ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקי


כי יפלא ממך דבר למשפט. שלשה בתי דינין היו שם אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה ואחד יושב בלשכת הגזית, באין לזה שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חברי, כך למדתי וכך למדו (חכמים) [חברי], אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין להן לאותן שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכו', ואם לאו אלו ואלו באין לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל שנאמר מן המקום ההוא אשר יבחר ה', חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שהוא למד פטור, ואם הורה לעשות חייב שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו'. תנו רבנן כי יפלא ממך דבר במופלא שבבית דין הכתוב מדבר. ממך זה יועץ וכן הוא אומר ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל, דבר זה הלכה, למשפט זה הדין. בין דם לדם בין דם נדה לדם זיבה לדם לידה. בין דין לדין בין דיני ממונות לדיני נפשות לדיני מכות, בין נגע לנגע בין נגעי אדם לנגעי בתים לנגעי בגדים. דברי אלו הערכין והחרמין וההקדשות. ריבות זו השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע. בשעריך זו לקט שכחה ופאה. וקמת מב"ד. ועלית מלמד שבית המקדש גבוה מארץ ישראל, וא"י גבוהה משאר ארצות. בשלמא בית המקדש גבוה מא"י דכתיב וקמת ועלית, אלא א"י גבוה מכל הארצות מנלן, דכתיב לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה וגו'. תנו רבנן [זקן ממרא] אינו חייב אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דברי ר"מ. רבי יהודה אומר (כל) [על] דבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים, ר"ש אומר אפילו דקדוק אחד, מאי טעמא דר"מ גמר דבר דבר, כתיב הכא כי יפלא ממך דבר וכתיב התם ונעלם דבר מעיני הקהל, מה להלן דבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן וכו'. ורבי יהודה על פי התורה אשר יורוך עד דאיכא תורה ויורוך, ורבי שמעון אשר יגידו לך אפילו כל דהו:

אמר רבי יאשיה שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים, בעל שמחל על קנויו קנויו מחול, בן סורר ומורה שרצו אביו ואמו למחול לו מוחלין לו, זקן ממרא שרצו ב"ד למחול לו מוחלין לו, וכשבאתי אצל חברי שבדרום על שנים הודו לי ועל זקן ממרא לא הודו לי, כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל. תניא אמר רבי יוסי בתחלה לא היה מחלוקת בישראל אלא בית דין של שבעים ואחד היו יושבין בלשכת הגזית ושני בתי דינין של עשרים ושלשה אחד היה יושב על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה, ושאר בתי דינין יושבין בכל עיירות ישראל, הוצרך לשאול שואל מבתי דינין שבעירו, אם שמעו מוטב ואם לאו באין לזה שסמוך לעירו, אם שמעו מוטב ואם לאו באין לזה שעל פתח הר הבית וכו', ואם לאו אלו ואלו באין לזה שבלשכת הגזית ששם סנהדרין יושבין מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים ובשבתות ובימים טובים יושבין בחיל, נשאלה שאלה לפניהן, אם שמעו אומרים להן ואם לאו עומדין למנין, רבו המטמאין טמא רבו המטהרין טהור, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבו מחלוקות בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, משם שולחין וכותבין בכל המקומות כל מי שהוא חכם ועניו ושפל ברך ודעת הבריות נוחה הימנו יהא דיין בעירו, משם מעלין אותו [להר הבית, משם לעזרה, משם] ללשכת הגזית. מצאו [זקן ממרא] אבית פאגי והמרה עליהן (כגון שיצאו למדוד העגלה או להוסיף על העיר ועל העזרות), יכול תהא המראתו המראה, תלמוד לומר וקמת ועלית מלמד שהמקום גורם. דרש רבא מאי דכתיב וילך (דוד) [הוא] ושמואל וישבו בניות וגו' ברמה, וכי מה ענין ניות אצל רמה, אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי כתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות לא הוו ידעי דוכתיה היכא, אייתו ספר יהושע, בכולהו שבטים כתיב וירד הגבול ותאר הגבול, ובשבט בנימין ועלה הגבול כתיב ותאר הגבול לא כתיב, אמרי שמע מינה הכא הוא מקומו, סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי, אמרי ניתתי ביה פורתא כדכתיב ובין כתפיו שכן, ואית דאמרי גמירי דסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלקו של בנימין וסברי אי בנינן לה התם איתפליג ליה טובא, אמרי מוטב דליתתיה ביה פורתא שנאמר חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן, ועל דבר זה נתקנא דואג דכתיב כי קנאת ביתך אכלתני וכתיב שיר המעלות זכור ה' לדוד וגו', הנה שמענוה באפרתה זה יהושע דקא אתי מאפרים, מצאנוה בשדי יער זה בנימן כדכתיב בנימין זאב יטרף: