ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקלא
לא תחרוש בשור ובחמור. אדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך לא אסרה תורה אלא שתי בהמות שנאמר לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני כו', כלאים דחרישה יליף שור שור משבת (כתוב ברמז רפ"א). [לא תחרוש בשור ובחמור יכול לא יחרוש עם זה בפני עצמו ועם זה בפני עצמו, תלמוד לומר יחדו, אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר, ד"א] לא תחרוש בשור ובחמור יכול לעולם, כשהוא אומר למען ינוח שורך וחמורך, [כבר] שור וחמור עושין מלאכה, א"כ למה נאמר בשור ובחמור זה עם זה. אין לי אלא בשור ובחמור, מנין לרבות שאר בהמה חיה ועוף, תלמוד לומר לא תדרוש מ"מ, אם כן למה נאמר בשור ובחמור, בשור ובחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם ובחמור. [ד"א] לא תחרוש אין לי אלא חורש, מנין לרבות הדש ויושב בקרון והיוצא והמנהיג, תלמוד לומר יחדו מ"מ, אם כן למה נאמר בשור ובחמור, בשור ובחמור אי אתה חורש אבל אתה חורש באדם ובחמור. [ד"א] לא תחרוש אין לי אלא חורש, מנין לרבות הדש ויושב בקרון והיוצא והמנהיג, תלמוד לומר יחדו מ"מ. ר"מ פוטר ביושב [בקרון], יחדו פרט (לרמך) [לפרד], יחדו פרט לקושר את הסוס בצדי קרון או לאחר הקרון ואת הדלופקס לגמלים. הבא על הכותית חייב עליה משום (ארבע) [י"ד] לאוין, משום לא תזרע כרמך כלאים, משום לא תחרוש בשור ובחמור יחדו, לא תלבש שעטנז, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד, משום שפחה, משום כותית, משום נדה, משום אשת איש, משום אשת אב, ומשום אשת אח, ואם היה ישראל שחלל עצמו ואת זרעו בכותית אל יהי לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, ואם היה כהן אל יהי לו בן מגיש מנחה לה' צבאות, רבי אחא בר יאשיה אמר אל תסתכל בנשים שלא תבא לדבר ערוה, וחכמים אומרים כל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, וכל מי שאין לו בושת פנים במהרה הוא חוטא, שנאמר הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו (כתוב ברמז ש"א). כל הרואה דבר ערוה ואינו זן את עיניו ממנה זוכה ונהנה מזיו השכינה שנאמר ועוצם עיניו מראות ברע, מה כתיב אחריו מלך ביפיו תחזינה עיניך: