ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתנג
כי יגורתי מפני האף והחמה. דרש ר' יהודה בר (רבינא) [ביונא] בשעה שנתרשל משה מן המילה באו אף וחמה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו מיד ותקח צפורה צור וגו' מיד וירף ממנו, באותה שעה בקש משה להרגן שנאמר הרף מאף ועזוב חמה, ויש אומרים הרגו לחמה דכתיב חמה אין לי, והכתיב כי יגורתי מפני האף והחמה, תרי חמה הוו:
אמר רבי שמואל בר נחמני כשעלה משה למרום וסרחו ישראל נזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה אף וחמה קצץ ומשחית והשמד, מה עשה נתלה בזכות אבות זכור לאברהם ליצחק ולישראל מיד נתמלא הקב"ה רחמים שנאמר וינחם ה' על הרעה מיד נסתלקו ממנו שלשה, נשתיירו אף וחמה ועדיין היה משה מתירא שנאמר כי יגורתי מפני האף והחמה, א"ל רבש"ע לית אנא יכיל למיקם בתרויהון קום את בחד ואנא בחד הדא הוא דכתיב קומה ה' באפך, ומנין שעמד משה בחמה שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה. ואת חטאתכם (כתוב בפסוק אבד תאבדון). מבלי יכולת ה' (כתוב ברמז תשמ"ד):