ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקמד
כנשר יעיר קנו, מה נשר זה אין נכנס לקנו מיד עד שהוא מטרף (גוזליו) בכנפיו בין אילן לאילן ובין סוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו, כך כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא נגלה עליהן מרוח אחת אלא (משתי) [מארבע] רוחות כענין שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן, ואי זו היא רוח רביעית אלוה מתימן יבוא. יפרוש כנפיו יקחהו כענין שנאמר ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך. ישאהו על אברתו כענין שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים:
דבר אחר כנשר יעיר קנו זה לעתיד לבוא כענין שנאמר קול דודי הנה זה בא. יפרוש כנפיו יקחהו כענין שנאמר אומר לצפון תני. ישאהו על אברתו הביאי בניך מרחוק. ה' בדד ינחנו, א"ל המקום לישראל כדרך שישבתם יחידים בעולם הזה ולא נהניתם מן העו"א כלום, כך אני עתיד להושיבכם לעתיד לבוא ואין אחד מן העו"א נהנים מכם כלום. ואין עמו אל נכר שלא תהא רשות לאחד מן העו"א לבוא ולשלוט בכם. כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון ושר מלכות פרס עומד לנגדי וגו' אבל אגיד לך את הרשום וגו'. דבר אחר ה' בדד ינחנו עתיד אני להושיב אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו, וכה"א מפאת צפונה עד פאת קדים דן אחד וגו', מה תלמוד לומר יהודה אחד דן אחד אשר אחד שעתידין ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ"ה אלפים קנים שיעורן ע"ה מיל. ואין עמו אל נכר שלא יהו בכם בני אדם שעובדין ע"א, וכה"א לכן בזאת יכופר עון יעקב וגו'. דבר אחר ה' בדד ינחנו עתיד אני להושיב אתכם בנחת רוח בעולם. ואין עמו אל נכר שלא יהו בכם בני אדם שעוסקים בפרקמטיא של כלום שנאמר יהי פסת בר בארץ שיהיו חטין מוציאין גלוסקאות כמלא פיסת יד. ירעש כלבנון פריו שיהו חטין שפות זו בזו ונושרות סלתן בארץ ואתה בא ונוטל ממנה מלא פיסת זו של יד כדי פרנסתך:
ירכיבהו על במתי ארץ. זו ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות כענין שנאמר עלה נעלה וירשנו אותה, ויעלו ויתורו את הארץ, ויעלו ממצרים ויבואו ארץ כנען. ויאכל תנובות שדי אלו פירות ארץ ישראל שקלין לאכול מפירות כל הארצות. ויניקהו דבש מסלע כגון סכני וחברותיה, מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכני צא והבא לי קציעות מן החבית, א"ל אבא של דבש היא, א"ל השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה, ושמן מחלמיש צור אלו זיתים של גוש חלב, מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בצפורי עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה, הלך ומצא את העליה שצפה בדבש. ויניקהו (כתוב ברמז קס"ד):
ירכיבהו על במתי ארץ. זה בית המקדש שגבוה מכל העולם שנאמר וקמת ועלית אל המקום, ואומר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה'. ויאכל תנובת שדי אלו סלי בכורים, ויניקהו דבש מסלע ושמן אלו נסכי שמן. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים זו חטאת ועולה ושלמים ואשם ותודה וקדשים קלים. עם חלב כליות חטה אלו סלתות. ודם ענב תשתה חמר אלו נסכי יין:
ד"א ירכיבהו על במתי ארץ זו תורה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו. ויאכל תנובות שדי זו מקרא. ויניקהו דבש מסלע זו משנה. ושמן מחלמיש צור זה תלמוד, חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים אלו קלין וחמורין וגזרות שוות (ותשובות) [תקופות וגימטריאות]. עם חלב כליות חטה אלו הלכות שהן גופה של תורה. ודם ענב תשתה חמר אלו הגדות שמושכות לב אדם כיין. דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ זה העולם הזה (שנאמר יכרסמנה חזיר מיער וגו'). ויאכל תנובות שדי אלו ד' מלכיות. ויניקהו דבש מסלע אלו מציקין שהחזיקו בה בארץ והן קשין להוציא מהן פרוטה כצור, למחר הרי ישראל יורשין נכסיהן והן ערבין להן כדבש ושמן. [ד"א] חמאת בקר וחלב צאן זה היה בימי שלמה שנאמר עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן, עם חלב כרים ואילים זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר ואוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק. עם חלב כליות חטה זה היה בימי שלמה שנאמר ויהי לחם שלמה ליום אחד. ודם ענב תשתה חמר זה היה בימי עשרת השבטים שנאמר השותים במזרקי יין. חמאת בקר וחלב צאן אלו הפיקטין והגמונין שלהן. עם חלב כרים אלו כלירקין שלהן. ואילים אלו בני פוקרין שלהן. בני בשן אלו קונטרינין שמכישין מבין שיניהן. ועתודים אלו סנקתדרין שלהן. עם חלב כליות חטה אלו מטרוניות שלהן. ודם ענב תשתה חמר אלו ישראל שלמחר יורשין נכסיהן וערבין להן כיין. ד"א כליות חטה עתידה כל חטה וחטה להיות כשתי כליות של שור גדול משקל ארבע עשרה ליטרא בצפורי, ואל תתמה בדבר, הסתכל בראשי לפתות, מעשה ושקלו ראש של לפת שלשים ליטרין בצפורי, ומעשה שקינן שועל בראש הלפת, ומעשה בשיחין בקלח של חרדל שהיו בו שלש (כורין) [בדים] ונפשח אחד מהן וסיככו בו סוכת יוצרים וחבטוהו ומצאו בו תשע קבין חרדל. אמר ר"ש בן חלפתא מעשה בקלח של כרוב שהיה בתוך (שלנו) [שדנו] והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם. דבר אחר ודם ענב תשתה חמר שלא תהיו יגעים לא לדרוך ולא לבצור אלא אתה מביא בעגלה וזוקפה בזוית ומסתפק והולך כשותה (והולך) מן הפטום. דבר אחר ודם ענב תשתה חמר לא כעולם הזה העולם הבא, בעולם הזה יש צער לבצור ולדרוך, אבל לעולם הבא כל אחד ואחד יוצא לשדה ומביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בקרן זוית ומסתפק ממנה כמפטום גדול ועציו מסיקין תחת התבשיל, ודם ענב תשתה חמר אין לך כל ענבה וענבה שאינה עושה שלשים גרבי יין שנאמר חמר אל תקרי חמר אלא חומר: