ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקה
שבעה שבועות תספר לך [יכול] בבית דין, מנין לכל אחד ואחד, תלמוד לומר וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד ואחד. החל חרמש בקמה משהתחיל חרמש, בקמה שיהו הכל בקמה, שיהא תחלה לכל הנקצרים, שלא תהא קצירתו אלא בחרמש. (יכול יביא תחלה לספור) יכול יקצור ויביא ויספור כל זמן שירצה, תלמוד לומר (מיום הביאכם תספרו) [מהחל חרמש בקמה תחל לספור]. יכול יקצור ויספור, ויביא אימתי שירצה, תלמוד לומר מיום הביאכם. יכול יקצור ביום ויספור ביום, שבע שבתות תמימות תהיינה, אימתי הן תמימות משתתחיל בערב, יכול יקצור בלילה ויספור בלילה ויביא בלילה, תלמוד לומר מיום הביאכם תספרו, אין הבאה אלא ביום, הא כיצד קצירה וספירה בלילה והבאה ביום:
ועשית חג שבועות לה' אלקיך וגו'. מכלל שנאמר וחג הקציר בכורי מעשיך יכול אם יש לך קציר אתה עושה יום טוב ואם לאו אי אתה עושה יו"ט, תלמוד לומר ועשית חג שבועות לה' אלקיך בין שיש לך קציר ובין שאין לך קציר אתה עושה יום טוב. מסת נדבת ידך אשר תתן מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין, מנין שאם רצה להביא ממעשר יביא, תלמוד לומר כאשר יברכך ה' אלקיך:
חגיגת יום טוב הראשון של פסח ב"ה אומרים מן המעשר, ואמאי דבר שבחובה הוא וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין, אמר עולא בטופל, אמר חזקיה טופלין בהמה לבהמה ואין טופלין מעות למעות, ורבי יוחנן אמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה, תניא כותיה דר' יוחנן מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין. ומנין שאם רצה לערב מערב, תלמוד לומר כאשר ברכך ה' אלקיך, תניא כותיה דחזקיה מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין, ב"ה אומרים אכילה ראשונה מן החולין מכאן ואילך מן המעשר, מאי משמע דהיא מסת לישנא (דהוי ליה) [דחולין] הוא דכתיב וישם המלך אחשורוש מס:
ושמחת אלו שלמים, נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה, מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים. אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה חביב חביב קודם. ר' יוסי הגלילי אומר שלש מצות נוהגות ברגל, ואלו הן, חגיגה וראיה ושמחה. יש בראיה שאין בשמחה, ויש בשמחה שאין בראיה, ויש בחגיגה שאין שאין בשניהן, ויש בשמחה שאין בשניהם, ראיה כולה לגבוה מה שאין בשתיהן. חגיגה נוהגת לפני הדיבור ולאחר הדיבור מה שאין בשתיהן. שמחה נוהגת באנשים ובנשים מה שאין בשתיהן, הא מפני שיש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו הוצרך הכתוב לומר את כולן. וזכרת כי עבד היית במצרים, מלמד שכל שנוהגין בעצרת נוהגין בפסח וחג, או אף כל שנוהגין בפסח ובחג יהו נוהגין בעצרת, תלמוד לומר אלה, אלה נוהגין בעצרת ואין סוכה ולולב ושבעה ומצה נוהגין בעצרת:
חג הסכות תעשה לך. סוכה ישנה בית שמאי פוסלין, וב"ה מכשירין, ואיזו היא ישנה, כל שעשאה קודם לחג שלשים יום, ואם עשאה לשם חג אפילו עשאה מתחלת השנה כשרה. מאי טעמא דבית שמאי אמר קרא חג הסכות תעשה לך סוכה העשויה לשם חג בעינן. ובית הלל ההוא מיבעי ליה לכדרב ששת משום רבי עקיבא דאמר מנין לעצי סוכה שאסורין בהנאה כל שבעה שנאמר חג הסכות תעשה לך שבעת ימים, ותניא ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שכשם שחל שם שמים על חגיגה כך חל שם שמים על הסוכה שנאמר חג הסכות וגו' שבעת ימים לה' מה חגיגה לה' אף סוכה לה', ובית שמאי נמי מיבעי ליה להכי, אין הכי נמי, אלא מאי טעמייהו דבית שמאי, כתיב קרא אחרינא חג הסכות שבעת ימים, סוכה העשויה לשם חג בעינן. ובית הלל ההוא מיבעי ליה לעושין סוכה בחולו של מועד [וב"ש סבירא להו אין עושין סוכה בחולו של מועד] ובית הלל לית להו הא דאמר רב יהודה אמר רב עשאה לציצית מן הקוצין ומן הגרדין [פסולה מן הסיסין כשרה כי אמריתא קמיה דשמואל א"ל אף] מן הסיסין נמי פסולה אלמא טויה לשמה בעינן הכא נמי סוכה עשויה לשמה בעינן. שאני התם דאמר קרא גדילים תעשה לך לך לשם חובך, הכא נמי חג הסכות תעשה לך לך לשם חובך, הכא נמי חג הסכות תעשה לך לך לשם חובך, ההיא לך [מיבעיא ליה] למעוטי גזולה, התם נמי מיבעי ליה למעוטי גזולה, התם כתיב קרא אחרינא ועשו להם ציצית משלהם: