ילקוט שמעוני/דניאל/רמז תתרסו

<< · ילקוט שמעוני · דניאל · רמז תתרסו · >>

ועד עתיק יומיא מטה וגו' אתכרית רוחי אנה דניאל, מה היה דניאל רואה אלא כיון שראה נ"נ את החלום ודניאל היה רואה כמו שראה ארבע מלכיות בא ופתר ליה, א"ל אנת הוא ראשיה די דהבא חדוהי ודרעוהי די כסף זו מלכות בבל, ובתרך תקום מלכו אחרי ארע מנך מעוהי וירכתה די נחש זו מלכות מדי, ומלכו תליתאה אחרי די נחשא די תשלט בכל ארעא שקוהי די פרזל זו מלכות יון, ומלכו רביעאה תהוא תקיפה כפרזלא זו ארם, למה נמשל כברזל וכחרס, אמרו רבותינו מלכות הרביעית הזו עתידה להשתמש במטבע של חרס, ד"א מה הברזל קשה כך מלכות הרביעית הזו קשה, וכחרס שעתיד הקב"ה לשברה כחרס שנאמר ושברה כשבר נבל יוצרים, וראה מלך המשיח שנאמר חזה הוית עד די התגזרת אבן, אמר ריש לקיש זה מלך המשיח ומחת לצלמא על דגלוהי לכל מלכיות עו"א שהם נתונים בצלם, ובזכות מה נמשל מלך המשיח לאבן, בזכות יעקב שנאמר משם רועה אבן ישראל:

ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים. עשרה מלכים מלכו מסוף העולם ועד סופו (כתוב במלכים ברמז רי"א):

הצפיר השעיר. הוא מלכות יון, והקרן הגדול אשר בין עיניו הוא המלך הראשון ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב וגו', מלך אלכסנדרוס מוקדון מלך שנה וימת, עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש מכאן ואילך הט אזנך ושמע לדברי חכמים כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו' להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה, הלא כתבתי לך שלשים במועצות ודעת להודיעך קושט אמרי אמת, מכאן ואילך שאל אביך ויגדך. רבי יוסי אומר מלכות בבל שבעים שנה, מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה, מלכות יון ק"פ שנה, בית חשמונאי ק"ג שנה, מלכות הורדוס ק"ג שנה, מכאן ואילך צא וחשוב (תשס"ב) [לחורבן], וכן כותבין (במגלה) [בגולה] בשטרות למנין יון (אלף וקמ"ז). מפולמוס של אסוירוס ועד פולמוס של אספסינוס שמונים שנה, (י"ז שנה מלכות בית כוזיבא), מפולמוס של אספסינוס עד פולמוס של (טיטוס) [טריאנוס] חמשים (ושתים) שנה. מפולמוס של (טיטוס) [טריאנוס] עד מלחמת בית כוזיבא (שלש) [שתים] שנים ומחצה, (מכאן ואילך צא וחשוב תרט"ז שנה ומחצה). אלו הם מלכי יון אלכסנדרוס מוקדון פירטון שלימון סליקוס וסנטרוק אנטיוך אנטיוכוס וקסקלגס:

וצבא תנתן על התמיד בפשע וגו'. בפשע של תורה כל זמן שישראל משליכין דברי תורה לארץ מלכות הזאת גוזרת ומצלחת, ומה טעם, ותשלך אמת ארצה, ואין אמת אלא תורה כד"א אמת קנה ואל תמכור:

ואשמעה אחד קדוש מדבר. ואשמעה אחד זה הקב"ה שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. קדוש שהכל אומרים לפניו קדוש. מדבר גוזר גזרות על בריותיו וקוץ ודרדר תצמיח לך, ויאמר אחד קדוש לפלמוני רב הונא אמר לפלניא תרגם עקילס לפנימי, זה אדם הראשון שהיה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת. עד מתי החזון והתמיד, גזרה של אדם הראשון לעולם תהיה, והפשע שומם כך יהא פשעו שמם עליו בקבר, תת וקדש וצבא מרמס כך יהא הוא ותולדותיו עשויים דיש לפני מלאך המות. ויאמר אלי עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש. רבי עזריה (ר' נתן צדיק בר חגי) [ור' יונתן] בשם רבי יצחק בכל מקום שיש בקר אין ערב וכל מקום שיש ערב אין בקר, אלא כשיעשה בוקרן של עו"א ערב באותה שעה ונצדק קדש אני מצדיקו מאותה גזרה. דבר אחר ואשמעה אחד קדוש מדבר ויאמר אחד קדוש לפלמוני. אמר רבי יוחנן זה מיכאל שהוא לפנים, רבי חנינא אמר זה גבריאל, מדבר בישראל, עד מתי החזון התמיד עד מתי הנבואה מסתלקת מישראל, והפשע שומם זה בית המקדש ששמם בעונותינו, תת וקדש אין קדש אלא ישראל שנאמר קדש ישראל לה', וצבא מרמס עד מתי הם מרמס לעו"א עד שיעשה ערבן של ישראל בקר:

ואשמע קול אדם (בקהלת בפסוק כי יש אדם שעמלו בחכמה):

בשנת אחת למלכו אני דניאל בינותי בספרים. אמר רב אף דניאל טעה בחושבנא, מדקאמר בינותי מכלל דטעה, מכל מקום קשו קראי אהדדי דכתיב לפי מלאת לבבל, וכתיב לחרבות ירושלים, אמר רבא לפקידה בעלמא, והיינו דכתיב ובשנת אחת לכורש מלך פרס, חמשים ושתים שנה שעשו בגולה ועלו שלשה של כורש וארבע עשר של אחשורוש ושתים של דריוש דכתיב בשנת שתים לדריוש המלך וגו' ויען מלאך ה', ויאמר ה' צבאות עד מתי לא תרחם את ירושלים (בעזרא בפסוק ראשון):

לך אדני הצדקה (כתוב בשופטים ברמז ע"ד):

וישקר ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה'. אמר רב חסדא דרש מרימר משום דצדיק ה' וישקד על הרעה, אלא צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שהגלה גלות צדקיה ועדיין גלות יכניה קיימת דכתיב בגלות יכניה החרש והמסגר אלף, חרש בשעה שפותחין נעשו הכל כחרשים, מסגר בשעה שסוגרין שוב אין פותחין, וכמה אלף, עולא שהקדים שתי שנים לונושנתם, אמר רב אחא בר יעקב ש"מ מהרה דקודשא בריך הוא תתנ"ב הויין, ד"א שקד היאך להביא עליהם את הרעה (כתוב ברמז תתרי"ח):

ועתה שמע אלהינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני. אמר רב דניאל לא נענה אלא בזכות אברהם אבינו שנאמר למען אדני, למענך מיבעי ליה אלא למען אברהם שקראך ה' אדני אלהים במה אדע כי אירשנה:

והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף. אמר רבי אליעזר בר אבינא גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל, דאלו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו בגבריאל כתיב מועף ביעף, מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא, אתיא אחד אחד כתיב ויעף אלי אחד, וכתיב במיכאל אחד מן השרים בא לעזרני. תנא מיכאל באחת, גבריאל בשתים, אליהו בארבע:

שבועים שבעים נחתך על עמך. רבי יוסי אומר שבועים שבעים משחרב בית ראשון עד שחרב האחרון, שבעים לחרבנו וארבע מאות ועשרים לבנינו, ומה ת"ל (שבועים) שבעים, אלא שהיתה גזרה גזורה קודם שבעים שנה, כיוצא בו והיו ימיו מאה ועשרים שנה, ואומר בשנת שש מאות שנה לחיי נח אפשר לומר כן, אלא שהיתה גזרה גזורה קודם עשרים שנה, כיוצא בדבר אתה אומר בעוד (עשרים) [ששים] וחמש שנה יחת אפרים מעם והוא עומד בשנת שלש לאחז אפשר לומר כן, אלא מלמד שהיתה גזרה גזורה בימי עמוס שנתים לפני הרעש, ואומר וישראל גלה יגלה מעל אדמתו. ותדע ותשכיל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים, עד משיח נגזר שבועים שבעה אלא שעשו בגולה ועלו שבעים, ששים שנה מהם עשו בארץ ישראל ואחד מקצתו בארץ ומקצתו בחוצה לארץ ושבועים ששים ושניםתשוב ונבנתה רחוב, ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת משיח ואין לו והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא:

והגביר ברית לרבים שבוע אחד. תני רי"א שבע שנים נתקיימה גפרית ומלח בארץ ישראל. א"ר יוחנן אתיא ברית ברית כתיב הכא והגביר ברית לרבים וכתיב התם על כי עזבו את ברית ה' אלהי אבותם. כותים שבה מה היו עושים, מטלניות מטלניות היתה נשרפת. אמר רבי זעירא בוא וראה כמה חצופה היא ארץ ישראל שהיא עושה פירות, תרין אמוראין חד אמר שהם מזבלים אותה, וחרינא אמר שהם הופכים את עפרה כהדין דמערי סאתא מה דלעיל גחית לרע ומה דלרע סליק לעיל, עובדא הוה בחד בר נש דהוה קאי בבקעתא דארבל ועמיק סיכתיה ונפק עפרא יקידתא ואוקיד זרעא:

לחם חמודות לא אכלתי. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב לחמא חמימא דחיטי דכיתא לא אכל, ומנא לן דחשיב עליה ענוי, דכתיב ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו' נשמעו דבריך, וסיכה דאקרי ענוי מנלן, דכתיב וסוך לא סכתי. עד מלאת שלשת שבועים (כתוב בישעיה ברמז תק"ט בפסוק והיה טרם יקראו) מאי ואני באתי בדבריך (ביחזקאל ברמז שמ"ז). ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אובל אוותנטין של נהרות. והא כתיב ואני הייתי על יד הנהר הגדול הוא חדקל. לפי שדניאל ראה שתי חלומות אחד בחדקל ואחד באובל וחדקל נראה גדול מאובל לפיכך הוא קורא אותו גדול:

ויאמר אלי אל תירא דניאל וגו'. בימי ר' זירא גזרו גזרה, בעי למיתב תעניתא, א"ל רבי זירא נקבל תעניתא דכי בטיל גזרה ניתביה, ומנ"ל דעבדינן הכי, א"ל דכתיב מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות וגו' נשמעו דבריך:

וגויתו כתרשיש. גמירי דתרשיש תרי אלפי פרסי הוו, כתיב והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו עולים תרי ויורדים תרי הרי רחבו של סולם שמונת אלפים פרסאות דכי פגעי בהדדי הוה להו ארבעה, רבי ברכיה אמר המלאך שלישו של עולם הוי עולם ושליש עולם הראה לו:

וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו וגו' אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. מאן נינהו אנשים, אמר רבי ירמיה ואי תימא רבי חייא בר אבא זה חגי זכריה ומלאכי אינהו עדיפי מיניה ואיהו עדיף מינייהו, אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי, ואיהו עדיף מינייהו דאיהו חזא ואינהו לא חזו, וכי מאחר דלא חזו מאי טעמא איבעיתו, אף על גב דאינהו לא חזו מזלייהו חזו, אמר רבינא ש"מ מאן דאיבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי, מאי תקנתיה לינשוף מדוכתיה ד' גרמידי א"נ ליקרי ק"ש, ואי קאי במקום הטנופת נימא הכי עיזי דבי טבחא שמני מנאי:

אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת (כתוב במשלי בפסוק אם נבלת בהתנשא ברמז תתס"ה):

איש חמודות, למה קורא אותו שלש פעמים איש חמודות אלא בשרו המלאך נחמד אתה לפני הקב"ה ומשובח בעליונים ואתה חמוד על דורך:

הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס. זה כורש ואחשורוש ודריוש שבנה הבית, והרביעי יעשיר עושר גדול מכל יכול מכל, תלמוד לומר רביעי, רביעי למלכי בבל, וכן הוא אומר ויהי דניאל עד שנת אחת לכורש המלך, בו בפרק נאמר לו בתחלת תחנוניך. ארץ הצבי (ביהושע בפסוק ויאכלו מעבור הארץ ברמז ט"ו). כי עוד החזון למועד וכו' (כתוב ברמז תקס"ב):

ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. אמר רבינא מכאן לתחית המתים מן התורה, רב אשי אמר מהכא ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין. והמשכילים יזהירו זה דיין שדן דין אמת לאמתו. ומצדיקי אלו גבאי צדקה, במתניתא תנא והמשכילים זה דיין וגבאי צדקה, ומצדיקי הרבים אלו מלמדי תינוקות כגון רב שמואל בר שילת (בשופטים ברמז נ"ט וביחזקאל ברמז של"ה):

ואשמע את האיש לבוש הבדים וגו' (כתוב בירמיה ברמז ע"ר):

וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחיי העולם. תניא מנין לאומר ימין שהוא שבועה שנאמר נשבע ה' בימינו. ומנין לאומר שמאל שהיא שבועה שנאמר ובזרוע עזו, וכן הוא אומר וירם ימינו ושמאלו אל השמיםוישבע בחי עולם:

ומעת הוסר התמיד וגו' (במלכים ברמז ר"נ בסופו בפסוק ותבקע העיר ובשיר השירים בפסוק דומה דודי). ואתה לך לקץ (כתוב בתהלים):