ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקסא
עמים הר יקראו, מנין אתה אומר שהיו אומות ומלכיות מתכנסות ובאות לפרגמטיא של ארץ ישראל והם אומרים הואיל ונצטערנו ובאנו לכאן נלך ונראה פרגמטיא של יהודים מה טיבה ועולין לירושלים ורואין את ישראל שעובדין לאל אחד ואוכלים מאכל אחד לפי שעובדי אלילים לא אלוהו של זה כאלוהו של זה ולא מאכלו של זה כמאכלו של זה והם אומרים אין יפה להדבק אלא באומה זו. מנין אתה אומר שאין זזין משם עד שמתגיירין ובאים ומקרבים זבחים ועולות, תלמוד לומר שם יזבחו זבחי צדק. כי שפע ימים יינקו שנים נוטלין [ונותנין] בשפע ים ומלכות, ים נוטל בשפע ונותן בשפע, מלכות נוטלת בשפע ונותנת בשפע. דבר אחר כי שפע ימים יינקו זו ימה של יפו שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא, מנין אתה אומר שכל ספינות שאבדו בים הגדול וצרורות של כסף ושל זהב ואבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמדה שהים הגדול מקיאן לימה של יפו שגנוז לצדיקים לעולם הבא, תלמוד לומר כי שפע ימים יינקו. אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך מכזיב לצור ומצאתי זקן אחד ושאלתיו בשלום, אמרתי לו פרנסתך במה היא, אמר לי מחלזון, אמרתי לו ומי מצוי, אמר לי השמים מקום בים שמוטל בין הרים וסממיות מכישות אותו ומת ונמוק במקומו, אמרתי השמים ניכר הוא שגנוז לצדיקים לעתיד לבוא. שפוני זה חלזון, טמוני זה טריתא. חול זה זכוכית, לפי ששבטו של זבולון היה מתרעם לפני המקום ואמר לפניו רבש"ע לאחי נתת ארצות ולי נתת ימים, לאחי נתת שדות וכרמים ולי נתת חלזון, אמר לו סוף שאני מצריכן לירך על ידי זה, אמר לפניו רבש"ע מי מודיעני זה, אמר ליה זה סימן שכל שגונבו לא יהא בפרגמטיא שלו כלום:
ולגד אמר למה נאמר, לפי שנאמר ומקצה אחיו לקח חמשה וזה אחד מהם. ברוך מרחיב גד מלמד שתחומו של גד מרחיב והולך כלפי מזרח. כלביא שכן מלד שהיה סמוך לספר [לפיכך] נמשל כאריות. וטרף זרוע על שעבר. אף קדקד לעתיד לבוא. מהו מרחיב גד שנקבר משה בתחומו של גד. כלביא שכן זה משה שהיה זריז כארי, ובלעם רואה אותו וצווח שאינו יוצא מן העולם עד שצובע בדמו, אמר לו [בלק] מזה אתה מתיירא בשנה הזאת הוא מת שנאמר לו לכן לא תביאו את הקהל הזה, אמר לו אפילו הוא מת היום לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה דמו ודמו של בלק: