ילקוט שמעוני/דברי הימים א/רמז תתרפב
דרש רבי שילא לך ה' הגדולה זו יציאת מצרים שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה. והגבורה זו קריעת ים סוף שנאמר ויבואו בני ישראל בתוך הים, והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו ליהושע שנאמר וידום השמש וירח עמד. והנצח זו מפלתה של רומי וכן הוא אומר ויז נצחם על בגדי. וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה'. כי כל בשמים ובארץ זו מלחמת סיסרא שנאמר מן שמים נלחמו. לך ה' הממלכה זו מלחמת עמלק וכה"א ויאמר כי יד על כס יה. והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג, וכן הוא אומר הנני אליך נשיא ראש משך ותובל. לכל לראש אמר רב נחמן בר אבא אפילו ריש גרגותא מן שמיא מנו ליה, במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא לך ה' הגדולה זו קריעת ים סוף, והגבורה זו מכת בכורות, והתפארת זו מתן תורה, והנצח זו ירושלים, וההוד זה בהמ"ק (ברמז תתס"א):
כי גרים אנחנו לפניך ותושבים ככל אבותינו (ברמז תקנ"ט). רבי אלעזר איש ברתותא אומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו, וכן בדוד הוא אומר כי ממך הכל ומידך נתנו לך:
כצל ימינו וגו'. הלואי כצלו של כותל או כצלו של אילן אלא כצלו של עוף שנאמר כצל עובר (עלי ארץ). ואין מקוה אין מי שיקוה שלא ימות. הכל יודעים ואומרים בפיהם שהם מתים, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, יצחק אמר בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, יעקב אמר ושכבתי עם אבותי. וימשחו (אותו) [לה'] לנגיד (לעיל סימן י"ב):
וישב שלמה על כסא ה'. אמר רב יצחק וכי אפשר לבשר ודם לישב על כסא ה' אותו שכתוב ביה כרסיה שביבין די נור, אלא מה כסא ה' שולט מסוף העולם ועד סופו אף שלמה שליט מסוף העולם ועד סופו, ומה כסא ה' בלא עדים והתראה כך שלמה, הדא הוא דכתיב אז תבאנה שתים נשים זונות. כתיב ויקם מעל הכסא רבי בבי בשם רבי ראובן רות וערפה בנותיו של עגלון היו, אמר ליה הקב"ה אתה חלקת לי כבוד ועמדת מכסאך בשביל כבודי, חייך שאני מעמיד ממך בן ואני מושיבו על כסאי דכתיב וישב שלמה על כסא ה', דבר אחר שמלך בירושלים שנקרא כסא ה'. אם זכיתם אתם מונים למלואתה דכתיב החדש הזה לכם, אברהם יצחק ויעקב יהודה פרץ חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בעז עובד ישי דוד שלמה, וישב שלמה על כסא ה' הא סיהרא על מליא, ואם לאו אתם מונים לפגמה, רחבעם אביה אסא יהושפט יורם אחזיה יואש אמציה עזריה יותם אחז חזקיה מנשה אמון יאשיה צדקיה ועיני צדקיה בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלוש, וכתוב אחד אומר בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים, א"ר יהודה אמר רב ששה חדשים נצטרע דוד שנאמר השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכני, ופרשו ממנו סנהדרין שנא' ישובו לי יראיך: