ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תעה
נפש כי תמעול מעל מכאן אתה דן לצדקה הרי הוא אומר נפש כי תמעול מעל שוה פרוטה ופרוטה אחד מח' באיסר האיטלקי ומהו משלם אשם בשתי סלעים וכמה פרוטות בב' סלעים אלף ותקל"ו, מדה טובה מרובה ממדת פורענות ת"ק ומה אם מי שמעל בשוה פרוטה משלם אלף ותקל"ו הנותן צדקה על אחת כמה וכמה שאין סוף למתן שכרה. א"ר לוי קשה גזל הדיוט מגזל גבוה שזה מקדים חטא למעילה וזה מקדים מעילה לחטא. תנו רבנן נפש אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח. כי תמעול מעל אין מעילה אלא שנוי וכן הוא אומר איש איש כי תשטה אשתו ואומר יב וימעלו בני ישראל. יכול פגם ולא נהנה או נהנה ולא פגם ובמחובר לקרקע ובשליח שעשה שליחותו. ת"ל וחטאה. נאמר חטא בתרומה ונאמר חטא במעילה מה חטא האמור בתרומה פוגם ונהנה ומי שפגם נהנה ובדבר שפגם בו נהנה ופגימתו והנאתו כאחד ובתלוש שעשה שליחותו, אף חטא האמור במעילה כיוצא בו. אין לי אלא אוכל ונהנה מנין אכילתו ואכילת חברו הנייתו והניית חברו הנייתו ואכילת חברו מצטרפין זה עם זה לזמן מרובה ת"ל כי תמעול מעל. אי מה חטא האמור בתרומה לא צירף שתי אכילות כאחד אף חטא האמור במעילה לא צירף שתי אכילות כאחד, מנין אכל היום ואכל למחר ואפילו לזמן מרובה ת"ל תמעול מעל מכל מקום. אי מה חטא האמור בתרומה פגימתו והנאתו כאחד מנין לאכילתו ואכילת חברו ואפילו מכאן ועד ג' שנים, ת"ל תמעול מעל מכל מקום. אימה חטא האמור בתרומה עד שיצא מהקדש לחולין מנין לרבות מהקדש להקדש כגון קיני זבים וקיני זבות ושקל שקלו והביא חטאתו ואשמו [מן ההקדש] כיון שהוציא מעל ר' יהודה אומר עד שיזרוק את הדם, ת"ל תמעול מעל מכל מקום. אמר מר נפש אחד יחיד וכו' פשיטא נפש כתיב. מהו דתימא אמר רחמנא ואשר יתן ממנו על זר והאי לאו זר הוא דהא אימשח בגווה קא משמע לן. אקשיה רחמנא לסוטה ולעבודה זרה ולתרומה, לסוטה אע"ג דלא פגם מעל, גבי הקדש נמי נתנה טבעת בידה מעלה. אקשה רחנא לעבודה זרה עד דאית ביהשנוי, גבי הקדש נמי עד דבוקע בקרדום. אקשה לתרומה מה תרומה כי יאכל פרט למזיק, גבי הקדש נמי כל דבר אכילה כי מזיק ליה פטור. תניא יאן מועל אחר מועל אלא בבהמה בלבד. רבי נחמיה אומר בהמה וכלי שרת. מאי טעמא דתנא קמא (אמר רבה) קסבר בענינא דבהמה כתיב באיל האשם. ורבי נחמיה אמר לך קל וחומר אם אחרים מביא לקדושתן הוא עצמו לא כל שכן: