ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקמו

<< · ילקוט שמעוני · דברים · רמז תתקמו · >>

כי גוי אובד עצות המה. ר' יהודה דורשו כלפי ישראל, רב נחמיה דורשו כלפי עובדי אלילים, ר' יהודה דורשו כלפי ישראל אבדו ישראל עצה טוב שניתנה להן, ואין עצה אלא תורה שנאמר לי עצה ותושיה. ואין בהם תבונה אין בהם אחד שיסתכל ויאמר אמש אחד ממנו רודף מן העו"א אלף ושנים רבבה. אם לא כי צורם מכרם, רב נחמיה דורשו כלפי העו"א אבדו עו"א ז' מצות שנתתי להם. ואין בהם תבונה אין בהם אחד שיסתכל ויאמר עכשיו אחד ממנו רודף מישראל אלף ושנים ינוסו רבבה, ולימות המשיח אחד מישראל רודף ממנו אלף ושנים יניסו רבבה:

אם לא כי צורם מכרם, מעשה בפולמוס שביהודה שרץ דיקוריון א' אחר בן ישראל בסוס להורגו ולא הגיעו [עד שלא הגיעו] יצא נחש וכרך לו על עקבו, אמר לאחד בבקשה ממך אמור לפלוני דבר אחד לא תהיו סבורין לומר שאנו גבורים ונמסרו בידינו אלא אם לא כי צורם מכרם. מה היה כחו של בן כוזיבוא בשעה שהיה יוצא למלחמה היה מקבל אבני בליסתרא באחת מארכבותיו והיה זורקן ממנו והורגת כמה נפשות וכו', ונהרג בן כוזיבוא אזלין טענין ואיתיאו רישיה לגבי אדרינוס, אמר מאן קטיל הדין, א"ל חד גינתי אנא קטליתיה, לא הימין אמר לון אייתון לי (גופיה) פטומיה, אזל ואייתיה ואשכח חויא כריכא על ארכובתיה, אמר אילולא אלהא דקטליה מאן הוה יכיל קטיל ליה, לקיים מה שנאמר אם לא כי צורם מכרם. תרין אחין הוו בכפר חרוכא והוה אדרינוס משלח גייסין עליהון מקטלא יתהון ואינון נפקין עליהון ומקטלין ואמרי כל סמא דמילתא נלבשינון כלילן ונעביד יתהון מלכין, (וכיון שגרמו העונות אמרו נבדוק), חד זמן שלח עליהון גייסות פגע בהן חד סב אמר לון אלהכון יסעדינכון אמרין לא נסעוד ולא נסכוף וכיון שגרמו העונות יצאו ונהרגו, אזלון טענין רישיהון לגבי אדרינוס ואשכח עכינא כרוכא על צואריהון אמר אילולי אלקיהון דאילון דקטלון מאן הוה יכיל קטיל להון, לקיים מה שנאמר אם לא כי צורם מכרם:

לו חכמו ישכילו זאת, אילו נסתכלו ישראל בדברי תורה שנתנה להן לא שלטה בהן אומה ומלכות וכו', ומה אמרתי להן קבלו עליכם עול מלכות שמים להכריע זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה עם זה בגמילות חסדים:

איכה ירדף אחד אלף. אם לא עשיתם את התורה היאך אני עושה הבטחתכם, הייתם מבקשים שיהא אחד מכם רודף אלף ושנים יניסו רבבה [עכשיו אחד מן העו"א רודף אלף ושנים יניסו רבבה]. אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם, איני מסגיר אתכם ע"י עצמי אלא ע"י אחרים וכבר היה מעשה שהזבובים מסרו אותם ביהודה (כ' ברמז ע"ז). רבי חנניא איש כפר טבעין אמר לא כאחד שאומר לחבירו עבד קרי אני מוכר לך, אבל אני איני כן מוכר אני (מיד) ומסגיר אני (מיד) אתכם כטמאים ביד טהורים, ומנין שאין מסגירין אלא טמא שנאמר והסגיר הכהן את הנגע וגו':

כי לא כצורנו צורם, לא כתוקף שאתה נותן לנו אתה נותן להם, כשאתה נותן להן את התוקף הן מתנהגין עמנו במדת אכזריות הורגין ממנו וצולבין ממנו ושורפין ממנו. ואויבינו פלילים כבר כתבת לנו, שאויב לא דן ולא מעיד שנאמר והוא לא אויב לו יעידנו, ולא מבקש רעתו ידיננו ואתהמניתה עלינו אויבים עדים ודיינים:

כי מגפן סדם גפנם, ר' יהודה דורשו כלפי ישראל. רב נחמיה דורשו כלפי עובדי אלילים. ר' יהודה אומר וכי מגפנה של סדום אתם או ממטעה של עמורה אתם והלא אי אתה אלא ממטע קודש שנאמר ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת. ענבמו ענבי רוש בניו של אדם הראשון אתם שקנס עליכם מיתה ועל כל תולדותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות. אשכלות וגו' שהגדולים שבכם מרתן פרוסה בהן כאשכול, ואין אשכול אלא גדול שנאמר אין אשכול לאכול וגו'. מה היה אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון ר' יהודה אומר ענבים היו שנאמר ענבמו ענבי רוש אשכלות מרורות למו אותן אשכלות הביאו מרורות לעולם:

חמת תנינם יינם שהחסידים והכשרים שבכם חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר אלו (הראשונים) [הראשים] שבכם כפתן זה אכזרי. דבר אחר חמת תנינים יינם [המתונים] יראי חטא שכנסו חמתם כתנינים. וראש פתנים אכזר (ראשונים) [הראשים] שבכם כפתן הזה. רב נחמיה דורשו כלפי העו"א בודאי מגפנה של סדום אתם, וממטעה של עמורה אתם, תלמידיו של נחש הקדמוני אתם שהטעה את אדם וחוה, אשכלות מרורות למו שהגדולים שבהם מרתן פרוסה בהן כנחש (אשכלות מרורות למו) ואין אשכול אלא גדול שנאמר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי:

הלא הוא כמוס עמדי, ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר כוס שהיה כמוס ומכוסה יכול דוחה תלמוד לומר חמר, יכול שאין בו אלא חציו, תלמוד לומר מלא מסך, יכול שאין חסר אפי' טיפה אחת תלמוד לומר ויגר מזה, מאותה טיפה שתו ממנה אנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה ואנשי סדום ועמורה, ופרעה וכל חילו, סיסרא וכל המונו, סנחריב וכל אגפיו, נבוכדנצר וכל חילו, ומאותה טיפה עתידין לשתות כל באי העולם עד סוף כל הדורות, וכן הוא אומר ועשהה' צבאות לכל העמים בהר הזה משתה שמנים משתה שמרים שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים וגו' בלע המות לנצח וגו' יכול שמרים (שאין) [שיש] בהן צורך, תלמוד לומר שמנים ממוחיים שמרים מזוקקים שמרים שאין בהן כלום אלא פקטים, וכן הוא אומר כוס זהב בבל ביד ה', ואומר כוס אחותך תשתי העמוקה והרחבה וגו', מה דרכו של זהב לאחר שנשבר יש לו רפואה, כך כשתפסוק פורענות מן האומות עתידין לחזור להן, וכשמגיע אצל ישראל מהו אומר ושתית אותה ומצית ואת חרשיה תגרמי, מה דרכו של חרס לאחר שנשבר אין לו רפואה, כך כשתפסוק הפורענות מישראל אינה עתידה לחזור להם. חתום באוצרותי מה אוצר זה חתום ואין מגדל פירות, כך מעשיהם של רשעים אין מגדלין פירות, אם אמרתי כן מאבדין את העולם, וכן הוא אומר אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו, אבל מעשיהם של צדיקים מגדלין פירות ופירי פירות שנאמר אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. ד"א מה אוצר זה חתום ואין חסר כלום כך צדיקים לא נטלו כולם משלהן בעולם הזה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ומנין שלא נטלו רשעים כלום משלהן בעולם הזה שנאמר הלא הוא כמוס עמדי, אימתי אלו ואלו נוטלין, למחר כשתבא הגאולה שנאמר לי נקם ושלם, לי נקם ושלם אני בעצמי פורע מהם ואיני פורע מהם לא על ידי מלאך ולא ע"י שליח כענין שנאמר ועתה לכה ואשלחך אל פרעה, ואומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. לי נקם ואשלם אין כתוב כאן אלא לי נקם ושלם, משלם אני מעשיהם שעשו אבותיהם לפני בעולם הזה שנאמר לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם וגו' ואומר ושלמתי ראשונה (ושניה) משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי. לעת תמוט רגלם כענין שנאמר תרמסנה רגל. כי קרוב יום אידם אמר ר' יוסי אם מי שנאמר בהם כי קרוב יום אידם הרי פורענות משמשות ובאות, מי שנאמר בהם ומרוב ימים יפקדו על אחת כמה וכמה:

וחש עתידות למו כשהמקום מביא (עליהן) פורענות על העו"א (מרעיש) [מחיש] עליהם (העולם) שנאמר יעופו כנשר חש לאכול, ואומר האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה, וכשהמקום מביא פורענות על ישראל (אין ממתין להם) [הן מתונים] הא כיצד מוסרן לארבע מלכיות שיהיו משעבדים בהן, וכן הוא אומר אל תירא כי אתך אני, לושיעך ולהצילך:

כי ידין ה' עמו כשהקב"ה דן את האומות שמחה היא לפניו שנאמר כי ידין ה' עמו, וכשהמקום דן את ישראל כביכול תהות הוא לפניו שנאמר ועל עבדיו יתנחם, ואין נחמה אלא תהות שנאמר כי נחמתי כי עשיתים, ואומר נחמתי כי המלכתי את שאול:

כי יראה כי אזלת יד, כשרואה הכל מהלכין לפניו כשתכלה בגולה. ד"א כשיתיאשו מן הגאולה, כשתכלה פרוטה מן הכיס שנאמר וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה. ד"א כי יראה כי אזלת יד כשהוא רואה שאין בהן אדם שיבקש עליהם רחמים כמשה שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו. ד"א כשהוא רואה שאין בהן אדם שיבקש עליהם רחמים כאהרן שנאמר ויעמוד בין המתים ובין החיים. ד"א כשהוא רואה שאין בהן אדם שמבקש עליהם רחמים כפינחס שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל. ד"א כי יראה שאין עוזר לישראל. ד"א כי יראה כי אזלת יד [אין בן דוד בא] עד שירבו המסורות. ד"א עד שיתמעטו התלמידים וכו' (כדלעיל). ואפס עצור ועזוב כביכול אין עוזר וסומך לישראל, כי הא דר' זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה א"ל במטותא מינייכו לא תירחקוניה דתניא שלשה באין בהיסח הדעת ואלו הן משיח מציאה ועקרב:

ואמר אי אלקימו צור חסיו בו, זה טיטוס הרשע שחירף וגידף כלפי מעלה, מה עשה תפס זונה בידו ונכנס לבית קדשי הקדשים והציע ספר תורה ועבר עליה עבירה, ונטל סייף וגידד את הפרוכת ונעשה נס והיה דם מבצבץ ויוצא, וכסבור אותו רשע שהרג את עצמו, שנאמר שאגו צורריך בקרב מועדיך שמו אותותם אותות. אבא חנן אומר מי כמוך חסין יה, מי כמוך חסין וקשה שאתה שומע ניאוצו וגידופו של אותו רשע ואתה שותק. דבי רבי ישמעאל תנא מי כמוך באלים ה', מי כמוך באלמים, מה עשה נטל את הפרוכת ועשאה כמין גרגותני והביא כל הכלים שבמקדש והניחן בהן והושיבן בספינה לילך ולהשתבח בעירו שנאמר ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו בעיר אשר כן עשו, אל תקרי קבורים אלא קבוצים, אל תקרי וישתכחו אלא וישתבחו, ואיכא דאמרי קבורים ממש דאפי' מילי דמטמרן איגליין להון, עמד עליו נחשול שבים לטובעו אמר אותו רשע כמדומה אני שאלקיהם של ישראל אין גבורתו אלא במים, בא פרעה וטבעו במים, בא סיסרא וטבעו במים, אף הוא עומד עלי לטובעני במים, אם גבור הוא יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה, יצתה בת קול ואמרה לו רשע בן רשע בן בנו של עשו הרשע בריה קלה יש לי בעולמי ויתוש שמה דמעלנא אית לה ומפקנא לית לה, עלה ליבשה ועשה עמה מלחמה, עלה ליבש בא יתוש ונכנס בחוטמו וניקר במוחו שבע שנים, יומא חד הוה קא חליף אבבא דבי נפחא שמע קלא ארופתא אישתיק, אמר איכא תקנתא בהכי, מכאן ואילך מייתי ומחי קמיה, לנכרי יהיב ליה ארבע זוזי, לישראל א"ל מיסתייך דקא חזית בסנאך, עד תלתין יומין עביר הכי מכאן ואילך כיון דדש דש. תניא אמר רבי פנחס בן ערובא אני הייתי בין גדולי רומי וכשמת פצעו את מוחו ומצאו בו כצפור דרור משקלו שתי סלעים, במתניתא תנא כגוזל בן שנה משקל שני ליטרין. אמר אביי נקטינן פיו של נחשת וצפורניו של ברזל, כי הוה קא מיית אמר לקלויה לההוא גברא ובדרו לקטמיה אשב ימי דלא לשכחיה אלהא דיהודאי ולוקמיה בדינא. ואמר אי אלקימו רבי יהודה דורשו כלפי ישראל, רבי נחמיה דורשו כלפי עובדי אלילים. רבי יהודה אומר ישראל שאומרים להם לעובדי אלילים היכן היפטקין והגמונין שלכם. אשר חלב זבחימו יאכלו שהיו נותנין להם אפסוניאות ועושין להן דונאטובי ומעלין להן קלניא. יקומו ויעזרוכם יקומו ויעזרו אתכם אין כתיב כאן אלא יקומו ויעזרוכם. רב נחמן אמר טיטס בן אשתו של אספסינוטס נכנס לבית קודש וכו' (כדלעיל). אשר חלב זבחימו יאכלו אמר הללו משה הטען ואמר להן בנו לכם מזבח והעלו עליו עולות ונסכו עליו נסכים כענין שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר, יקומו ויעזרוכם יהי עליכם סתרה. על הכל הוא מוחל ועל חילול השם פורע מיד. יין של עו"א מנלן דאסור (אמר רב נחמן) אמר רבה בר אבוה אמר קרא אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם מה זבח אסור בנאה אף יין אסור בהנאה. וזבח גופיה מנלן דכתיב ויצמדו ישראל לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה. וזבח גופיה מנלן דכתיב ויצמדו ישראל לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה אף זבח אסור בהנאה. ומת גופיה מנלן אתיא שם שם מעגלה ערופה כתיב (התם) [הכא] ותמת שם מרים וכתיב התם וערפו שם את העגלה בנחל [מה להלן אסור בהנאה אף כאן נמי אסור בהנאה]. והתם מנא לן תנא דבי ר' ינאי כפרה כתיב בה כקדשים:

ראו עתה כי אני הוא, מה ראה לומר אני שני פעמים, אלא אני הוא בעולם הזה ואני הוא לעולם הבא אני הוא שגאלתי את ישראל ממצרים ואני הוא שעתיד לגאול אותם בסוף מלכות רביעית. ואין אלקים עמדי כל מי שיאמר שיש אלוה אחר אני אמיתנו במות שני, וכל מי שיאמר אין אלוה שני אני אחיינו לחיי העולם הבא לכך נאמר אני אמית ואחיה. מחצתי את ירושלם ביום אפי וברחמים גדולים ארפא להם לכך נאמר מחצתי ואני ארפא, וכל מלאך ושרף לא יצילו את הרשעים מידי מדינו של גיהנם שנאמר ואין מידי מציל. תנו רבנן אני אמית ואחיה יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעולם נוהג, תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד, מכאן תשובה לאומרין אין תחיית המתים מן התורה. רבא רמי כתיב אני אמית ואחיה וכתיב מחצתי ואני ארפא. אמר הקבה מה שאני ממית אני מחיה והדר מה שמחצתי אני ארפא. ד"א כך אמר הקב"ה כשם משה שמחצתי מרפא כך מה שאני ממית אני מחיה. ראו אתה כי אני אני הוא זו תשובה לאומרים אין רשות בשמים, אומר שתי רשויות בשמים משיבין אותו ואומרים לו ואין אלקים עמדי. או שמא אין יכול לא להחיות ולא להמית לא להרע ולא להטיב, תלמוד לומר ראו עתה וגו' אני אמית ואחיה, ואומר כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון. אני אמית ואחיה זה אחד מהמקומות שניתן להן/רמז לתחיית המתים, אני אמות ואחיה, תמות נפשי מות ישרים, יחי ראובן ואל ימות, יחיינו מיומים וכו' (כדלעיל):

ואין מידי מציל אין אבות מצילין את הבנים, לא אברהם מציל את ישמעאל, ולא יצחק מציל את עשו. אין לי אלא אבות שאין מצילין את הבנים, אח את אחיו מנין, תלמוד לומר אח לא פדה יפדה איש, לא יצחק מציל את ישמעאל ולא יעקבה מציל את עשו, ואפילו נותנין לו כל ממון שבעולם אין נותנין לו כפרו שנאמר לא יתן לאלקים כפרו ויקר פדיון נפשם וגו'. יקרה היא הנפש שכשאדם חוטא בה אין לה תשלומין:

כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם, כשבראו המקום לא בראו אלא במאמר [ולא] בשבועה, ומי גרם לו לישבע מחוסרי אמנה הן גרמו לו לישבע, שנאמר וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים. ואמרתי חי אנכי לעולם, שלא כמדת הקב" מדת בשר ודם, מדת בשר ודם היפקטי נכנס (לפני) [לתוך] היפרכיא שלו אם יכול ליפרע (מהיפקטי) [מהחיים יכול] ואם לאו אין יכול ליפרע, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אם אינו נפרע מן החיי נפרע מן המתים, אם אינו נפרע בעולם הזה נפרע בעולם הבא. אם שנותי ברק חרבי שפורענות יוצאה מלפני קלה היא כברק ואף על פי כן ותאחז במשפט ידי. אשיב נקם לצרי הרי אחד, ולמשנאי אשלם הרי אלו שנים. דבר אחר אשיב נקם לצרי (אלא) [אלו] כותיים שנאמר וישמעו צרי יהודה ובנימין כי בני הגולה בונים היכל. ולמשנאי אשלם אלו המינים, וכן הוא אומר הלא משנאיך ה' אשנא וגו'. אמר ר' שני דברים בימין ושני דברים ביד, שני דברים בימין תורה וצדקה, תורה מנין מימינו אש דת למו, צדקה מנין צדק מלאה ימינך, שני דברים ביד נפש ומשפט, נפש מנין אשר בידו נפש כל חי, משפט מנין ותאחז במשפט ידי, הנפש נתונה במקום המשפט וחוטאה הדא הוא דכתיב נפש כי תחטא. אשכיר חצי מדם וכי היאך אפשר לחצים שישתכרו בדם, אלא הריני משכר לאחרים במה שחצי עושים. וחרבי תאכל בשר וכי היאך איפשר לחרב שתאכל בשר, אלא הריני מאכיל אחרים ממה שחרבי עושה, כענין שנאמר ואתה בן אדם וגו' אמור לצפור כל כנף וגו', חרב לה' מלאה דם הודשנה מחלב למה כי זבח לה' בבצרה. מדם חלל ושביה ממה שעשו בחללי עמי, וכן הוא אומר מי יתן ראשי מים וגו'. ושביה ממה שעשו בשבויי עמי, וכן הוא אומר והיו שובים לשוביהם:

מראש פרעות אויב כשהמקום מביא פורענות על העו"א אין מביא עליהן שלהן אלא שלהן ושל אבותיהן מאברהם ואילך. דבר אחר מראש פרעות אויב מה ראו כל הפורעניות ליתלות בראשו של פרעה, מפני שפרעה הוא היה תחלה ששעבד את ישראל, הרנינו גוים עמו למחר כשהמקום מביא גאולה לישראל עובדי אלילים מתרגזין לפניו, ולא זו תחלה להם אלא שכבר רגזו מקדם, כענין שנאמר שמעו עמים ירגזון. דבר אחר הרנינו גוים עמו [שעתידין להיות מקלסים לפני ישראל שנאמר הרנינו גוים עמו], ומנין שאף שמים וארץ שנאמר רנו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ. ומנין אף הרים וגבעות שנאמר ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה. ומנין אף האילנות שנאמר וכל עצי השדה ימחאו כף. ומנין אף אבות ואמהות שנאמר ירונו יושבי סלע. כי דם עבדיו יקום ונקם שתי נקימות נקם על הדם ונקם על החמס. ומנין אתה אומר שכל חמס שחמסו עובדי אלילים את ישראל מעלה עליהם כאילו דם נקי שפכו שנאמר וקבצתי את כל הגוים וגו', באותה שעה ויהודה לעולם תשב וגו' ונקיתי דמם לא נקיתי. וכפר אדמתו עמו, מנין אתה אומר שהריגתן של ישראל ביד העו"א כפרה היא להן לעולם הבא שנאמר נתנו את נבלת עבדיך וגו' שפכו דמם כמים דבר אחר וכפר אדמתו עמו מנין אומר שירידתן של רשעים בגיהנם כפרה היא להם לישראל לעולם הבא שנאמר ואתן אדם תחתיך. היה רבי מאיר אומר כל היושב בארץ ישראל ארץ ישראל מכפרת עליו שנאמר העם היושב בה נשוא עון, ועדין תלי בדלא תלי כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל, ועדין אין אנו יודעין אם פורקין עונותיהן עליה ואם נושאין עונותיהן עליה, כשהוא אומר וכפר אדמתו עמו הרי פורקין עונותיהן עליה ואין נושאין עונותיהן עליה, וכן היה ר"מ אומר כל הדר בא"י וקורא ק"ש שחרית וערבית ומדבר בלשון הקודש הרי הוא בן העולם הבא. אמרת גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא: