ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתעז
וסרתם מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים. מכאן כל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה וכו'. והיה כי יביאך ה', אין והיה אלא מיד. כי יביאך קבל עליך מצוה האמורה בענין בשכר שתבא ותירש. תנו רבנן ונתתה את הברכה על הר גרזים וכי מה בא הכתוב ללמדנו שהברכה על הגרזים והקללה על הר עיבל והלא כבר נאמר אלה יעמדו לברך את העם על הר גרזים. ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל, אלא להקדים ברכה לקללה. יכול שיהו כל הברכות קודמות לקללות, תלמוד לומר [ברכה וקללה ברכה אחת קודמת לקללה ואין כל הברכות קודמת לקללה] ולהקיש קללות לברכות מה קללות בלוים אף ברכות בלוים, ומה קללות בקול רם אף ברכות בקול רם, ומה קללות בלשון הקודש אף ברכות בלשון הקודש, ומה קללות בכלל ופרט אף ברכות בכלל ופרט. ומה קללות אלו ואלו עונין אמן אף ברכות אלו ואלו עונין אמן. הפכו פניהם בשעת ברכות אל הר גרזים ובשעת קללה אל הר עיבל. תנו רבנן הלא המה בעבר הירדן מעבר הירדן ואילך דברי רבי יהודה. אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה זורחת. בארץ הכנעני היושב בערבה אלו הר גרזים והר עיבל שיושבין בהן כותיים. מול הגלגל סמוך לגלגל. אצל אלוני מורה שכם ולהלן הוא אומר ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה מה אלון מורה האמור להלן שכם אף כאן שכם. אמר ר' אליעזר בר יוסי בדבר זה זייפתי ספרי כותים אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שהייתם אומרים אלוני מורה שכם אף אנו מודים בדבר, אנו למדנוה בגזרה שוה אתם במה למדתם. ר' אלעזר אומר הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן דכתיב והיה בעברכם את הירדן. אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת. בארץ הכנעני, [והלא] ארץ חוי היא. היושב בערבה והלא בין הרים וגבעות היו יושבין. מול הגלגל והלא לא ראו את הגלגל, ר' אליעזר בן יעקב אומר לא בא הכתוב אלא להראות להן דרך בשניה כדרך שהראה להם בראשונה. בדרך בדרך לכו ולא בשדות וכרמים. היושב בישוב לכו ולא במדברות. בערבה בערבה לכו ולא בהרים וגבעות:
כי אתם עוברים את הירדן משעברתם את הירדן אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ. אשר ה' נותן לכם בזכותכם. וירשתם אותם וישבתם בה, בשכר שתירש תשב. ושמרתם זה משנה. (ועשיתם) [לעשות] זה המעשה. את כל החוקים אלו המדרשות. ואת המשפטים אלו הדינים. אר אנכי נותן (לכם) [לפניכם] היום, יהיו חביבין עליכם כאלו היום קבלתם מהר סיני ויהו רגילים בפיכם כאלו היום שמעתם אותם:
נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף בשטר ובחזקה. בחזקה מנלן אמר קרא ושבו בעריכם אשר תפשתם [במה תפשתם בישיבה]. דבי רבי ישמעאל תנא וירשתם אותם וישבתם בה במה ירשתם בישיבה:
אלה החקים אלו המדרשות. והמשפטים אלו הדינים. אשר תשמרון זה משנה. לעשות זה מעשה. בארץ שומע אני לא יהו נוהגין אלא בארץ, תלמוד לומר כל הימים אשר אתם חיים על האדמה, אי כל הימים יכול כל המצות נוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ, תלמוד לומר בארץ, אחר שריבה הכתוב ומיעט צא ולמד במה שנאמר בענין אבד תאבדון את כל המקומות, מה ע"א מיוחדת שהיא חובת הגוף ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה וכלאי הכרם דהילכתא גמירי לה דאף על גב דחובת קרקע נינהו נוהגות בין בארץ בין בחוצה לארץ. אבל חדש בארץ אין בחוצה לארץ לא, מ"ט מושב לאחר ירושה וישיבה משמע, רבי אליעזר אומר אף חדש בין בארץ בין בחוצה לארץ, מושב בכל מקום שאתם יושבים משמע. אבד תאבדון את כל המקומות מנין אתה אומר שאם קצץ אשרה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב לקוצצה, תלמוד לומר אבד תאבדון. את כל המקומות וגו' מגיד שהיו הכנענים שטופין בע"א יותר מכל אומות העולם. אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם שלא תעשו כמעשיהם ויבואו אחרים ויירשו את הארץ (בתוב במרז תת"ן ותרכ"ד):