ילקוט שמעוני/דברי הימים א/רמז תתרפ
שנו רבותינו כשעלו בני הגולה הוסיפו על המזבח ארבע אמות מדרום וארבע אמות מן המערב כמו גא"ם, מ"ט אמר רב יוסף מום דלא הוי סיפק, אמר אביי השתא מקדש ראשון דכתיב ביה יהודה וישרל רבים כחול אשר על שפת הים סיפק, מקדש שני דכתיב ביה כל הקהל כאחד ארבע רבוא לא הוה סיפק, א"ל התם אש של שמים מסייעתו, א"ל רב יוסף לאו היינו דתנינן ויכינו המזבח על מכונותיו שהגיעו לסוף מדותיו, והכתיב הכל בתב מיד ה' עלי השכיל, אלא א"ר יוסף קרא אשכחו ודרוש ויאמר דוד זה הוא בית ה' האלהים וזה מזבח לעולה, כי בית מה בית ששים אמה אף מזבח ששים אמה, בשלמא בית מנכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי, א"ר אלעזר ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול מקריב עליו, ור' יצחק נפחא אמר אפרו של יצחק ראו צבור ומונח באותו מקום, ר' שמואל בר נחמני אמר מכל הבית כולו הריחו ריח קטורת ומשם הריחו ריח האברים. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אע"פ שאין שם בית. במתניתא תנא ר"א בן יעקב אומר אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקומו, ואחד שהעיד להם שמקריבין אע"פ שאין בית, ואחד שהעיד על התורה שנכתבה אשורית:
והנה בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף, ריש לקיש בשם אבא רהן ברדלא אמר אדם זוכה לחבירו במציאה מה טעם שנאמר והנה בעניי וגו', רבי הונא אמר רבי אושעיא בעו מה אנן קיימין אם בתוך ארבע אמות עשיר הוא ואם בחוץ לד' אמות הוא ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו וקיימינהו במקדש ראשון. מהו בעניי א"ר שאין עשירות לפני מי שאמר והיה העולם. דבר אחר בעינויי שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים:
בני עמרם אהרן ומשה (בתהלים/רמז תתנ"ג):
בני משה גרשום ואליעזר, א"ר יוחנן משום ר' יסוי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו, מנ"ל ממשה רבינו שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי גדול, אע"פ דבעא משה רחמי על הא מלתא ובטלה אפ"ה אוקמיה בזרעיה שנאמר בני משה גרשום ואליעזר וגו' בני אליעזר רחביה הראש וגו' ובני רחביה רבו למעלה, מאי רבו למעלה, תנא משמיה דר' יוסי למעלה מס' רבוא, כתיב הכא ובני רחביה רבו למעלה וכתיב התם ובני ישראל פרו וישרצו וירבו:
ושבואל בן גרום בן מנשה נגיד על האוצרות (ברמז ע"ב):
וימצאו בני אלעזר רבים (בתורה/רמז תשי"ג). ויכתבם שמעיה וכו' (לעיל סימן ד' בפ' ואשתו היהודיה):
כל אלה בנים הימן חוזה המלך, לפי שראה קרח שכל הכבוד הזה עומד ממנו וכן שמואל ששקול כנגד משה ואהראן דכתיב משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו אמר אפשר שאנו אבודין ובא וחלק על משה, ראה ולא ראה יפה ולא היה ידוע שבניו עושין תשובה ועומדים מהם:
אמר הקב"ה לחנה את רבית בחיילותי שאמרת ה' צבאות אף אני מרבה חיילותיך שנאמר ויתן האלהים להימן בנים וגו'. להרים קרן (ברמז פ"א). פעולותי השמיני (ברמז קמ"ג):
למזרח הלוים ששה וכו' (בתורה/רמז תרצ"א):
ואחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו. אמר רב יוסף אחרי אחיתופל זה יועץ וכה"א ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל בדבר האלהים, בן יהוידע זה סנהדרין, כרתי ופלתי אלו אורים ותומים, ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי, כרתי שכורתין את דבריהם, פלתי שמופלאים בדבריהם ואחר כן ושר צבא למלך יואב:
אמר רבי יצחק לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה. רב נחמן אמר מהכא ויקם דויד המלך על רגליו ויאמר שמעוני אחי ועמי. אם אחי למה עמי ואם עמי למה אחי, א"ר אלעזר כך א"ל דוד לישראל אם אתם שומעים לי אחי אתם ואם לאו עמי אתם ואני רודה אתכם במקל:
ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלום ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין, עד שלא נוצרה המחשבה בלבו של אדם כבר היא גלויה לפניו, ר' יודן בשם ר' יצחק קודם עד שלא נוצר יציר כבר מחשבתו גלויה לפניו וכו':
הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל. תניא בראשונה היו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ והיו באים לידי קלות ראש התקינו שיהיו אנשים מלמעלה ונשים מלמטה, והיכי עביד הכי והא כתיב הכל בכתב מיד ה', א"ר יוסף קרא אשכחו ודרוש דכתיב וספדה הארץ וכו' (ברמז תקפ"א: