ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תפ
תנא משום רבי נחמיה קרוב למאה ושש עשרה שנה היתה האש מחזיק בה עצו לא נשרף ונחושתו לא ניתך א"ת דהוי גליד תני בשם רבי הושיעיא [כעובי דינר גרדינן היה בו אמר רשב"ל] אף מזבח הקטרת כן. אמר ר"ל כתיב ועשית מזבח מקטר קטרת המזבח היה מתקטר בקטרת. אמר רבי לוי נימוס קילוסין הוא שכל מי שמתגאה אינו נידון אלא באש שנאמר היא העולה על מוקדה. דור המבול על ידי שנתגאו ואמרו מה שדי כי נעבדנו לא נידונו אלא באש הה"ד בעת יזורבו נצמחו בחומו נדעכו ברותחין. אמר רבי יוחנן כל טפה וטפה שהיה הקב"ה מורידה עליהם היה מרתיח אותה. סדומיים על ידי שנתגאו ואמרו נעמוד ונשכח הרגל מבינותינו לא נדונו אלא באש הה"ר וי"י המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. פרעה על ידי שנתגאה ואמר מי י"י אשר אשמע בקולו לא נדון אלא באש הה"ד ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'. סיסרא על ידי שנתגאה ואמר והוא לחץ את ישראל בחזקה בחרופין ובגדופין לא נדון אלא באש הה"ד מן שמים נלחמו וגו'. סנחריב על ידי שנתגאה ואמר מי כלאלקי הארצות לא נדון אלא באש הה"ד ותחת כבודו יקד וגו'. נבוכדנצר על ידי שנתגאה ואמר ומן הוא אלה די ישיזבנכון מן ידי לא נדון אלא באש הה"ד גובריא אלו די הסיקו לשדרך מישך ועבד נגו קטיל המון שביבא די נורא. ומלכות הרביעית על ידי שנתגאה ואמר מי לי בשמים לא נדונין אלא באש הה"ד חזה הוית עד די קטילת היותא והובד גזמה ויהיבת ליקדת אשא. אבל ישראל על ידי שנכזים ושפלים בעולם הזה יאן מתנחמים אלא באש הה"ד ואני אהיה לה נאם י"י חומת אש סביב לה:
מה כתיב למעלה מן הענין והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה ואחר כך זאת תורת העולה אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול לאדם כלום למה כי ה' אוהב משפט שונא גזל בעולה. ואימתי אתה מעלה עולה ואני מקבלה כשנתנקה ידך מן הגזל. אמר דוד מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו נקי כפים ובר לבב. ומתחלת הקרבנות אתה למד אדם כי יקריב מכם אמר הקדוש ברוך הוא כשתהא מקריב לפני תהא כאדם הראשון שלא היה גוזל מאחרים שהוא היה יחידי בעולם. דבר אחר למה נקרא שמה עולה שהיא עליונה מכל הקורבנות. היא העולה תדע מי שהוא מביא חטאת הכהן נוטלה וכן המנחה וכן אשם וזבח שלמים לבעליהן אבל העולה אין בריה טועם ממנה אלא כולה להקב"ה לכך נקרא עולה שהיא עולה להקב"ה שהוא עליון (כתוב ברמז ל"ו). המזבח מקדש את הראוי לו רבי יהושע אומר כל הראוי לא ישים אם עלה לא ירד שנאמר היא העולה על מוקדה ראוי לו אין שאין ראוי לו לא. למעוטי מאי אמר רב פפא למעוטי קומצים שלא קדשו בכלי. מתקיף לה רבינא מאי שנא מדעולא דאמר עולא אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים אם עלו לא ירדו נעשו לחמו שלמזבח. הנך לא מחסרן מעשה בגופייהו הני מחסרי מידי בגופייהו. [ר"ג כל הראוי למזבח אם עלה לא ירד] לרבן גמליאל נמי הכתיב מוקדה ההוא לאהדורי פוקעין הוא דאתא. ואידך, נפקא ליה מאשר תאכל האש על המזבח. ואידך, עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עיכולי קטרת. ואידך, לאו ממילא שמע מינה דעיכולי עולה מהדרינן. לרבי יהושע נמי הכתיב מזבח. אמר לך הראוי למוקד קדיש מזבח אחרינא כתיב. ואידך, חד היכא דהיתה לו שעת הכושר וחד להיכא דלא היתה לו שעת הכושר. ואידך, כיון דפסולין נינהו ורבינהו רחמנא לא שנא לא היתה לו שעת הכושר לא שנא היתה לו שעת הכושר. תניא רבי שמעון אומר עולה מה עולה הבאה בגלל עצמה אף כל הבאין בגלל עצמן יצאו נסכים הבאים בגלל זבח. תניא רבי יהודה אומר זאת היא העולה הרי אלו מעוטין וכו' (כדכתוב ברמז תל"ו). ורבי יהודה מייתי לה מהכא דתניא נמפני מה אמרן לן בדם כשר שהרי לן כשר באימורים. לן באימורים כשר שהרי לן כשר בבשר. יוצא, הואיל וכשר בבמה. טמא, הואיל ואישתרי בעבודת צבור. ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו. חוץ לזמנו הואיל ומרצה לפגולו. חוץ למקומו היאל ואיתקש לחוץ לזמנו. ושקבלו פסולין וזרקו את דמו בהנך פסולין דחוו לעבוד' צבורא וכי דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו תנא זאת תורת העולה ריבה סמיך ליה:
תניא אין לי אלא דברים שדרכן ליקרב בלילה כגון אברים ופדרים שמעלן ומקטירן מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה. דברים שדרכן ליקרב ביום כגון הקומץ והלבונה והקטרת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים שמעלן ומקטירן מבוא השמש מנין. מבוא השמש והאמרת דרכן ליקרב ביום אלא שהעלן עם בוא השמש שיהיו מתעכלין והולכין כל הלילה מנין. תלמוד לומר זאת תורת העולה ריבה. והא עם בוא השמש לא משכחת לה שהוצת האור ברובו, לא קשיא כאן לקלוט כאן להתיר. ר' איעזר מתני לה מבוא השמש ומוקי לה בפוקעין. וכן אמר רבי ינאי בפוקעין. והאמר רבי ינאי קטרת שפקעה מעל גבי המזבח אפילו קרטין שלה (אוכלין) [ואין מחזירין] אותן. דתני רבי אשר תאכל האש את העולה עיכולי עולה אתה מחזיר ואי אתה מחזיר עכולי קטרת, סמי מכאן קטרת וכו':