ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתמה
לא תנסו את ה' אלהיכם. נוח לקנות שונא וקשה לקנות אוהב נוח לעלות לבימה וקשה לירד. ועינו של אדם קשה לו מכל. משל למה"ד לאשה שעשתה כשפים לעצמה שלא תלד, באו הרופאים לרפאותה אמרה אין אתם יכולין אני עשיתי לעצמי שנאמר עיני עוללה לנפשי, אמר דוד אני עשיתי לעצמי. שאמרתי למקום המות נברא בשביל אשתו של אדם זווגהו לי ואני עוקרו שהוא מפיל בחורים מערבב חתנים מעביר מלכים. אברהם אבינו נמסר בידו וכן האבות והשבטים בחנני ה' ונסני צרפה כליוןתי ולבי (שאני) [שאיני] מן הראשונים, אדם באשתו לא עמד אני עומד. נח נשתכר ואני כוס ישועות אשא. אברהם חנן את המלכים ואני עד הכרית כל זכר באדום. יצחק כהו עיניו ואני עשה סטים שנאתי, יעקב הריב עם המלאך ואני נצחתי אותו דכתיב ויאמר למלאך המשחית בעם הערף ידך. ראובן בכור ואני בכור אתנהו. שמעון ולוי קנאו בשכם ואני בגלית. יהודה גור אריה יהודה ואני כלב האריה. יששכר יודעי בינה ואני בכל דרכיו משכיל. זבולון ביום ואני ושמתי בים ידו. דן נחש ואני נחש, נפתלי אילה שלוחה ואני משוה רגלי כאילות. גד גדוד יגודנו ואני ארדוף אחרי הגדוד הזה. אשר שמנה לחמו ואני אכלתי לחם הפנים. יוסף יפה תואר ואני איש תואר. בנימין בין כתפיו שכן ואני בונה אותו. בחנני ה' ונסני א"ל המקום לא תוכל לעמוד, משל למה"ד למלך ששלח לגיונותיו להחריב עיר, אמר אפוטרופוס אחד אני אחריבנה, משל לגבור שצד אריה בא אחד למשכו, א"ל אני בקושיא תפשתי אותו וזה אומר תן לי למשכו. אמר הקב"ה לדוד ותאחז במשפט ידי ואתה מבקש להשפט שפטני אלהים:
ועשית הישר והטוב. אמרי נהרדעי שומא הדר עד תריסר ירחי שתא, ואמר אמימר אנא נהרדעאי אנא וסבירא לי דשומא הדר לעולם, והילכתא שומא הדר לעולם משום שנאמר ועשית הישר והטוב וגו'. פשיטא שמו ליה לבעל חוב ואזל איהו ושם לבעל חוב דידיה אמרינן ליה לא עדיפת מגברא דאתית מיניה, זבנה אורתה ויהבה במתנה ודאי הני מעקרא אדעתא דארעא נחית ולאו אדעתא דזוזי נחית, שמו לאשה ואינסיבוא או שמו מינה דאשה ואינסיבוא ומתה בעל בנכסי אשתו לוקח הוי [לא מהדר ולא מהדרינן ליה] . אגביה איהו בחובו פליגי בה רב אחא ורבינא חד אמר לא הדרא דהא זבינא מעליא היא, וחד אמר הדרא לאו זבינא היא והא דאגביה [מדעתיה] ולא אתא לבי דינא מחמת כיסופא הוא דאגביה. אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק ביני אחי וביני שותפי חציפא הוי וסלוקי לא מסלקינן ליה, רב נחמן אמר מסלקינן ליה ואי משום דינא דבר מצרא לא מסלקינן. נהרדעי אמרי אפילו משום דינא דבר מצרא מסלקינן משום שנאמר ועשית הישר והטור וכו':
וצדקה תהיה לנו (כתוב בסופר פ' וירא אליו):
ולא תחנם. תנן התם אין מוכרין להם במחובר לקרקע, מנהני מילי, אמר רבי יוסי בר חנינא דאמר קרא לא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע. והאי מבעי ליה להכי אמר רחמנא לא תתן להם חן דאמר רב יהודה אסור לאדם שיאמר כמה נאה כותי זה, אם כן לימא קרא לא תחונם מאי לא תחנם ש"מ תרתי. ואכתי מ"ל דהכי אמר רחמנא לא תתן להם מתנת חנם, א"כ לימא קרא לא תחינם מאי לא תחנם ש"מ כולהו. ומתנת חנם גופה תנאי היא דתניא לא תאכלו כל נבלה (כתוב למעלה ברמז תתצ"ב). לא תתחתן בם (כתוב ברמז ק' וברמז שי"ג). ואשריהם תגדעון רבי יוסי בר רבי יהודה מיבעי ליה לאילן שנטעו ולבסוף עבדו. ורבנן מיבעי ליה לכדרבי יהושע בן לוי דאמר גדועי אלילים קודמין לכבוש ארץ ישראל, כבוש ארץ ישראל קודמין לבעור אלילים (כתוב ברמז תת"נ):
לא מרבכם מכל העמים. דרש רבי אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי מאי דכתיב לא מרבכם מכל העמים, אמר הקב"ה לישראל חושק אני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם, נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר. נתתי גדולה למשה ולאהרן אמרו ונחנו מה. נתתי גדולה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש, אבל עובדי אלילים אינן כן, נתתי גדולה לנמרוד אמר נבנה לנו עיר לפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו. לסנחריב אמר מי בכל אלהי העמים אשר הציל את ארצו מידי. לנבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב. לחירם מלך צור אמר אל אני מושב אלהים ישבתי: