ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתנו
כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים. הראשון קדש והשני חול. אלהים לא תקלל משמש קדש וחול. כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלהים הראשון קדש והשני חול. כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלהים הרי זה חול. מחנה אלהים זה הרי זה קדש. נשיא אלהים אתה קדש. כל השמות [האמורים] באברהם קדש חוץ מאחד ויאמר אדני אם נצא מצאת חן בעיניך, ויש אומרים כאשר התעו אותי אלהים. ר' חנניא בן אחי ר' יהושע אומר קדש שאילולא אלהים כבר התעו אותי. כל השמות האמורין בלוט חול חוץ מן האחרון ויאמר לוט אליהם אל נא אדני, וכל השמות ההדיוטות הרי אלו נמחקים:
האל הגדול הגבור והנורא. ההוא דנחית קמיה דרבי עקיבא אמר האל הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק והיראוי, א"ל סיימת לכולהו שבחיה דמרך, השתא אנן תלת קמייתא אי לאו דאמרינהו משה רבינו ואנשי כנסת הגדולה תקנינהו בתפלה לא הוינן אמרין להו ואת אזלת ואמרת כולי האי. משל לאדם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב והיו מקלסין אותו באלף אלפים דינרי כסא הלא גנאי הוא לו. אמר ר' יהושע בן לוי למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה שהחזירו העטרה ליושנה. משה אמר האל הגדול הגבור והנורא. אתא ירמיה ואמר כשדים מקרקרים בהיכלו איה נוראותיו ולא אמר נורא. אתא דניאל ואמר כשדים משעבדים בבניו איה גבורותיו ולא אמר גבור. אתנו אינהו ואמרו אדרבה הן הן נוראותיו הן הן גבורותיו שכובש את (יצרו) [כעסו] ונותן ארך אפים לרשעים [ואלו הן] נוראותיו שאלמלא מוראו של הקב"ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין כל האומות. אשר לא ישא פנים (כתוב ברמז תשי"א):
עשה משפט (גר) יתום וגו'. אמר ר' יוחנן בכל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו בצדו, דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים, כתוב בתורה (דכתיב) כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים, וכתיב בתריה עושה משפט (גר) יתום ואלמנה. שנוי בנביאים דכתיב כי כה אמר רם ונשא וגו' וכתיב בתריה ואת דכא ושפל רוח. משולש בכתובים דכתיב סולו לרוכב בערבות וכתיב בתריה אבי יתומים ודין אלמנות. ואוהב גר (כתוב ברמז קכ"ג וברמז שמ"ט). ובשמו תשבע (כתוב לעיל):
ואת כל היקום אשר ברגליהם. זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. עושר שמור לבעליו לרעתו זה עשרו של קרח. אמר רבי לוי משוי שלש מאות פרדות לבנות היו מפתחות בית גנזיו של קרח וכולהו אקלידי וקולפי דגילדא. ותפתח הארץ את פיה (כתוב ברמז תשנ"ב). אמר רבי חמא בר חנינא שלש מטמוניות הטמין יוסף אחת נתגלתה לקרח ואחת נתגלתה לאנטונינוס בן אסוירוס ואחת גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא. כי הארץ אשר אתה בא שמה (כתוב ברמז תשמ"ג):