ילקוט שמעוני/דברי הימים א/רמז תתרעג
שם חם ויפת, והלא יפת הוא הגדול שנאמר אחי יפת הגדול, אלא בתחלה אתה דורש שם שהוא צדיק ושנולד מהול ושיחד הקב"ה שמו עליו ושאברהם נולד ממנו וששמש בכהונה גדולה ושנבנה בית המקדש בתחומו. בר חטיא אמר שמנין אותיותיו תלה הקב"ה לדורות, מן מבול ועד הפלגה ש"מ שנים:
ובני יון אלישה ותרשישה כתים ורודנים, כתוב אחד אומר ודודנים וכתוב אחד אומר ורודנים. רבי סימון ורבין חנין, ר' סימון אומר דודנים שהם בני דודיהם של ישראל, רודנים שהם באים ורודים אותם, אמר רבי חנן בשעה שישראל נתונים בעליה אינון אמרין להון בני דודיכון אנן, ומשעה שהם נתונים בירידה הם באים ורודים אותם:
בני חם כוש ומצרים פוט וכנען. ארשב"ג היינו סבורים שנתבלעה משפחתו של פוט ובא יחזקאל ופרש כוש ופוט וכל הערב:
הוא החל להיות גבור, חמשה הוא לטובה וכו' (כתוב בריש מגלה):
ומצרים ילד את לודים ואת ענמים, אמר רבי אבא בר כהנא כל מוניטא של מצרים אינו אלא פסולים, אמר רבי אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין היטלוסין, אלו מגנבים נשותיהם של אלו ואלו מגנבים נשותיהם של אלו, מה יצא משם פלשתים, ופלשתים גבורים, כפתורים ננסין:
ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג, רבי יוסי אומר הראשונים ע"י שלא היו מכירין את יחוסן היו מוציאים לשם המאורע, אבל אנו שאנו מכירין את יחוסנו אנו מוציאים לשם אבותינו. א"ר יוסי בר תחליפא נביא גדול היה עבר שהוציא שם בנו לשם המאורע, הה"ד שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ בסוף ימיו, שאם תאמר בתחלת ימיו הרי יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות קודם לכן שנאמר ויקטן ילד ואח"כ ויהי כל הארץ שפה אחת, ואם תאמר באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו:
ויקטן ילד את אלמודד, למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין את עסקיו, ומה זכה, זכה להעמיד שלש עשרה משפחות, ומה אם הקטן כך גדול שהוא ממעט את עסקיו עאכ"ו. ודכוותה וישלח ישראל את ימינו וגו' והוא הצעיר, אמר רבי חנינא וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר אלא שהיה מצעיר את עסקיו, ומה זכה זכה לבכורה ומה אם הזעיר כך הגדול עאכ"ו. ודכוותה ודוד הוא הקטן וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הקטן, אלא שהיה מקטין את עסקיו, ומה זכה זכה למלכות. ואת חצרמות ואת ירח, רב הונא אמר מקום הוא ששמו חצרמות שהם אוכלין כרישין ולובשים כלי פפייר ומצפים למיתה בכל יום, ושמואל אמר אפילו כלי פפייר אין להם. אברם הוא אברהם (ברמז תתס"ג). בתחלה נעשה אב לאדם ולבסוף על כל העולם כלו, בר קפרא אומר הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכו' (כדכתוב בעזרא בפסוק ושמת שמו אברהם ברמז תתרס"ח). רבי אבהו אמר הבט נא השמים אין כתיב כאן אלא הבט נא השמימה, בה"א זה בראתי את העולם הריני מוסיפו על שמך ואתה פרה ורבה, אמר רבי יודן יהיו אותיותיך מנין ואברככה מאתים וארבעים ושמונה אף אותיותיך אברהם מאתים וארבעים ושמונה. יצחק יצא חק לעולם נתן דוריה לעולם וחפושא). אמר רבי יצחק יו"ד כנגד עשרת הדברות, צ' ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, ח' כנגד שמונה ימי מילה שחנכו לשמונה, ק' מאה הלבן מאה שנה יולד. אלה תולדותם (ישמעאל) בכור ישמעאל נביות, מה ראה הכתוב ליחס בניו של רשע, ע"י שבא מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאביו:
ובני קטורה פילגש אברהם, רב אמר זו הגר, א"ל רב נחמן והא כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה, אמר ליה על פי הדבור נשאה, כד"א ויוסף ה' דבר אלי עוד, והא כתיב ושמה קטורה, א"ל שקטרה מצות ומע"ט, א"ל והכתיב ולבני הפילגשים אשר לאברהם, א"ל פילגשם כתיב. בעודנו חי אותה שישבה על הבאר ואמרה חי העולמים ראה בעלבוני, א"ר ברכיה אע"ג דאת אמר ותלך ותתע במדבר באר שבע. תאמר שנחשד עליה בריה, ת"ל ושמה קטורה וכזה שהוא חותם גנזכה ומוצאה בחותמה:
זמרן ויקשן, רמי בר יחזקאל ורבנן, רמי אומר זמרן שהיו מזמרין בעולם, יקשן שהיו מתקשין בעולם, רבנן אמרין זמרן שהיו מזמרין בתוף לע"ז, יקשן שהיו מקישין בתוף לאלילים. (ויקטן ילד את) [ובני יקשן] שבא (ואת) ודדן, רשב"ג אמר אע"ג דאינון מתרגמי תרגומי תגרין ולופרין וראשי אומין כלם ראשי אומות הם:
בני יצחק עשו וישראל. כתיב ויקראו שמו עשו הא שוא שבראתי בעולמי, אמר רב יצחק אמר הקב"ה אתון קריתון לחזירתכון שם אף אני קורא לבני בכורי שם שנאמר כה אמר ה' בני בכורי ישראל. כתיב לא יעקב יאמר עוד שמ לא שיעקר שם יעקב אלא יעקב עיקר וישראל מוסף עליו. בני עשו אליפז, הה"ד כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו, רבי סימון אמר קליפת בצלים, כל כך למה גליתי מסתריו בשביל לגלות את הממזרים שבו, וכמה ממזרים העמיד, רב אמר שלשה, לוי אמר ארבעה, א"ר אבא בנימן הדין רח דהכא ממזר הוא. ואחות לוטן תמנע (בפסוק תשב באחיך תדבר). ואלה המלכים אשר מלכו. ר' יצחק פתח אלונים מבשן עשו משוטיך, נמשלו עו"א כספינה זו שעושין לה תורן ממקום אחד והוגנין ממקום אחר כך שמלה ממשרקה שאול מרחובות הנהר: