ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקנז
ובין כתפיו שכן, בין חרב בין שאינו חרב, וכן הוא אומר כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות [וגו' הוא האלהים אשר בירושלים]. ד"א ובין כתפיו שכן מה שור זה אין בו גובה מכתפיו, כך בית המקדש גבוה מכל העולם שנאמר וקמת ועלית אל המקום, ואומר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. רבי אומר בכל התחומין הוא אומר וירד הגבול ותאר הגבול, וכאן הוא אומר ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלים מלמד שבית הבחירה היה בנוי בחלקו של בנימן וכרארש תור יוצא מחלקו של בנימן לחלקו של יהודה שנאמר ובין כתפיו שכן, ומה תלמוד לומר לא יסור שבט מיהודה ומחוקק זה לשכת הגזית שניתנה בחלקו של יהודה, שנאמר וימאס באהל יוסף וגו' ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב אבל בית (הגדול) [המקדש] היה בנוי בחלקו של (יוסף בשילה שנאמר ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה, ואין אפרתה אלא בית לחם) [בנימין] שנאמר ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם. ר' מאיר אומר בחלקו של בנה מתנה שנאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארץ לבוא אפרתה (ואין אפרתה אלא בית לחם שנאמר ואתה בית לחם אפרתה) שומע אני בחלק יוסף בנה תלמוד לומר הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער במי שנמשל בחיתו יער, ואי זה זה בנימין שנאמר בנימן זאב יטרף, זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, וכן אתה מוצא כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים הניח דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה ונתנוה לבני יונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותה ארבע מאות וארבעים שנה שנאמר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה, צא מהם אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר נמצאו אוכלים אותם ארבע מאות וארבעים שנה, וכששרתה שכינה בחלקו של בנימין עמדו ופנו אותו מלפניהם שנאמר ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים וגו'. ויאמר משה לחובב, וכי עלתה על לב שאמר לו משה ליתרו בא וניתן לך חלק בארץ ישראל, והלא כבר נאמר כי ה' דבר טוב על ישראל, ומה תלמוד לומר לכה אתנו והטבנו לך זו דושנה של יריחו שהיו אוכלין אותה בני בניו של יתרו קודם שיבנה בית הבחירה, אמר להם מחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד משלו או תלם אחד בתוך שלו, אלא הריני הולך לארצי ואוכל פירות מארצי ושותה יין מכרמי, וכן אתה מוצא בעתניאל שהניח מקום פירות מאכל ומשתה והלך לו לערד במדבר (הלכו) [ללמוד תורה, מי שיד יעבץ זה עתניאל בן בנז וכן הוא אומר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים ובמ קום אחר הוא אומר ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב שש מאות, א"א לומר שקלי זהב שכבר נאמר שקלי כסף ואי אפשר לומר שקלי כסף שכבר נאמר שקלי זהב, אמור מעתה בזהב שקל ובכסף קנה, ואי אפשר לומר חמשים שכבר נאמר שש מאות, ואי אפשר לומר שש מאות שכבר נאמר חמשים, אמור מעתה כיון שראה דוד מקום שראוי לבנות בית הבחירה עמד וכנס חמשים שקלים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים. ומפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, משל למלך שבא אצל בניו לפרקים כל אחד ואחד אומר אצלי הוא שורה, קטן שבכולן אמר אפשר שמניח אבא אחי הגדולים ושורה אצלי, עמד והלך ופניו כבושות ונפשו עגומה אמר ראיתם בני הקטן שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו, עכשיו מאכל ומשתה יהא משלכם ולינתי אצלו, כך אמר הקב"ה בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימין וקרבנות מכל השבטים. ד"א מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו מפני שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימין נולד בארץ ישראל. ד"א מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, שכל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו של יוסף, אמר הקב"ה אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה לא שיהיו מתפללין לפני ואני (מבקש) [מתמלא] עליהן רחמים, איני משרה שכינתי בחלקן שלא היו רחמנים על אחייהם. ד"א מפני מה זכה בנימין שתשרה שכינה בחלקו, משל למלך שהיו לו בנים הרבה משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפס את מקומו, קטן שבכולם היה אביו אוהבו אוכל ושותה עמו נכנס נשען עליו יוצא נשען עליו, כך בנימן הצדיק קטן של שבטים היה והיה יעקב אבינו אוכל ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס, אמר הקב"ה מקום שסמך צדיק זה ידיו שם אני משרה שכינתי, לכך נאמר ובין כתפיו שכן. תניא מה היה בחלקו של יהודה הר הבית הלשכות והעזרות, ומה היה בחלקו של בנימן אולם והיכל ובית קדש הקדשים, ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימן ובה היה מזבח בנוי ובנימן הצדיק היה מצטער עליה בכל יום שנאמר חופף עליו כל היום, לפיכך זכה בנימן הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן. קרן דרומית מזרחית לא היה לו יסוד מאי טעמא, אמר רבי אליעזר לפי שלא היתה בחלקו של טורף, דאמר רבי שמואל בר רב יצחק מזבח היה אוכל בחלקו של יהודה אמה. אמר רבי לוי בר חמא רצועה היתה יוצאת וכו' (כתוב ברמז תמ"א ע"ש):
כי אתא רב דימי אמר רב (יוחנן) (בשלשה) [בארבעה] מקומות שרתה להם שכינה לישראל בשילה בנוב וגבעון ובית עולמים, ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימן, אזל אביי אמרה קמיה דרב יוסף, א"ל כו' והכתיב ויעש משכן שילה אהל שכן באדם וגו' וימאס באהל יוסף ובשבט אפרים לא בחר, אמר רב אדא בר מתנה ומאי קשיא דילמא שכינה בחלק בנימין וסנהדרין בחלק יוסף, כדרך שמצינו בבית עולמים [דשכינה בחלק של בנימין] וסנהדרין בחלק יהודה, בשלמא התם מקרבן נחלה להדדי, אלא הכא מי מקרבן, אין הכא נמי מקרבן דאמר ר' חמא בר חנינא רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי והיה בנימין הצדיק מצטער עליה לבולעה, דכתיב ונסב הגבול מזרחה תאנת שילה. כתנאי חופף עליו כל היום זה בית המקדש הראשון, כל היום זה בית המקדש השני וכו'. שם בנימין צעיר רודם אל תקרי רודם אלא רד ים, לפיכך זכה בנימן ונעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן. דרש רבה מאי דכתיב וילך הוא ושמואל וישבו בניות וגו' ברמה (כתוב בפרשת שופטים בפסוק וקמת ועלית ברמז תתקי"א):