ילקוט שמעוני/דברי הימים א/רמז תתרעד
ואלה המלכים. נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו:
לפני מלך מלך לבני ישראל, ר' יוסף בר חנינא אמר בשעה שזה מעמיד מלכים זה מעמיד שופטים, זה מעמיד אלופים זה מעמיד נשיאים. אמר רבי יוסי בן לוי זה העמיד ח' וז העמיד ח', בלע, יובב, חושם, הדד, שמלה, שאול, בעל חנן, הדר, וזה העמיד שמונה, שאול, איש בשת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, בא נבוכדנאצר ובטל של אלו ושל אלו שם תבל כמדבר ועריו הרס, בא אויל מרודך ונתן גדולה ליהויכין, בא אחשורוש ונתן גדולה להמן:
וימת בלע. אמר רבי אבא משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו ובא אחד וספק לומזונות, אמר המלך אין לי עסק אלא עם זה שספק לו מזונות, כך אמר הקב"ה כבר היתה מלכות עקורה מאדום ובאת בצרה וספקה לה מלכים, אמר הקב"ה אין לי עסק אלא עם בצרה הדא הוא דכתיב כי זבח לה' בבצרה:
מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב, מטיבי אלוהות היו, שהיו מטיבים עצמם לע"א, רבי סימון אמר מטיבי נשים היו, בת מטרד כשם שהיו מטיבין אותה לבעלה כך היו מטיבין אותה לע"א, בת מי זהב מן דעתרון אמרין מהו דהבא מהו כספא. אלוף עירם, אמר ר' חנינא צפוראה שהוא עתיד לערום תסבריות למלך המשיח. אמר רבי לוי מעשה בשלטון אחד של רומי שהיה מבזבז תסבריות של אביו, נראה לו אליהו בחלום אמר ליה אבותיך מצמצמים ואתה מבזבז, לא זז משם עד שמלא אותם. החטין והקש והתבן מדיינין זה עם זה, החטין אומרים בשבילנונזרע השדה, והקש אומר בשבילי נזרעה השדה. תבן אומר בשבילי נזרעה השדה, אמרו ליה החטים תבא השעה ואתם רואים בשביל מי נזרעה השדה, כיון שהגיע עונת הגרן ותחיל בעל השדה נוטל את הקש ושורפו את התבן ומשליכו והחטין מעמידן כרי התחילו הכל מנשקין אותו, כך ישראל ועובדי אלילים מדיינין, עובדי אלילים אומרים בשבילנו נברא העולם, אומרים להם ישראל תבא השעה ואתם רואים לע"ל בשביל מי נברא העולם שנאמר תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל:
ואלה בני ישראל ראובן שמעון, שבטים שמם נאים ומעשיהם נאים (כתיב בעזרא בתחלתו). בני יהודה ער ואונן. ער שהוער מן העולם, אונן שביא אנינות לעצמו:
שלושה נולדו לו מבת שוע הכנענית, בת גברא בוצינא דאתרא:
ויהי עד בכור יהודה רע בעיני ה' שהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ. ותמר כלתו ילדה לו את פרץ ואת זרח שתים הם שנתכסו בצעיף וילדו תאומים, רבקה ותקח הצעיף ותתכס, תמר ותכס בצעיף:
ובני זרח זמרי ואיתן. כתיב זמרי וכתיב עכן, ר' יהושע בן לוי אמר שעשה כמעשה זמרי, רבי שמואל בר נחמני אמר שנזמרו ישראל על ידו, איתן זה אברהם, כמה דאת אמר משכיל לאיתן האזרחי, הימן זה משה כמה דאת אמר בכל ביתי נאמן הוא, וכלכל זה יוסף כמה דאת אמר ויכלכל יוסף וגו' ואת אחיו. ודרע כלם חמשה וכי אין אנו יודעים שכלם חמשה אלא מלמד שאף עכן עמהם לעולם הבא (כתוב ביהושע ברמז י"ט). ובני זרח זמרי ואיתן וכלכל ודרע כלם חמשה אלו שנתנבאו במצרים. בני קרח אסיר אלקנה ואביאסף אלו שנתנבאו במדבר, אסף הימן וידותון נתנבאו בימי דוד. ואבי עמשא יתר הישמעאלי וגו' (כתוב בשמואל ברמז קכ"ח וקנ"א). ותמת עזובה (אשת כלב) ויקח לו כלב את אפרת. למה נקרא מרים אפרת פלטנית של מלכים מגדולי הדור. ותלד לו את חור (כתוב ברמז כ"ג) ודוד נפק מיניה דכתיב ודוד בן איש אפרתי היה. וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון. בן חצרון בן יפונה הוא בן שפנה מעצת מרגלים, ולטעמיך בן קנז הוא דכתיב וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, אמר רבא חורגיה דקנז הוה, דיקא נמי דכתיב הקנזי שמע מינה עזובה זו מרים, למה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה, הוליד והא קא מינסיב נסבא ליה, אמר רבי יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאלו ילדה. יריעות שהיו פניה דומות ליריעות. ואלה בניה, אל תקרי בניה אלא בויה, ישר שיישר את עצמו, שובב ששבב את יצרו, ארדון שרדה את יצרו. ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים חלאה ונערה, אשחור זה כלב, ולמה נקרא שמו אשחור שהושחרו פניו בתענית, אבי שנעשה לה כאב, תקוע שתקע לבו לאביו שבשמים, היו שתי נשים כשתי נשים, חלאה ונערה לא חלאה ולא נערה הואי אלא בתחלה חלאה ולבסוף נערה, ובני חלאה צרת (וצהר) [וצחר] ואתנן, צרת שנעשה צרה לחברתה, (צהר) [צחר] שהיו פניה דומות לצהרים, אתנן שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו (ברמז כ"ג):
ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד. א"ל רב הונא לרבא בר מרי מנא הא מילתא דאמרו רבנן בני בנים הרי הם כבנים מהכא ואחר בא חצרון אל בית מכיר אבי גלעד וגו' ותלד לו את שגוב וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים וכתיב יהודה מחוקקי. ושגוב הוליד את יאיר (כתוב ביהושע/רמז ל"ו):
ומשפחות סופרים יושבי יעבץ, א"ר חייא בר אבא אר"ש שלשה היו באותה עצה, בלעם, איוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נדון ביסורין, יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית שנאמר ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים, וכתיב ובני קיני חותן משה (ברמז ק"ל וברמז ל"ה). א"ר אבהו מה ת"ל סופרים שעשו את התורה ספירות ספירות, ה' דברי חייבים בחלה, ט"ו נשים פוטרות צרותיהן, י"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור, ארבעה אבות נזיקין, ארבעה ראשי שנים, אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, חמש חטאות מתות, א"ר אחא כתיב לעזרא הכהן הסופר מה ת"ל סופר וגו', שכשם שהיה סופר בדברי תורה כך היה סופר בדברי חכמים, רבי חגי בשם רבי שמואל הראשונים חרשו וזרעו ונכשו וכסחו ועדרו וקצרו ועמרו ודשו וזרו ובררו וטחנו ולשו ואפו, ואנו אין לנו פה לאכול, אי הוו קדמאי מלאכים אנן בני נש, ואי הוו בני נש אנן חמרין ולא כחמרא דרבי פנחס בן יאיר:
דניאל לאביגיל, וכתיב כלאב לאביגיל וכו' (כתוב בשמואל ברמז מ"ד). ובני יאשיהו הבכור יוחנן (בשמואל ברמז קל"ח). ובני יכניה. ובני אליועיני וגו' עד וענני שבעה וכו' (כתוב בירמיה):
ויהי יעבץ נכבד מאחיו. אמר רבי שמעון קרא מראש דברי הימים אדם שת אנוש עד ויהי יעבץ ואין אתה מוצא שם כבוד, וכשאתה מגיע ליעבץ כתיב ויהי יעבץ נכבד מאחיו, לפי שעסק בתורה הוי כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון:
ואשתו היהודיה ילדה את ירד אבי גדור ואת חבר אבי שוכו ואת יקותיאל אבי זנוח ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד. רבי שמעון בן פזי כי הוה פתח בדברי הימים הוה אמר הכי כל דבריך תימה הוא ואנו יודעים לדרשם, וכי יהודיה שמה והלא בתיה שמה, אלא על שם שכפרה בע"א דכתיב ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ואמר רבי יוחנן משום רשב"י שירדה לרחוץ מגלולי בית אביה. ילדה את ירד, ילדה והא רבויי רבתה, לומר לך כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. ירד זה משה ולמה נקרא שמו ירד שהוריד מן לישראל בימיו. גדור שגדר פרצותיהן של ישראל בימיו. חבר שחבר את ישראל לאביהם שבשמים. שזכו שנעשה לישראל כסוכה. יקותיאל שקוו ישראל לאל בימיו. זנוח שהזניח עונותיהם של ישראל. אבי אב בתורה אב בחכמה אב בנביאות, ואלה בני בתיה בת פרעה אשר לקח מרד וכי מרד שמו והלא כלב שמו, אלא אמר הקב"ה יבוא כלב שמרד במרגלים וישא בתיה בת פרעה שמרדה בגלולי בית אביה. דבר אחר ואשתו היהודיה, רבי שמואל בשם רבי יהושע ורבי חמא אבוה דרבי אושעיא בשם רב לא ניתן דברי הימים אלא לידרש, ואשתו היהודיה זו יוכבד וכי משבטו של יהודה היתה והלא משבטו של לוי היתה, אלא על שם שהעמידה יהודים בעולם, ילדה את ירד זה משה שהוריד את התורה מלמעלה למטה. דבר אחר שהוריד את השכינה, א"ר סימון אין לשון ירד אלא לשון מלוכה דכתיב וירד מים עד ים, וכתיב כי הוא רודה בכל עבר הנהר, אבי שזוכו שהיה אביהם של ישראל שסוכין ברוח הקדש, ר' לוי אמר לשון ערב הוא שכן בערביא קורין לנביא סכיא. ואלה בני בתיה בת פרעה, רבי יהושע דסיכנין בש"ר לוי אמר הקב"ה לבת פרעה משה לא היה בנך וקראתו בנך, אף את לא את בתי ואני קורא לך בתי ואלה בני בתיה. עשרה שמות נקראו למשה, ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור, אבי סוכו, אבי זנוח, רבי יהודה ברבי אלעאי אומר אף טביה היה שמו, הדא הוא דכתיב ותרא אותו כי טוב הוא, רבי ישמעאל בר' אמי אף שמעיה שמו, אתא ר' יהושע בר נחמיה ופריש הדין קריא ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר, שמעיה ששמע אל תפלתו, בן נתנאל בן שנתנה לו תורה, הסופר שהיה סופרן של ישראל, הלוי שהיה משבטו של לוי, לפני המלך והשרים לפני מלך מלכי המלכים ובית דינו וצדוק זה אהרן ואחימלך שהיה אחיו של מלך, בן אביתר בן שויתר הקב"ה על ידיו מעשה העגל. ר' תנחומא בש"ר יהושע בן קרחה אף לוי היה שמו על עיקר משפחתו הלא אהרן אחיך הלוי, ומשה הרי עשרה, ומכלם לא קראו הקב"ה אלא בשם שקראתו בת פרעה שנאמר ויקרא אל משה. דבר אחר ואשתו היהודיה ילד את ירד, לעולם הזכר מן האש שנאמר ואשתו היהודיה ילדה את ירד, ופילגשו ושמה ראומה וגו' אשה כי תזריע וילדה זכר, ונקבה מן האיש ובתואל ילד את רבקה ואת דינה בתו, ושם בת אשר סרח, אמר ר' אבין לית ספר דמספר לגרמיה, משל לשנים שנכנסו למרחץ זה שמזיע ראשון יצא ראשון, משל לשני ציירין זה צר דמותו של זה וזה צר דמותו של זה:
בני שלה בן יהודה. לפי שהוא תוספת הוא מעמיד עשרה בתי דינין (כתוב במלכים ברמז רמ"ג). ר' סימון בשם ריב"ל א"ר חמא אבוה דר' אושעיא לא ניתן ספר דברי הימים אלא להדרש. בני שלה בן יהודה ער אבי לכה, אב בית דין של לכה. ולעדה אבי מרשה, אב בית דין של מרשה, ומשפחת בית עבודת הבוץ, בן רחב הזונה שהטמינה המרגלים בפשתי העץ. לבית אשבע, שנשבעו לה מרגלים שנאמר ועתה השבעו נא לי. ויוקים, שקיימו לה את השבועה. ואנשי כוזבא, שכזבה במלך יריחו. ויואש, שנתיאשה מן החיים. ושרף, שהתקינה עצמה לשרפה. אשר בעלו למואב, שעלתה במעשיה הנעימים לפני אביה שבשמים. וישובי לחם, שבאה ונדבקה בישראל שקבלו את התורה שכתוב בה לכו לחמו בלחמי. והדברים עתיקים, ר' איבו ור' סימון אומרים הדברים האלו אמורים מעתיקו של עולם. ורבי יהודה בר אוניא אמר הדברים האלו אמורים כאן ומפורשים במקום אחר. המה היוצרים, אלו המרגלים דכתיב חרש לאמר. ויושבי נטעים, שהיו בקיאים בנטיעה. וגדרה, שהטמינה אותם אחורי הגדר. עם המלך במלאכתו ישבו שם, מכאן אמרו עשרה כהנים ונביאים עמדו מרחב הזונה, ירמיה, חלקיה, שריה, מחסיה, חנמאל, שלום, יחזקאל, בוזי, ברוך, נריה: