאן אלא זובח תודה. רבי יודן בשם רבי אבא כבדני אין כתיב כאן אלא יכבדנני בעה"ז ובעה"ב. דבר אחר כבוד אחר כבוד. דבר אחר יכבדנו זה עכן זובח יצרו בתודה הה"ד בני שים נא כבוד לה' אלהי ישראל ותן לו תודה. אמר רבי פנחס משל למלך שבאו אריסין ובני ביתו לכבדו ובא אחד ואמר מי הוא זה אמר לו אריסך הוא בא אחו ואמר מי הוא זה אמר ליה בן ביתך הוא בא אחר ואמר מי הוא זה אמר ליה לא אריסך ולא בן ביתך ולא בא אלא לכבודך אמר יהבו ליה סלריא ויתיב עליה. כןחטאת בא על חטא אשם בא על חטא תודה שאינה באה על חטא אם על תודה יקריבנו. וזאת תורת זבח השלמים אשר הקריב אין כתיב כאן אלא אר יקריב מכאן ולהבא (כתוב ברמז ל"ו). ר' פנחס ור' לוי ור"י בשם ר' מנחם דגליא לע"ל כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל. כל הקרבנות בטלין והודאה אינה בטלה הה"ד קול ששון וקולשמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צבאות כי טוב וגו' מביאים תודה ביתה', קול אומרים הודו זו הודאה, מביאים תודה זה קרבן תודה וכן דוד אמר עלי אלהים נדריך אשלם תודה לך אין כתיב כאן אלא תודות לך הודאה וקרבן תודה. משל לשלטון שנכנס למדינה ועמו כתות כתות של לסטים אמר אחד לחברו מה דחיל הדין שליטא אמר ליה תהא פשטמא דידך טבא ולית את דחל מניה כך כיון ששמעו ישראל פרשת קרבנות נתיראו אמר להם אל תיראו עסקו בתורה ואין אתם יראים מכל אלו הה"ד זאת התורה לעולה למנחה וגו'. למה שלמים באחרונה אמר רבי סימון הדא גרזמיתא אינה באה אלא באחרונה למה שיש בה מינין הרבה [כך למה שלמים באחרונה שיש בה מינים הרבה דם] ואימורין למזבח חזה ושוק לכהנים עור ובשר לבעלים רש"א מי שהוא שלום מביא שלמים [ואין מביא שלמים]. זאת התורה לעולה למנחה שלמים באחרונה. אין לי אלא בכלל בפרט מנין זאת תורת העולה זאת תורת המנחה זאת תורת החטאת זאת תורת האשם זאת תורת זבח השלמים. ואין לי אלא בקרבנות יחיד בקרבנות צבור מני, ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם וגו':
תורת זבח השלמים וגו' אם על תודה. מלמד שהתודה נשחטת לשם תודה ולשם שלמים. יכול אף שלמים יהו נשחטים לשם שלמים ולשם תודה תלמוד לומר זאת. תורת זבח [השלמים אם על] תודה מה שלמים טעונין סמיכה נסכים ותנופה וחזה ושוק אף תודה טעונה סמכיה ותנופה ונסכים וחזה ושוק. משום רבי ישמעאל אמרו מפני שיצאת לידון בדבר החדש יכול אין לה אלא חדושה. תלמוד לומר תורת זבח השלמים אם על תודה מה שלמים טעונין סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק אף תודה טעונה סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק. דבר הלמד בגזרה שוה מהו שילמד בהיקש, אמר רב פפא ת"ש זאת תורת זבח השלמים אם על תודה למדנו לתודה שהיא באה מן המעשר. אשכחן שלמים דאתי ממעשר שלמים גופיה מנלן, אתיא שם שם וזבחת שלמים ואכלת שם ונתתה הכסף וגו', א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא מעשר דגן חולין בעלמא הוא אמר הלמד קודש ומלמד קודש. תורת זבח השלמים אם על תודה מה שלמים באין מן המעשר אף תודה באה מן המעשר. יכול אף על פי שלא פירש ת"ל תורת זבח השלמים מה שלמים פירש מן המעשר מביא מן המעשר לא פירש מן המעשר [אין] מביא [אלא] מן החולין, אף תודה פירש מן המעשר מביא מן המעשר לא פירש מן המעשר אין מביא אלא מן החולין. מנין ללחם שמביא מן המעשר ת"ל שלמים אשר יקריב מה שלמים באים מן המעשר אף הלחם יביא מן המעשר. אמרהרי עלי תודה מן המעשר ולא פירש לחמה מן המעשר יכול יביא הוא ולחמה מן המעשר תלמוד לומר שלמים אשר יקריב, מה שלמים פירש מן המעשר מביא מן המעשר לא פירש מן המעשר אין מביא אלא מן החולין אף הלחם פירש מן המעשר מביא מן המעשר לא פירש מן המעשר אין מביא אלא מן החולין. אמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר, הואיל ופירש זה יכול יביא ת"ל שלמים אשר יקריב בזמן שאמר הרי עלי תודה היא ולחמה מן המעשר יביא תודה ולחמה מן המעשר. תודה מצן המעשר ולחמה מן החולין יביא תודה מן החולין אף על פי שפירש לחמה מן המעשר לא יביא אלא מן החולין: