ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקב
שמור את חודש האביב שלח ליה רב הונא בר אבין לרב אכי חזית דמשכה תקופת טבת עד שיתסר בניסן עברה לההיא שתא ולא תיחוש לה דכתיב שמור את חדש האביב שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן. שמור את חדש הסמוך לאביב מפני אביב שיהא בזמנו. יכול אם היתה שנה חסירה ארבעה עשר יום או חמשה עשר יום אתה נותן לה ארבעה עשר יום או חמשה עשר יום, תלמוד לומר חדש לא פחות ולא יותר, יכול אם היתה שנה חסרה ארבעים יום או חמשים יום אתה נותן לו ארבעים יום או חמשים יום, תלמוד לומר חדש לא פחות ולא יותר. בשלשה מקומות מזכיר פרשת מועדות, בתורת כהנים מפני סדרן. בחומש הפקודים מפני קרבן. במשנה תורה מפני הצבור. ללמדך ששמע משה פרשת מועדות מסיני ואמרה לישראל וחזר ושנאה להן בשעת מעשה, א"ל משה הזהרו להיות שונין בענין ודורשין בו לכך נאמר שמור את חדש האביב (כתוב ברמז קפ"ט וברמז ר"ח):
ועשית פסח, שתהא עשייתו לשם פסח שאם שחטו שלא לשמו פסול. אין לי אלא שחיטתו, מנין לרבות קיבול דמו וזריקת דמו, תלמוד לומר ועשית. יכול שאני מרבה צלייתו והדחת קרביו, תלמוד לומר וזבחת, זביחה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה זביחה מיוחדת שהיא לשם עבודה [אף כל שהוא לשם עבודה] יצאו אלו שאינן לשם עבודה. לה' אלקיך לשם המיוחד. כי בחדש האביב חדש שהוא כשר לא חם ולא צונן, וכן הוא אומר אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות: