ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתצז
ואכלת לפני ה' אלקיך אם זכיתם דגנך ואם לאו דגני כמה דאת אמר ולקחתי דגני בעתו. אם זכיתם תירושך ואם לא תירושי כמה דאת אמר [לקחתי] ותירושי במועדו. אמר ר' שמעון בן לקיש אמר הקב"ה אני אמרתי לכם שתהיו מוציאין מעשרותיכם מן המובחר, כיצד בא בן לוי אצלך אם נתת לו מן המובחר אף אני יש לי ליתן לך מן המובחר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. ואם נתת לו מן החפוריות ומן הקטניות אף אני יש לי ליתן לך מן החפוריות ומן הקטניות שנאמר יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר. מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר ואכלת לפני ה' (כתוב ברמז תקע"ז). ואכלת לפני ה' אלקיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, בכורות בקרך מקיש בכור למעשר מה מעשר אינו נפסל לחבירתה אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה. תניא רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים, רבי ישמעאל אומר יכול יעלה אדם מעשר שני בירושלים בזמן הזה ויאכלנו ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומעשר שני טעון הבאת מקום מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר שני אינו אלא בפני הבית, איכא למיפרך מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח, בכורים יוכיחו, מה לבכורים שכן טעונים הנחה, תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלקיך וגו'. מקיש מעשר לבכור מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר שני אינו אלא בפני הבית. גבי בכורים הנחה אין קרייה לא מ"ט לאו משום דקרייה לא מעכבא, א"ל רב אשי נהי דעכובי לא מעכבא מצוה מי ליכא. ונימא מצוה ולפרוך מה לבכורים שכן טעונין הנחה לעכב וקרייה למצוה, אלא אמר רב אשי כיון דאיכא בכורי הגר דבעי למימר אשר נשבע ה' לאבותינו ולא מצי אמר לא פסיקא ליה. ונהדר דינא וניתי במה הצד, משום דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהם שכן יש בהן צד מזבח. ומאי קסבר אי קסבר קדושה ראשונה קדשתה לשעתה וקדשה לע"ל [אפילו בכור נמי, אי קסבר קדושה ראונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא אפילו בכור נמי תבעי, אמר רבינא לעולם קסבר קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא] והכא בבכור שנזרק דמו קודם חורבן הבית וחרב הבית ועדין בשרו קיים, ואיתקש בשרו לדמו מה דמו במזבח אף בשרו במזבח, ואיתקש מעשר לבכור. וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהקש, מעשר דגן חולין הוא. הניחא למאן דאמר בתר למד אזלינן, אלא למ"ד בתר מלמד אזלינן מאי איכא למימר, בשם ודם חדא מלתא היא. ואכלת לפני ה' אלקיך, רבי יוסי אומר שלשה דברים משום שלשה זקנים. רבי עקיבא אומר יכול יהא אדם מעלה בכורות מחוצה לארץ לארץ, תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבח ר. ממקום שאתה מביא מעשר דגן אתה מביא בכורות, מחוצה לארץ שאי אתה מביא מעשר דגן אי אתה מביא בכורות. שמעון בן זומא אומר יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי קדשים לקדשים קלים כך נתנה תורה מחיצה בין בכור למעשר שני, ודין הוא בכור טעון הבאת מקום ומע"ש טעון הבאת מקום, מה בכור אין נאכל אלא לפנים מן החומה אף מעשר שני לא יהא נאכל אלא לפנים מן החומה. ר' ישמעאל אומר יכול יהא אדם מעלה מעשר שני כו' (כדלעיל). אחרים אומרים יכול בכור שעבר זמנו משנה לחברתה יהא פסול כפסולי המוקדשין, תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלקיך וגו' אם ללמד על הבכור שנאכל לפנים מן החומה אין צריך שהרי כבר נאמר לפני ה' תאכלנו. ואם ללמד על מעשר שני שנאכל לפנים מן החומה אין צריך שהרי כבר נאמר ואכלת לפני ה'. מקיש בכור למעשר שני מה מעשר שני נאכל משנה לחברתה אף בכור נאכל משנה לחברתה. למען תלמד ליראה את ה' אלקיך, מגיד שהמעשר מביא את האדם לידי תלמוד תורה. כל הימים בין בארץ בין בחוצה לארץ. רבי ינאי הוה ליה ההוא אריסא דהוה מייתי לה כנתא דפירי כל מעלי שבתא, יומא חד גנה ליה ולא אתא, שקל עישר מפירי דביתיה עלייהו, אתא לקמיה דרבי חייא א"ל שפיר עבדת דתניא למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים אלו שבתות וימים טובים, למאי הלכתא אילימא לעשורי ולמיכל אצטריך קרא למשרי טלטול דרבנן אלא לאו כהאי גוונא:
וכי ירבה ממך הדרך יכול ברחוק זמן הכתוב מדבר, תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום ברחוק מקום הכתוב מדבר ולא ברחוק זמן. אין לי אלא בזמן שהוא מרובה, מנין אף במועט, תלמוד לומר כי לא תוכל שאתו. אין לי אלא עני, עשיר מנין, תלמוד לומר כי יברכך ה' אלקיך. אמר ר' אליעזר מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים. תלמוד לומר כי לא תוכל שאתו ואין שאתו אלא אכילה שנאמר וישא משאות מאת פניו. אמר רב (אשי) [ביבי אמר ר' אסי] מנין למעשר שני טהור שפודין אותו אפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה, תלמוד לומר כי לא תוכל שאתו. האי מיבעי ליה לכדרבי אליעזר. אם כן לכתוב קרא לא תוכל לאוכלו מאי שאתו. ואימא כולה להכי הוא דאתא אם כן לכתוב קרא לא תוכל ליטלו מאי שאתו ש"מ תרתי. יתיב רב חנינא ורב הושעיא (אפתחא דירושלים) וקא מבעיא להו [אתחא דירושלים מהו], פשיטא הוא מבחוץ ומשאו בפנים קלטוהו מחיצות, אלא הוא בפנים ומשאו מבחוץ מהו, תנא להו ההוא סבא דבי רבי שמעון בן יוחאי אמר קרא כי ירחק ממך המקום ממלאוך. אמר רב אסי אמר ר' יוחנן מעשר שני מאימתי חייבין עליו, משראה פני החומה, מ"ט אמר קרא כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו וכתיב לא תוכל לאכול בשעריך, כל היכא דקרינן ביה כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך, וכל היכא דלא קרינן ביה כי אם לפני ה' אלקיך תאכלנו לא קרינן ביה לא תוכל לאכול בשעריך:
וצרת הכסף. מעשר שני שחללו על אסימון אינו פדוי דרחמנא אמר וצרת הכסף בידך (דבר) [כסף] שיש עליו צורה. אמר ר' יוחנן רבי דוסא ורבי ישמעאל אמרו דבר אחד דתניא מחללין מעשר שני על אסימון דבי רבי דוסא מאי אסימון פולסא.. רבי ישמעאל דתניא וצרת הכסף בידך לרבות דבר הנצרר ביד דברי רבי ישמעאל, ר' עקיבא אומר לרבות כל דבר שיש עליו צורה. הכסף כסף (ריבה ואפילו) [ראשון ולא] כסף שני. בעי רמי בר חמא מעשר אין מתחלל על אסימון דכתיב וצרת הכסף, חומש מעשר מהו שיתחלל על אסימון, [אמר רבא] א"ק עליו לרבות חומשו כמותו. המפקיד מעות אצל חבירו צררן והפשילן לאחוריו או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים ונעל בפניהם שלא כראוי חייב שלא שמר כדרך השומרים, בשלמא כולהו שלא שמר כדרך השומרים, אלא צררן והפשילן לאחוריו מאי הוה ליה למעבד, אמר רבא אמר ר' יצחק אמר קרא וצרת הכסף בידך אף על פי שהן צרורין יהיו בידך. ואמר רבי יצחק לעולם ישליש אדם את מעותיו שליש בקרקע ושליש בפרקמטיא ושליש תחת ידו. ואמר ר' יצחק לעולם יהא כספו של אדם מצוי בידו שנאמר וצרת הכסף בידך:
ונתתה הכסף מלמד שאין מתחלל אלא על הכסף. ומנין לעשות שאר מטבעות ככסף, ודין הוא הואיל והקדש מתחלל על הכסף ומעשר שני מתחלל [על הכסף], מה הקדש עשה בו שאר מטבעות ככסף אף מעשר שני נעשה בו שאר מטבעות ככסף. [מה להקדש שעשה בו שאר מטלטלים ככסף תאמר במעשר שלא עשה בו שאר מטלטלים ככסף] תלמוד לומר כסף כסף ריבה. וצרת הכסף דבר שדרכו ליצרר דברי רבי ישמעאל. ר' עקיבא אומר דבר שיש עליו צורה פרט לאסימון. בידך פרט לשיצא חוץ מרשותו. והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו זו שילה ובית עולמים. תניא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך כלל, בבקר ובצאן וביין ובשכר פרט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע אף כל פרי מפרי וגדולי קרקע. ותניא אידך מה הפרט מפורש ולד וולדות הארץ אף כל ולד וולדות הארץ. מאי בינייהו איכא בינייהו עופות. מאן דאמר פרי מפרי וגדולי קרקע עופות נמי גדולי קרקע נינהו. מאן דאמר ולד וולדות הארץ עופות מהרקק נבראו. העיד ר' יהודה בן גדיש לפני ר' אליעזר של בית אבא היו לוקחין ציר בכסף מעשר, א"ל שמא לא שמעת אלא כשקרבי דגים מעורבין בו. במאי קמפלגי בהאי קרא ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך ריבה, בבקר ובצאן וביין ובשכר מיעט, ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל, מאי רבי רבי כל מילי, ומאי מיעט לר' אליעזר מיעט ציר, לר' יהודה בן גדיש מיעט מים ומלח. בן בג בג אומר בבקר מלמד שלוקחין בקר אגב עורו, ובצאן מלמד שלוקחין ע"ג גיזתה, וביין מלמד שלוקחין יין ע"ג קנקנה, ובשכר מלמד שלוקחין תמד משהחמיץ. אמר ר' יוחנן מאן דמתרגם לי בבקר אליבוא דבן בג בג מובילנא מאניה אבתריה לבי מסותא [מ"ט כולהו צריכי לבר מבבקר דלא צריך, ומאי] צריכי דאי כתב רחמנא בבקר ה"א בקר הוא דמזדבן אגב עורו משום דגופיה הוא אבל צאן אגב גיזתה דלאו גופיה אימא לא. ואי אשמעינן צאן הוה אמינא משום דמחובר בה אבל יין אגב קנקנו אימא לא. ואי אשמעינן יין אגב קנקנו דהיינו נטירותיה, אבל תמד משהחמיץ דקיוהא בעלמא הוא אימא לא. ואי כתב שכר הוה אמינא מאי שכר דבילה קעילית דפירא גופא אבל יין אגב קנקנו אימא לא. ואי כתב יין משום דהיינו נטירותיה אבל צאן אגב גיזתה אימא לא, בקר ל"ל וכו'. היינו דאמר ר' יוחנן מאן דמתרגם לי בבקר אליבוא דבן בג בג מובילנא מאני לבי מסותא. ר' יהודה אומר יכול הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא שטעון פדיון, ודין הוא ומה מעשר שני עצמו שנטמא הרי הוא נפדה הלקוח בכסף מעשר שני נטמא אינו דין שיפדה, תלמוד לומר הכסף, כסף ראשון ולא כסף שני. אין לי אלא טהור טמא מנין, תלמוד לומר הכסף, כסף ראשון ולא כסף שני. שלשה כספים אמורין בענין, אחד למעשר טהור ואחד למעשר (שני) [טמא] ואחד ללקוח בכסף מעשר. בכל אשר תאוה נפשך יכול בעבדים ושפחות וקרקעות, תלמוד לומר בבקר ובצאן. אין לי אלא אכילה, שתיה מנין, תלמוד לומר ביין ובשכר. מנין אף משביחי אכילה ושתיה כגון הקושט והחימום וראשי בשמים והתיאה והחלתית והפלפלים וחלת חריע, תלמוד לומר ובכל אשר תשאלך נפשך. יכול אף מים ומלח, תלמוד לומר בבקר ובצאן וביין ובשכר, מה אלו מיוחדין שהם פרי מפרי וגידולו מן הארץ, אף אין לי אלא דבר שהוא פרי מפרי וגידולו מן הארץ, יכול יקח בהמה למשתה בנו, הרי אתה דן נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים. אי מה שמחה האמורה להלן עולה ושלמים אף שמחה האמורה כאן עולה ושלמים, תלמוד לומר ואכלת ושמחת שמחה שיש עמה אכילה, יצאו עולות שאין עמהן אכילה. והלוי אשר בשעריך כל מקום שאתה מוצא הלוי (הזה) תן לו מחלקו, אין לו חלקו תן לו מעשר עני, אין לו מעשר עני תן לו שלמים, אין לו שלמים פרנסהו מן הצדקה. כי אין לו חלק ונחלה עמך, להגיד מה גרם:
מקצה שלש שנים יכול בחג, תלמוד לומר כי תכלה לעשר. יכול בחנוכה, תלמוד לומר קץ ולהלן נאמר קץ מה קץ האמור להלן רגל אף קץ האמור כאן רגל. אי מה קץ האמור להלן חג הסוכות אף קץ האמור כאן חג הסכות תלמוד לומר כי תכלה לעשר רגל שהמעשרות כלין בו, הוי אומר זה חג הפסח. מכאן אמרו ערב י"ט האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור, ברביעית מפני מעשר עני שבשלישית בשביעית מפני מעשר עני שבששית. יכול אף שנה שביעית תהא חייבת במעשר, תלמוד לומר שנת המעשר, שנה שחייבת במעשר, יצאה שביעית שאינה חייבת במעשר. יכול יהו שני מעשרות נוהגין בה, תלמוד לומר שנת המעשר מעשר אחד נוהג בה ואין שני מעשרות נוהגין בה. אין לי אלא מעשר עני שבו דיבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות, תלמוד לומר מעשר תבואתך ריבה. תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה ההיא מלמד שמוציאין אותו ממקום טומאה למקום טהרה. יכול אף של שאר שנים יהו מוציאין אותו ממקום [טומאה למקום] טהרה, תלמוד לומר בשנה ההיא, של שנה ההיא אתה מוציא ואי אתה מוציא של שאר שנים ממקום טומאה למקום טהרה. של שנה ההיא אתה מבער ואי אתה מבער ירק שיצא מראש השנה ועד פסח. והנחתו בשעריך ואם אין שם עני הניחו באוצר, אינו יודע מי נדחה מפני מעשר עני אם מעשר ראשון אם מעשר שני, תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק יבוא הלוי ויטול חלקו מ"מ דברי ר' יהודה. ר' אליעזר אומר א"צ הרי הוא אומר ולבני לו הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה, מה נחלה איזה זזה אף מעשר ראשון אינו זז. יכול אף לקט שכחה ופאה יהו חייבין במעשר, תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, דברים שאין במעשר, תלמוד לומר ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך, דברים שאן לו בהן חלק ונחלה עמך אתה נותן לו, יצאו אלו שיש בהם חלק ונחלה עמך. והגר והיתום והאלמנה יכול בין חסרין ובין שאין חסרין ואל תתמה שהרי הוא אומר לא תחבול בגד אלמנה בין עניה בין עשירה, תלמוד לומר לעני, מה עני חסר אף כולם חסרין. יכול בין בן ברית ובין שאינו בן ברית, תלמוד לומר לוי, מה לוי בן ברית אף כולן בני ברית. ואכלו ושבעו תן להם כדי שבען, מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטים או קב שעורין. בשעריך מלמד שאין מוציאין אותן מן הארץ לחוצה לארץ, אמרו משפחת בית נבלטה היתה בירושלים ונתנו להן שש מאות ככרי זהב ולא רצו להוציאן חוץ לירושלים. תנן התם קונם איני נהנה לבריות אינו יכול להפר ויכולה ליהנות בלקט שכחה ופיאה, ולא קתני ובמעשר עני. והתניא בברייתא ובמעשר עני, אמר רבא ל"ק כןא במעשר עני המתחלק בתוך הבית [דכתיב ביה נתינה ונתת ללוי לגר מש"ה אסור ליה לאיתהנוי, כאן במעשר עני המתחלק בתוך הגרנות כיון] דכתיב והנחת בשעריך שרי ליה לאתהנויי:
ובא הלוי כי אין לו חלק, אמר ר' לולינוס דרומי בשם ר' יהודה בר סימן, אמר הקב"ה אתה יש לך ארבעה בני בית בנך ובתך ועבדך ואמתך, ואף אני יש לי ארבעה בני בית הלוי והגר והיתום והאלמנה, וכולהון בפסוק אחד ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך, אמר הקב"ה אני אמרתי לך שתהא משמח את שלי ואת שלך בימים טובים שנתתי לך, אם עשית כן אף אני אשמח את שלי ואת שלך, אלו ואלו אני עתיד לשמח בבית הבחירה שנאמר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וגו':
מקץ שבע שנים תעשה שמטה. תניא נמצאת אומר אחד יובל ואחד שביעית משמטין כאחד, אלא שהיובל בתחלתו ושביעית בסופה. אלא שהיובל אדרבה האי דשמיטה משום הכי הוא, אלא מפני שהיובל בתחלתו ושביעית בסופה, בשלמא שביעית בסופה דכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמטה אלא יובל בתחלתו ביה"כ הוא דכתיב ביוה"כ תעבירו שופר בכל ארצכם, הא מני ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא דאמר מראש השנה חייל יובל:
מקץ שבע שנים יכול מתחלת שנה או בסופה, הרי אתה דן נאמר כאן קץ ונאמר להלן קץ, מה קץ האמור להלן בסופה ולא בתחלתה אף קץ האמור כאן בסופה ולא בתחלתה. תעשה שמטה שמוט כל זמן שיש לך שמיטה אתה משמט. שבע שנים יכול שבע שנים לכל אחד ואחד הרי אתה דן חייב שבע שנים בשמיטה ושבע שנים במלוה, מה שבע שנים בשמיטה שבע שנים לכל העולם, אף שבע שנים האמור במלוה שבע שנים לכל העולם, או כלך לדרך זו חייב שבע שנים בעבד עברי וחייב שבע שנים במלוה, מה שבע שנים האמור בעבד עברי שבע שנים לכל אחד ואחד אף [שבע שנים האמור במלוה שבע שנים לכ"א ואחד]. נראה למי דומה, דנין דבר שתלוי ביובל מדבר שתלוי ביובל, ואל יוכיח עבד עברי שאין תלוי ביובל, או כלך לדרך זו דנין דבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ מדבר שנוהג בארץ ובחוצה לארץ ואל יוכיח השמטת (מלוה) [קרקע] שאין נוהג אלא בארץ, תלמוד לומר שבע שנים שבע שנים לג"ש מה שבע שנים האמורים בשמיטה שבכל שנים לכל העולם אף שבע שנים האמורים במלוה שבע שנים לכל העולם, יכול תהא השמטת מלוה נוהגת במדבר תלמוד לומר תעשה שמטה שמוט. אין לי אלא בא"י שאתה עושה שמיטה, בח"ל שאי אתה עושה שמיטה אין אתה משמט, תלמוד לומר כי קרא שמטה לה' בין בארץ בין בח"ל:
וזה דבר השמטה. המחזיר חוב בשביעית יאמר לו משמט אני, ואם א"ל אעפ"כ יקבל הימנו משום שנאמר וזה דבר השמטה. ר' אומר וזה דבר השמטה, שמוט בשתי שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקעות ואחת שמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקעות אתה משמט כספים, בזמן שאי אתה משמט קרקעות אי אתה משמט כספים. תנן התם המחזיר חוב לחבירו בשביעית צריך שיאמר לו משמט אני ואם אמר לו אעפ"כ יקבל הימנו שנאמר וזה דבר השמטה וכשהוא נותן לו אל יאמר לו בחובי אני נותן לך אלא יאמר לו שלי הן ובמתנה אני נותן לך, אמר רבה ותלי ליה עד דאמר הכי. הלוהו על המשכון אינו משמט דקני ליה כדר' יצחק, דאמר רבי יצחק מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה מנין כו'. ויכול לומר פרזבול היה לך ונאבד כגון זה פתח פיך לאלם. תנן התם פרוזבול אינו משמט זה אחד מן הדבירם שהתקין הלל שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו' התקין פרוזבול. וזה הוא גופו של פרוזבול מוסרני לכם פלוני ופלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי [אצל פלוני] שאגבנו כל זמן שארצה והדיינין חותמין למטה או העדים, ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטתו והלל תיקן דלא משמטא, אמר אביי בשביעית בזמן הזה ורבי הוא דתניא וזה דבר השמטה שמוט וכו' (כדלעיל), התקינו רבנן דתשמט זכר לשביעית [ראה הלל שנמנעו מלהלוות זה את זה עמד] והתקין פרוזבול, ומי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטת שביעית ותקנו רבנן דמשמט, אמר אביי שב ואל תעשה הוא. רבא אמר הפקר בית דין הפקר שנאמר וכל אשר לא יבוא לשלשת הימים בעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו. השביעית משמטת את השבועה מנהני מילי, אמר רב גידל אמר קרא וזה הדבר השמטה אפילו דבור משמטת. וזה דבר השמטה שמיטה משמטת מלוה ואין יובל משמטת מלוה. שהיה בדין ומה שמיטה שאין מוציא עבדים משמט מלוה יובל שמוציא עבדים אינו דין שישמט מלוה, תלמוד לומר וזה דבר השמטה שמיטה משמטת מלוה ואין יובל משמטת מלוה. ק"ו לשמיטה שהוציא עבדים, ומה יובל שאין משמט מלוה מוציא עבדים שביעית שמשמטת מלוה אינו דין שתוציא עבדים, תלמוד לומר בשנת היובל הזאת תשובו שביעית משמטת מלוה ויובל מוציא עבדים אבל אין שביעית וכו'. שמוט כל בעל משה ידו, יכול אף בגזלה ובפקדון, תלמוד לומר משה ידו. אי משה ידו יכול שכר שכיר והקפת החנוני אמור, תלמוד לומר משה ידו אשר ישה ברעהו. אם סופנו לרבות כולם מה תלמוד לומר משה ידו, מה משה ידו זקוף אף כולן זקופין. לא יגוש ליתן עליו בלא תעשה. את רעהו פרט לאחרים. ואת אחיו פרט לגר תושב. כי קרא שמטה לה' בין בארץ בין בחוצה לארץ.. אמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חבירו לעשר שנים שביעית משמטתו, ואע"ג דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש סוף אתי לידי לא יגוש. ואמר רב יהודה אמר שמואל המלוה את חבירו על מנת שלא תשמיטני שביעית, שביעית משמטתו, על מנת שלא תשמיטני בשביעית אין השביעית משמטתו. את הנכרי תגש מצות עשה. ואשר יהיה לך את אחיך ולא את של אחיך בידך, מכאן אתה אומר המלוה על המשכון אינו משמט. ואת אחיך תשמט ידך ולא המוסר שטרותיו [לב"ד], מכאן אמרו הלל התקין פרוזבול. פרוזבול חל על הקרקע ואינו חל על העבדים:
אפס כי לא יהיה בך אביון. אילפא ורבי יוחנן הוו [גרסי באורייתא] דחיקא להו מלתא טו בא, אמרי ניזיל ונעביד עיסקא ונקיים בנפשין אפס כי לא יהיה בך אביון, אזלי ואיתיבו תותי ההיא אשיתא דערעיתא הוו קא כרכי ריפתא, שמעיה רבי יוחנן למלאך דקאמר לחבריה תא נשדייה עלייהו ונקטלינהו שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, א"ל אידך שבקינהו דחד מינייהו קיימא ליה שעתה, א"ל רבי יוחנן לאילפא שמע מר מידי, א"ל לא, אמר מדשמעי אנא ואיהו לא שמע ש"מ אנא הוא דקיימא לי שעתא קמו למיזל, אמר רבי יוחנן איהדר איזל ואיקיים בנפשאי כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, רבי יוחנן הדר ואילפא לא הדר, עד דאתא אילפא מלך רבי יוחנן. כי אתא אילפא אמרו ליה אי יתיב מר וגריס לאו הוה מר מליך, אזל תלא נפשיה באיסקריא דספינתא אמר כל מאן דמשייל לי מילתא בתנא דבי רבי חייא ובתנא דבי רבי הושעיא ולא פשיטנא ליה ממתניתין נפילנא מאיסקריא דספינתא וטבענא, אתא ההוא סבא תנא ליה האומר תנו שקל לבני בשבת וראוין לתת להם סלע נותנין להם סלע, ואם אמר להם אל תתנו להם אלא שקל אין נותנין להם אלא שקל, ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהן בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להם אלא שקל, א"ל הא מני רבי מאיר היא דאמר מצוה לקיים דברי המת. אבידתו ואבידת אביו אבידתו קודמת דאמר קרא אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם, אמר רב יהודה אמר רב כל המקיים בעצמו כך סוף בא לידי כך. המעביר עצמו למולך פטור, רבי אלעזר ברבי שמעון מחייב דאמר לא ימצא בך, בך בעצמך. ורבנן לא דרשי בך והתנן אבידתו ואבידת אביו שלו קודמת [ואמרי' מ"ט] ואמר רב יהודה [א"ק אפס כי לא יהיה בך אביון שלו קודמת של כל אדם] התם מאפס. אפס כי לא יהיה בך אביון והלן הוא אומר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אביונם באחרים וכשאין עושין רצונו של מקום אביונים בכם. כי ברך יברכך ה' בארץ מגיד שאין הברכה תלויה אלא בארץ. אשר ה' אלקיך נותן לך לרשתה בשכר שתירש תכבוש, רק אם שמע תשמע בקול ה' אלקיך מכאן אמרו שמע אדם קימעא משמיעין אותו הרבה, שמע אדם דברי תורה משמיעין אותו דברי סופרים. לשמור ולעשות את כל המצות הזאת אשר אנכי מצוך היום שתהא מצוה קלה (חמורה) [חביבה] עליך כמצוה חמורה. כי ה' אלקיך ברכך (כתוב ברמז ר"ז):
כי ה' אלקיך ברכך כאשר דבר לך, מה דבר לך ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. והעבטת גוים רבים יכול תהא לוה בסלע ומלוה בשקל כדרך שאחרים עושים, תלמוד לומר ואתה לא תעבוט. ומשלת בגוים רבים יכול תהא מושל באחרים ואחרים מושלים בך כענין שנאמר ויאמר אדוני בזק שבעים מלכים בהונות ידיהם וגו' תלמוד לומר ובך לא ימשולו. [בך] ולא באחרים (בך). אביון תאב תאב קודם. אחיך זה אחיך מאביך, כשהוא אומר מאחד אחיך מלמד שאחיך מאביך קודם לאחיך מאמך. באחד שעריך יושבי עירך קודמין ליושבי עיר אחרת. בארצך יושבי הארץ קודמין ליושבי חוצה לארץ, כשהוא אומר באחד שעריך היה יושב במקום אחד אתה מצוה לפרנסו, היה מחזר על הפתחים אי את זקוק לו לכל דבר. אשר ה' אלקיך נתן לך, בכל מקום. לא תאמץ את לבבך יש בן אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן. ולא תקפוץ את ידך יש בן אדם שפושט את ידו וחוזר וקופצה. מאחיך האביון אם אין אתה נותן לו ספוך ליטול הימנו. מנין שאם פתחת פעם אחת אתה פותח אפילו מאה פעמים תלמוד לומר כי פתח תפתח את ידך לו. פתח תפתח וכן העבט תעבטנו (כתוב ברמז שנ"א). והעבט תעביטנו נותנין לו וחוזרין וממשכנין אותו דברי ר"י, וחכ"א אומרים לו הבא משכן כדי להפיס דעתו. די מחסורו אי אתה מצוה לעשרו. אשר יחסר לו אפילו סוס ואפילו עבד. מעשה בהלל הזקן שנתן לעני בן טובים סוס שהיה מתעמל בו ועבד שהיה משמשו. שוב מעשה בגליל העליון שהיו מעלין לאורח ליטרא בשר בכל יום. לו זו אשה כענין שנאמר אעשה לו עזר כנגדו. תנו רבנן העבט תעביטנו העבט זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס שנותנין לו לשם הלואה וחוזרין ונותנין לו לשם מתנה. תעביטנו זה שיש לו ואינו רוצה להתפרנס שנותנין לו לשם מתנה וחוזרין ונפרעין ממנו לאחר מיתה דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים יש לו ואינו רוצה להתפרנס אין נזקקין לו, ומה אני מקיים תעביטנו, דברה תורה כלשון בני אדם. תנו רבנן יתום שבא (בלא) [לישא] אשה שוכרין לו בית ומציעין לו את המטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה שנאמר די מחסורו אשר יחסר, די מחסורו זה בית, אשר יחסר זה מטה ושלחן. לו זו אשה וכן הוא אומר אעשה לו עזר כנגדו. תנו רבנן די מחסורו, אתה מצווה לפרנסו, ואי אתה מצווה לעשרו. אשר יחסר לו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, אמרו עליו על הלל הזקן שלח לעני בן טובים אחד סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, פעם אחת לא מצא עבד לרוץ לפניו ורץ הוא לפניו שלשה מילין. מר עוקבא הוה ההוא עניא בשיבבותיה וכו' (כדכתיב בפסוק היא מוצאת ברמז קמ"ה):
השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל, אמר רבי יהושע בן קרחה כל המעליו עיניו מן הצדקה כאלו עובד אלילים כתיב הכא השמר לך וגו' וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן ע"א אף כאן ע"א. תנן רבנן המסמא את עיניו והמצבה את כריסו והמקפח את שוקו (ואינו צריך) אינו נפטר מן העולם עד שבא לידי כך. רב פפא הוה סליק בדרגא אישתמיט כרעיה בעי למיפל חלש דעתיה אמר השתא איחייב [מאן דסני לן] כמחללי שבתות ועובדי ע"א, א"ל חייא בר רב מדיפתא שמא עני בא לידך והתעלמת עינך ממנו דתניא ר' יהושע בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה וכו' (כדלעיל). א"ל שמואל לרב מתנא לא תיתיב אכרעיך עד דאמרת לי הא מלתא, מנא הא מלתא דאמור רבנן המלוה את חבירו סתם אינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום, א"ל דכתיב קרבה שנת השבע שנת השמטה, ממשמע שנאמר שנת השבע איני יודע שהיא שנת השמטה אלא אלא יש לך שמיטה אחרת שהיא כזו, וזו זו המלוה חבירו סתם שאינו רשאי לתובעו פחות משלשים יום, ואמר מר שלשים יום בשנה חשוב שנה:
וקרא עליך אל ה'. (רבא) [רבי אבא] הוה צרי זוזי (בצררי) ושדי ליה לאחוריה וממצי נפשיה ביני עניי ומצלי עיניה מרמאי. רבי (עקיבא) [חנינא] הוה ההוא עניא בשבבותיה דהוה רגיל כל מעלי יומא שבתא לשדר ליה ארבעה זוזי, [יומא חד] שדרינהו ניהליה ביד דביתהו אתא וא"ל לא צריך אמר מאי חזית, שמעית דקאמרי במה אתה סועד (בכלי) [בטלי] כסף או (בכלי) [בטלי] זהב, אמר היינו דאמר ר' אלעזר בואו ונחזיק טובה לרמאין שאילמלא הן היינו חוטאין [בכל יום] שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. דבר אחר השמר לך בלא תעשה, פן בלא תעשה (כדלעיל):