ילקוט שמעוני/דניאל/רמז תתרסב
ענה ואמר הא אנא חזה גוברין ארבעה שרין מהלכין בגוא נורא וחבל לא איתי בהון ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין. רוח דקדמאה לא נאמר אלא ורוה די רביעאה, זה גבריאל שהיה מהלך אחריהם כתלמיד אחר הרב ללמדך שהצדיקים גדולים ממלאכי השרת, כיון שראה נבוכדנאצר את גבריאל מיד הכירו אמר זהו שראיתי במלחמתו של סנחריב בשעה ששרפן, ר' אליעזר הגדול אומר בשעה שראה נבוכדנאצר את גבריאל נזדעזעו כל אבריו ואמר זהו מלאך שראיתי במלחמת סנחריב שנדמה כביבית קטנה של אש ושרף את כל מחנהו (בפסוק מפרי פי איש ובמזמור קי"א ובמזמור כ"ד):
אתוהי כמה רברבין. בשעה שהפיל נבוכדנאצר הרשע את חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש א"ל הקב"ה ליחזקאל לך החיה מתים בבקעת דורא, פתח ואמר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין, א"ר יצחק יוצק (סיד) [זהב] רותח לתוך פיו של אותו רשע, שאלמלי לא בא מלאך וסטרו על פיו בקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים:
בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא. א"ר יוחנן אין הקב"ה עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה שנאמר בגזרת עירין וגו', והיינו דכתיב עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב. ומאמר קדישין שאלתא למלאכים נתן קדושה אחת ולישראל שתי קדושות וכו':
ושפל אנשים יקום עלה. אמר אביטל ספרא משמיה דרב פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה לקיים מה שנאמר ושפל אנשים יקום עלה. ד"א זה נבוכדנאצר ננסא קטיעא פושכא:
ועשבא כתורין לך יטעמון (במזמור כ"ו בפסוק את כל גבוה יראה):
ומן אנשא טריד (ברמז תרל"ב ותרמ"ב ותתקכ"ה):