ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקנה
וללוי אמר למה נאמר, לפי ששמעון ולוי שתו בכוס אחד שנאמר ארור אפם כי עז, משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה, כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם כענין שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה, לוי פרע מה שלוה במדבר שנאמר ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי לה'. וחזר והלוה את המקום (בשתים) [בשטים] שנאמר פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה שנאמר ושם איש ישראל המוכה. דבר אחר וללוי אמר תמיך ואוריך מה שעתיד ללבוש אורים ותומים. לאיש חסידך למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך. אשר נסיתו במסה, [הרבה נסיתו] ונמצא שלם בכל הנסיונות. תריבהו על מי מריבה תסקופים נסתקפת לו אם משה אמר שמעו נא המורים אהרן ומרים מה עשו. האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו וכי עלתה על לב שלוי עבד עבודת אלילים והלא כבר נאמר ויעמד משה בשער המחנה וגו' ויאספו אליו כל בני לוי, אלא אבי אמו מישראל, ואת אחיו לא הכיר זה אחי אמו מישראל, ואת בניו לא ידע זה בן בתו מישראל. כי שמרו אמרתך במצרים, ובריתך ינצורו במדבר. דבר אחר כי שמרו אמרתך במדבר ובריתך ינצורו במצרים. האומר לאביו ולאמו (כתוב ברמז שצ"ג וברמז תשס"ד):
יורו משפטיך ליעקב. מלמד שכל ההוראות אינם יוצאות אלא מפיהם שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, כל ריב אלו ריבי פרה וריבי עגלה וריבי סוטה, כל נגע אלו נגעי אדם ונגעי בגדים ונגעי בתים. ותורתך לישראל מלמד ששתי תורות נתנו להם לישראל אחת בעל פה ואחת בכתב. ישימו קטורה באפיך זו קטורת שלפני ולפנים. וכליל על מזבחך אלו אברי עולה. אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי, אלא דאתי משבט לוי או מיששכר, מלוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב, מיששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל, ואימא נמי שבט יהודה דכתיב יהודה מחוקקי, אסוקי שמעתא אליבוא דהלכתא קאמרינן. הרי הוא אומר הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר, רבי שמעון ב"י אומר ישראל לא היו מקריבין מי היה מקריב שבטו של לוי שנאמר ישימו קטורה באפיך, ישראל עבדו ע"א, שבטו של לוי לא עבדו ע"א שנאמר כי שמרו אמרתך, ואומר כי מולים היו כל העם היוצאים וגו', ישראל לא היו מלין מי היה מל שבטו של לוי שנאמר ובריתך ינצורו:
ברך ה' חילו בנכסים, מכןא אמרו רוב כהנים עשירים הם, משום אבא הדורש אמרו נער הייתי גם זקנתי וגו' זה זרעו של אהרן, ופעל ידיו תרצה שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים. מחץ מתנים קמיו כל מי שמעורר על הכהונה מיד נופל. דבר אחר מחץ מתנים קמיו זה קרח, ומשנאיו מן יקומון זה עוזיהו. היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה רבי אליעזר אומר כל הקרבנות שהקריב על המזבח פסולין, ורבי יהושע מכשיר, מאי טעמא דר' יהושע, דכתיב ברך ה' חילו אפילו חולין שבו פועל ידיו תרצה, וכן אם היה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה וחלוצה רבי אליעזר מחייב קרן וחומש, ור' יהושע פוטר דתרומה נמי איקרי עבודה, דתניא מעשה ברבי טרפון שלא בא [אמש] לבית המדרש, לשחר מצאו ר"ג אמר לו מפני מה לא באת אמש לבית המדרש, א"ל עבודה עבדתי, א"ל כל דבריך אינן אלא תימה וכי יש עבודה בזמן הזה, א"ל הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת עשו אכילת תרומה בגבולין כעבודת בית המקדש. היה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע לו שהוא בן גרושה או בן חלוצה שעבודתו כשרה מנלן, אמר רב יהודה אמר שמואל דאמר קרא והיתה לו ולזרעו אחריו בין זרע כשר בין זרע פסול. אבוה דשמואל אמר מהכא ברך ה' חילו אפילו חולין שבו פועל ידיו תרצה. ר' ינאי אמר מהכא ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל (שופט) [כהן] שלא היה בימיו אלא זה שהיה כשר ונתחלל. פייס השלישי חדשים לקטרת, תנא מעולם לא שנה בה אדם, מאי טעמא אמר רבי (יוחנן) [חנינא] מפני שמעשרין, א"ל רב פפא לאביי מ"ט [אילימא משום] דכתיב קטורה באפיך וגו' ברך ה' חילו, עולה נמי הכתיב כליל, א"ל הא שכיחא והא לא שכיחא:
לבנימין אמר ידי ה', חביב בנימין שנקרא ידיד למקום שהרבה אוהבים למלך וחביב מכולם זה אוהבו. ששה נקראו ידידים, הקב"ה נקרא ידיד שנאמר אשירה נא לידידי. אברהם נקרא ידיד שנאמר מה לידידי בביתי. בנימין נקרא ידיד שנאמר ידיד ה' ישכן לבטח. שלמה נקרא ידיד שנאמר וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה, ואומר וה' אהבו, ישראל נקראו ידידים שנאמר נתתי את ידידות נפשי בכף וגו'. בית המקדש נקרא ידיד שנאמר מה ידידות משכנותיך, יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידידים בחלק של ידיד, יבואו ישראל שנקראו ידידים בני אברהם שנקרא ידיד ויבנה בית המקדש שנקרא ידיד בחלק בנימין שנקרא ידיד להקב"ה, לכך נאמר ידיד ה'. ישכון לבטח עליו אין בטח אלא (רוחצן) [ישוב] שנאמר וישבו במדבר לבטח וישבו ביערים: