ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתצה
עשר תעשר מה כתיב למעלה הימנו לא תאכלו כל נבלה. משל לגנבים שחפרו ביתו של מלך, אחד גנב זהב ואחד גנב עורות, תפסום והביאום לפני המלך חייבם ליהרג אמר אותו שגנב עורות זה גנב זהב ואני גנבתי עורות ואנו שוין, א"ל הכל של טמיון הם, לכך נסמך להודיע שכל מי שאוכל מעשרות כאלו אוכל נבלות, מה כתיב למעלה לא תבשל גדי אימתי שתהו מבערין השבולין נתונים במעי אמו כחלב הזה, ואם לאו אני מייבש אותו כחלב הזה, ולא עוד אלא מעלה אני עליכם כאלו בשלתם בשר בחלב. דבר אחר עשר בשביל שתתעשר, משל לבעל הבית שהיה מלוה לכל בני העיר חטין טובות והיו נותנין לו חטין טובות בשעת הגורן, היה שם אחד עינו רעה וערב בהם תבן ועפר והוליך לו, ראה אותו בעל הבית שהיו רעות, אמר לבן ביתו הנח אותן לעצמן ואל תערבם עם התבואה שכשיבוא ללות ממנו מהן אני נותן לו, כך אמר משה לישראל אם הפרשתם מעשר מעין רעה עפר הוא נותן לכם שנאמר יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר, ואם הפרשתם כראוי יפתח ה' לך את אוצרו הטוב. עשר תעשר מלמד שאין מעשרין משנה לחבירתה. אין לי אלא מעשר שני שבו דבר הכתוב, מנין לרבות שאר מעשרות, תלמוד לומר עשר תעשר. מנין למעשר בהמה שאין מעשרין אותה משנה לחבירתה, תלמוד לומר שנה שנה. ר"ש בן יהודה אומר משום רבי שמעון מנין למעשר בהמה שהוא בעמוד ועשר, תלמוד לומר עשר תעשר. יכול שגדולו מן הארץ כגון אסטיס וקוצה יהא חייב במעשר. תלמוד לומר עשר תעשר ואכלת. יכול אף דבש וחלב תלמוד לומר היוצא השדה שנה שנה, אמור מעתה דבר היוצא (מרשות שנה) [מן השדה ונאכל], מכלל שנאמר ואכלת לפני ה' אלקיך במקום אשר יבחר וגו' מעשר דגנך יכול אין לי חייב אלא על דגן תירוש ויצהר, מנין לרבות שאר פירות, תלמוד לומר תבואת, יאמר זה, שאילו כן הייתי אומר מה תבואה מיוחדת שמכניסה לקיום ודרכה להאכל כמות כמות שהיא אף אני איני מרבה אלא את כיוצא בה, את מה אני מרבה את האורז ואת הדוחן והפרגין והשומשמין, מנין לרבות שאר מיני קטניות, תלמוד לומר עשר תעשר. מרבה אני את הקטניות שדרכן להאכל כמות שהם, ועדיין לא ארבה את התורמסין ואת החרדל שאין דרכן להאכל כמות שהם, תלמוד לומר עשר תעשר. יכול אף על פי שלא השרישו, תלמוד לומר ואכלת, מנין לרבות ירקות למעשרות, תלמוד לומר וכל מעשר הארץ: