ילקוט שמעוני/הושע/רמז תקלא
אומרים על אליהו והושע אכזרים היו, ח"ו לא היו אכזרים, האכזרי היה מציל, אלא למה הדבר דומה לבן מלך שדנו המלך ונתחייב שרפה, מה עשה סנקתדרו אמר למלך חבשהו בבית האסורים וירעב ואח"כ אתה שופווהוא חשב לומר עד חמתו, כך כשראה אליהו את ישראל טועים אחר ע"א אמר אליהו מוטב שלש שנים ברעב ולא יפלו לבאר שחת, הרי באהבה עשה אליהו כך, וכן הושע אמר תן להם רחם משכיל ושדים צומקים, ברחמים אמר כך, משל למה"ד לאדם שנדון ונכנס כל אשר לו לטמיון, עמד אוהבו ובקש עליו רחמים ופייסו אמר המלך ובשבילך יכנסו השדות בלבד לטמיון ויהיו הקרקעות במקומן, כך הקב"ה דן את ישראל אמר כי אם יגדלו את בניהם ושכלתים מאדם, אמר הושע בבקשה ממך לא כי אלא רוח יזרעו וסופתה יקצרו (ה) קמה אין לו וגו' משהן מגדלין בניהם אתה מאבדן, א"ל הכתבתי בתורה ואל אישך תשוקתך וכאן כתיב קמה אין לו, א"ל והשע אם כן בבקשה ממך תן להם רחם משכיל ושדים צומקים שאינו דומה צערו של קטן לאבלו של גדול, אמר לו הקב"ה וכן גזרתי ושכלתים מאדם, כשראה שאין הקב"ה שומע לו בא לו אצל ישראל א"ל הרבה בקשתי ולא נשמע לי לכו אתם בקשו על עצמכם לכך נאמר שובה שיראל. ד"א משל לבן מלך שא"ל אביך עתיד להכותך ולחבשך בבית האסורין ולמסרך ביד העבדים ולהמיתך ברעב ובאחרונה אתה חוזר ומבקש ממנו והוא מקבלך אלא אם תשמע לי עשה אחרונה ראשונה לך ובקש ממנו והוא מקבלך ונשכתכרת, כך אמר הושע לשיראל הוו ידעין עתיד הקב"ה להכותכם עליכם אשפוך כמים עברתי, ומוסר אתכם למלכיות, יפלו בחרב שריהם, ולקחתי דגני בעתו, עשו אחרונה ראשונה שובה שיראל: