ילקוט שמעוני/ויקרא/רמז תנו
ואם תקריב מנחת בכורים. אמר ר' יהודה עתידה מנחת בכורים לפסוק ולחזור, וכן הוא אומר ואם יהיה היובל עתיד היובל לפסוק ולחזור. ר' שמעון אומר ואם תקריב זו מנחה הבאה חובה. או יכול נדבה כשהוא אומר והבאתם את עומר ראשית קצירכם לומר שאינה באה אלא חובה אם כן למה נאמר אם לומר אם אתם מביאים אותה לרוצון מעלה אני עליכם כאילו נדבה הבאתם אותה ואם אי אתם מעלים אותה לרצון מעלה אני עליכם כאלו לא הקרבתם אותה אלא לצורך עצמכם. וכן הוא אומר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו וגו' ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר יכול יביא מן הכוסמין ושבולת שועל ושיפון. ודין הוא ומה אם חטים שכשרות לשאר מנחות אינו דין שלא יכשרו למנחת העומר. שעורים יוכיחו שלא כשרו לשאר מנחות וכשרו למנחת העומר. לא אם אמרת בשעורים שמנחת סוטה באה מהם תאמר בכוסמין ושבולת שועל ושיפון שאין מנחת סוטה באה מהן יצאו חטין מן הכתבו כוסמין ושבולת שועל ושיפון מקל וחומר. [תנו רבנן] (ר' ישמעאל אומר) אביב קלוי באש אביב זה אביב, קלוי באש מלמד שיהו מהבהבין אותו באש כדי לקיים בו מצות קלי דברי ר"מ. וחכמים אומרים אין [אור] לשון קלי אלא דבר אחר. ל"א אין לשון קלי אלא דבר קליל, הא כיצד אבוב של קלאי היה שם והיה מנוקב כבברה כדי שתהא האור שולט בכולו. אביב קלוי באש גרש איני יודע אם אביב קלוי אם גרש קלוי כשהוא אומר באש הפסיק הענין. כרמל רך ומל וכן הוא אומר ואיש בא מבעל שלשה וגו'. כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש ומן הארץ ואין באין אלא מן המובחר, מתניתיו דלא כי האי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר, שתי הלחם הבאין מן הישן כשרות אלא שחסר מצוה. עומר דכתיב תקריב את מנחת בכוריך דאפילו מן העליה. שתי הלחם דכתיב ממושבותיכם תביאו ולא מחוצה לארץ ממושבותיכם דאפילו מן העליה הא אפיקתיה, אמר קרא תביאו דאפילו מן העליה, הא מב"ל שכל מה שאתה מביא ממקום אחר יהיה כזה. אם כן ליכתוב קרא תביא מאי תביאו שמע מינה תרתי. והכתיב ראשית, למצוה. והא כתיב חדשה, האי מיבעי ליה לכדתניא רבי נתן ורבי עקיבא אומרים שתי הלחם הבאות מן הישן כשרות. ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה לכל המנחות. עד כאן לא פליגי אלא בחרש אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם מארץ אין מחוצה לארץ לא. כמאן דלא כי האי תנא דתניא ר' יסוי בר' יהודה אומר עומר בא מחוצהלארץ ומה אני מקיים כי תבואו אל הארץ שלא נתחייבו קודם שנכנסו לארץ וקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא היא דכתיב ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבים משמע וכי תבואו זמן ביאה היא וכיון דאורייתא הוא אקרובי נמי מקרבינן. רמי ליה רמי בר חמא לרב חסדא תנן שומרי ספיחים נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. ורמינהו לאכלה ולא לשרפה א"ל רחמנא אמר לדורתיכם ואת אמרת תבטל. א"ל ומי קאמינא תבטל וליתי מדאשתקד, אמר קרא כרמל וליכא. וליתי מכרמל דאשתקד, אמר קרא כרמל תקריב בעינן כרמל בשעת הקרבה וליכא. רבי יוחנן אמר כרמל תקריב ר' אלעזר אומר ראשית קצירך ולא סוף קצירך. מתיב רבה ואם תקריב במנחת העומר וכו' אלמא משום בכורים הוא, תיובתא: