ילקוט שמעוני/דניאל/רמז תתרסד
בה בליליא וגו'. זש"ה משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה, מי הוא שומר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל, ה' שומרך ה' צלך וגו', ה' ישמרך מכל רע, ה' ישמר צאתך ובואך, הוא משמר שלא תכנס אומה באומה ומלכות במלכות כחוט השערה אלא הגיע זמנה ליפול ביום נופלת ביום, בלילה נופלת בלילה, וכן הוא אומר ובתחפנחס חשך היום. בה בלילא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קביל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין, מה ת"ל כבר שנין שתין ותרתין, אלא מלמד ביום שנכנס נבוכדנאצר להיכל בימי יהויכין נולדשטנו דריוש, וביום שמשחו את יהוא ברמות גלעד משחו את חזאל שטנו, והרי שבעים חסר אחד למיום שכבש את יהויקים ועוד שנה אחת לבבל עמד דריוש והשלימה לקיים מה שנאמר בשנת אחת לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי אשר המלך על מלכות כשדים. ואי אתה מוצא שנה למדי בכתובים אלא זו בלבד, ואף ירמיה אמר להם ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ, זו של בלשצר, ובא בשנה השמועה, זו של בבל שנאמר והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה, ואחריו בשנה השמועה, מה שנאמר לפי מלאת לבבל שבעים שנה, ומושל על מושל, זה (של) כורש הפרסי:
אתיעטו (ברמז שפ"ז). וזמנין תלתה (ברמז ק"צ). שפר קדם דריוש וכו' (כתוב במלכים):
וכוין פתיחן ליה בעליתיה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לעולם יתפלל אדם בבית שיש לו חלונות שנאמר וכוין פתיחן ליה בעליתיה (בתהלים ברמז תשכ"א). ועד מעלי שמשא הוה משתדר וכו' (בתהלים במזמור כ"ט):
אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבנך. אמר רבי חנינא לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך שהרי שני גדולי הדור ברכים שני הדיוטות ונתקיימה בהם, אלו הם דוד ודניאל, דוד ברכיה ארונה, דכתיב ויאמר ארונה אל המלך ה' אלהיך ירצך, ודניאל ברכיה דריוש דכתיב אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבנך:
מלכא לעלמין חיי (ברמז רי"א). והוסק דניאל מן גובא (ברמז פ"ז). וכל גרמיהון הדיקו כהדין פסטוליס (בשמואל ברמז ק"ב ובתהלים מזמור ס"ב). באדין דריוש מלכא כתב לכל עממיא (בירמיה ברמז ש"ס):
קדמיתא כאריה וגפין די נשר, למה ראה דניאל שתי דומיות לקיים דברי משה ודברי ירמיה, משה אמר כאשר ידאה הנשר, ירמיה אמר הנה כאריה יעלה, עלה אריה מסבכו, וכשבא למלכות רביעית אין שם אחרי אלא חויא רביעאה, כדכתיב לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, וכתיב אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו:
וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב תני רכב יוסף אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב ומגדלים שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב. ותלת עלעין בפומה בין שינה, אמר ר' יוחנן זו חלייב ובסוון חרוון, דכתיב וינחם בחלח ובחבור, חלח זו חלייב, חבור זו הדייב, נר גוזן זו (נזק) [גינזק], ערי מדי זו חמדן. ותלת עלעין וגו' שפעמים בולעתן ופעמים פולטתן:
משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהן זה בן נצור, ותלת מן (קמיתא) [קרניא קדמיתא] אתעקרו מן קדמה, זה מוקדון וקורוס וקרירוס. ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופוס ממלל רברבן זו מלכות הרביעית שמכתבת טירוניא מכל עובדי אלילים, אמר ר' יוחנן כתיב (על) וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכין יקומון (מן ארעא) כלם ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר, אלא מסתכל הוית בקרנא זו מלכות הרביעית שהיא מכנסת עין הרע בממונו של אדם, פלוני עתיר נעבדיניה ארכונטוס פלוני עתיר נעבדיניה בלוטוס. קרבת על חד מן קאמיא (ברמז ש"מ). ויהיבת ליקדת אשא (ברמז קס"א):
חזה הוית עד די כרסון רמיו אלו כסאות עובדי אלילים שעתיד הקב"ה להפכן, עד די כרסון יתיב אין כתיב כאן אלא עד די כרסון רמיו, וכן הוא אומר והפכתי כסא ממלכות וגו', ורבנן אמרי לעתיד לבא הקב"ה יושב והמלאכים נותנים כסאות לגדולי ישראל והם יושבים ודנין לעובדי אלילים עם הקב"ה, שכה"א ה' במשפט יבא עם זקני עמו ושריו על זקני עמו אכ"כ אלא עם זקני עמו ושריו, ומי הם אלו כסאות בית דוד וזקני ישראל, שנאמר כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. א"ר פנחס בש"ר חלקיה מהו ועתיק יומין יתיב אלא שהוא יושב ביניהם כאב ב"ד ודן את העו"א, ומהו ושאר ראשיה כעמר נקא שהקב"ה מנקה עצמו ודן את העו"א ופורע להם שכר מצות קלות שהם עושים בעוה"ז כדי לדון אותם חייבין לעוה"ב, באותה שעה הקב"ה גבוה בעולמו שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט. אמר רבי חייא בר אבא לפי כל עסק ועסק וכל דבר ודבר נראה להם הקב"ה לישראל, בים נראה להם כגבור עושה להם מלחמתן של ישראל, בסיני נראה להם כסופר מלמד תורה לישראל, בימי דניאל נראה להם כזקן מלמד תורה, שכן נאה תורה להיות יוצאת מפי הזקנים, נראה להם בימי שלמה בחור לפי מעשיהם בחור כארזים: