ילקוט שמעוני/דניאל/רמז תתרסה
אמר רבי שמלאי כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצדן, נעשה אדם בצלמנו ויברא את האדם, הבה נרדה, וירד ה', כי שם נגלו אליו האלהים, האלהים העונה אותי ביום צרתי, כי מי גוי גדול אשר לו אלהים וגו' כה' אלהינו בכל קראנו אליו, כי אלהים קדושים הוא, אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם. עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, ומאי כרסון רמיו אחת לו ואחת לדוד דברי ר' עקיבא, אמר ליה ר' יוסי הגלילי עקיבא עד מתי אתה עושה קדש חול אלא אחת לדין ואחת לצדקה. תניא אידך אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר' עקיבא, אמר ליה ר' אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל אגדה כלך מדברותיך ולך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף, כסא לישב עליו שרפרף להדום רגליו:
לבושה כתלג חור (כתוב ברמז תק"ו ותתקפ"ט):
אלף אלפים ישמשוניה (ברמז תתקי"ג). כתוב אחד אומר ושער ראשיה כעמר נקא וכתיב ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחורות כעורב, לא קשיא כאן בישיבה כאן במלחמה, דאמר מר אין נאה בישיבה אלא זקן ואין נאה במלחמה אלא בחור:
כתוב אחד אומר כרסיה שביבין די נור וכתוב אחד אומר עד די כרסון רמיו, לא קשיא אחד לו ואחד לדוד וכו' (כדכתוב לעיל בסמוך):
אלף אלפים ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי יקומון. וכתיב היש מספר לגדודיו, כאן בזמן שבה"מ קיים כאן בזמן שאין ב"ה קיים כביכול שנתמעטה פמליא של מעלה, תני ר' אומר משום ר' אבא יוסי בן דוסתאי אלף אלפין מספר גדוד אחד אבל לגדודיו אין מספר, ר' ירמיה בר אבא אמר אלף אלפין ישמשוניה. נר די נור נגד ונפק מן קדמוהי מהיכא נפיק, א"ר דימי בר אבא מזיעתן של חיות, ולהיכן שפיך, א"ר חלקיה בר טוביה על ראש רשעים בגיהנם שנאמר הנה סערת ה' חמה וגו' על ראש רשעים יחול. רבי יעקב אמר על אשר קומטו בלא עת שנאמר אשר קומטו ולא עת נהר יוצק יסודם. א"ל שמואל לחייא בר רב תא אימא לי מילי מעלייתא דאמר אבוך א"ל כל יומא ויומא נבראו מלאכי השרת מנהר דינור ואומרים שירה ובטלין שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך וגו' (כתוב באותו פסוק במדרש איכה). חזה הוית עד די קטילת חיותא וגו' ויהיבת ליקדת אשא (בשמואל ברמז קס"א):
וארו עם ענני שמיא אמר רבי אלכסנדרי ריב"ל רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב עני ורוכב על חמור, זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני ורוכב על חמור. א"ל שבור מלכא לשמואל אמריתו משיח אחמרא אתי אשדר ליה אנא סוסיא ברקא דאית לי, א"ל מי אית לך בר חיור גווני: