ילקוט שמעוני/דניאל/רמז תתרנט
בשנת שלש למלכות יהויקים וגו'. ר' יצחק פתח תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך וגו' ועבדת את אויביך, אלו זכיתם הייתם קורים כי לי בני ישראל עבדים ועכשו שלא זכיתם אתם עבדים לנבוכדנאצר וחבריו (כתוב במלכים ברמז קפ"א וברמז רמ"ה וברמז רמ"ט):
ילדים אשר אין בהם כל מום. מאי כל מום, א"ר חמא בר חנינא אפילו ריבדא דכוסילתא לא הוה בהו, מאי ואשר כח בהם, א"ר חמא בר חנינא שהיו אונסים עצמם מן השחוק ומן השיחה ומן השינה ומעמידים על עצמם בשעה שנצרכים לנקביהם מפני אימת מלכות:
ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה, א"ר אלעזר כלם מבני יהודה, רשב"ג אמר דניאל מבני יהודה, חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים היו:
וללמדם ספר ולשון כשדים ולגדלם שנים שלש וגו'. תנו רבנן כתוב אחד אומר מבן עשרים וחמש שנים, וכתוב אחד אומר מבן שלשים שנה ומעלה, אי אפשר לומר עשרים וחמש שכבר נאמר שלשים ואי אפשר לומר שלשים שכבר נאמר עשרים וחמש, הא כיצד עשרים וחמש ללמוד, שלשים לעבודה, מכאן לתלמיד חכם שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה, ר' יוסי אומר שלש שנים שנאמר ולגדלם שנים שלש, ואידך שאני לשון כשדים דקליל ואידך שאני הלכות עבודה דתקיפן:
וימן להם המלך וגו' וישם דניאל על לבו (כתוב ברמז ע"ח):
אשר לא יתגאל בפתבג המלך וביין משתיו. אמר רב בשתי משתאות הכתוב מדבר אחד משתה יין ואחד משתה שמן. מר סבר על לבו שם ולכל ישראל לא הורה, ומר סבר לכל ישראל נמי הורה, וכי גזר דניאל בעיר ואתו תלמידי שמאי והלל גזור אפילו בשדה:
ובשנת שתים למלכות נבוכדנאצר חלם נבוכדנאצר חלום ותתפעם רוחו. אפשר לומר כן אלא בשנת שתים לחרבן הבית שמנה הכתוב שנים לחרבן הבית וחדשים לחרבן הבית, וכה"א ויהי בשלשים ושבע שנה לגלות יהויכין מלך יהודה בשנים עשר חדש בעשרים וחמשה לחדש וכתוב אחד אומר בכ"ו וכתוב אחד אומר בכ"ז, בכ"ה מת נבוכדנאצר ונקבר בכ"ו בו, בכ"ז הוציאו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בשביל לבטל גזרותיו, לקיים מה שנאמר ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב, בו בפרק מת צדקיה שתי שמרי דכלהו דרי לקיים מה שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים ישרפו עליך, מכאן אתה אומר כשהוא בטובה אל יתיאש מן הרעה, וכשהוא ברעה אל יתיאש מן הטובה: