ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתנא


ארץ זית שמן ודבש. זית זו אגורי. דבש זה דבש תמרים. אשר אבניה ברזל. כל תלמיד חכם שאינו קשה כברזל אינו תלמיד חכם שנאמר ארץ אשר אבניה ברזל אל תקרי אבניה אל בוניה. אמר רבינא אפילו הכי מיבעי ליה לאיניש למילף נפשיה בניחותא דכתיב והסר כעס מלבך. מנין לברכת המזון מן התורה דכתיב ואכלת ושבעת וברכת וכו' (כדכתוב ברמז רי"ט). עד כמה מזמנין עד כזית, רבי יהודה אומר עד כביצה, באקראי פליגי, רבי מאיר סבר ואכלת ושבעת וברכת שעור אכילה בכזית, רבי יהודה סבר אכילה שיש בה שביעה הוי אומר זו כביצה. דרש רב עוירא זימנין אמר ליה משמיה דרבי אמי וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים והלא אתה נושא פים לישראל שנאמר ישא ה' פניך אליך, אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת והן מדקדקים על עצמן עד כזית ועד כביצה. ברכת המזון בכל לשון שנאמר ואכלת ושבעת וברכת בכל לשון שהוא מברך:

ורם לבבך (כתוב בפסוק ודי זהב). רבי יוחנן אמר כל אדם שיש בו גסות הרוח כאלו כופר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. אזהרה לגסי הרוח מנין, אמר רבא אמר זעירי שמעו והאזינו ואל תגבהו. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת וכתיב השמר לך פן תשכח את ה' וכדבי אבין אמר רבי אילעאי כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה. בר קפרא אמר קיצי בידך וקיצך בידי קיצי בידך ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך. וקיצך בידי אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. המוליכך במדבר הגדול והנורא (כתוב ברמז רכ"ז). להטיבך באחריתך (כתוב בתחלת פרשת ראה):

והיה אם שכח תשכח. כל מקום שאתה מוצא אכילה ושביעה שם אתה מוצא אזהרה. בשמע ישראל כתיב ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם. וכן במקום אחר ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח. אף כאן מה כתיב למעלה מן הענין פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת. דבר אחר אם שכח תשכח א"ל משה הרי אני מגיד אם עשיתם אלילים כי אבד תאבדון. ולא עוד אלא כגוים אשר ה' מאביד מפניכם מה הכנענים כיון שגלו מפניכם מעט מעט גלוי שנאמר מעט מעט אגרשנו, כך אתם כעת הראשון הקל ארצה זבולון וגו' והאחרון הכביד ויגל לראובני ולגדי. דבר אחר כגוים מה הכנענים מיד שנכבשה הארץ וכבשו ישראל את יריחו ותפול החומה תחתיה אף אתם טבעו בארץ שעריה. מה יריחו ותפול החומה תחתיה אף אתם טבעו בארץ שעריה. מה יריחו ויעל העם העירה איש נגדו אף אתם תקעו עליה אהלים סביב. ביריחו וירע העם ויתקעו בשופרות ואתם עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר, אמר להם הקב"ה בעולם הזה נטעו אתכם משה ויהושע כשם שבשר ודם עובר כך נטיעותיו עוברים, אבל לעתיד לבוא אני הוא שנוטע אתכם כשם שאני חי וקיים כך נטיעותי קיימות שנאמר ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם:

בצדקתי הביאני ה', לא בצדקתך ובישר לבבך, וידעת כי לא בצדקתך, הרי שלש, א"ל הקב"ה לא עשיתי לא בשביל אברהם ולא בשביל יצחק ולא בשביל יעקב בשביל מה עשיתי בשביל שמי הגדול. וכה"א למעני למעני אשה שני פעמים כשהייתם במצרים גאלתי אתכם בשביל שמי ויושיעם למען שמו אף באדום כן למעני למעני. ואשב בהר (כתוב בואתחנן פ' ואתה פה עמוד עמדי):