ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתלא
ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך ולמה השמיע הקב"ה את קולו מתוך החושך ולא מתוך האור, משל למה הדבר דומה למלך שהיה משיא את בנו ותלה בחופת בנו מסכות שחורות אמר להן יודע אני שאין בני ממתין עם אשתו אלא ארבעים יום, שלא תאמרו למחר המלך לא היה איסטרוגלוס ולא היה יודע מה שיארע לבנו, כך המלך זה הקב"ה, הבן אלו ישראל, והכלה זו תורה והיה הקב"ה יודע אין ישראל ממתינין בדברות אלא ארבעים יום לפיכ השמיע קולו מתוך החושך, רבי יהודה אומר אדם מדבר עם חברו הוא שומע רגש קולו אבל אינו רואה מאורו, וישראל שמעו אותו, ששמעו קולו של הקב"ה וראו את הקול יוצא מפי הגבורה בברקים ורעמים שנאמר וכל העם ראוים את הקולות. רבי פנחס אומר כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה זכו להיות כמלאכי השרת ולא שלט בהם כל מין כינים, ובמותם לא שלטה בהם רמה, אשריהם בעולם הזה ולעולם הבא ועליהם הכתוב אומר אשרי העם שככה לו:
כי מי כל בשר. אלו היו אומות העולם יודעין מה אהל מועד יפה להם היו מקיפין אותו אהליות וקסטריות, אתה מוצא עד שלא הוקם המשכן היו אוה"ע שומעין את קול הדבור ונתרזין מתוך פניקטיהון שנאמר כי מי כל בשר אשר שמע וגו' אתה שומע וחיה ואוה"ע שומעין ומתין:
מי יתן והיה לבבם זה להם. שני פעמים כתוב בספר תהלים מי יתן מציון, אחד בספר ראשון, ואחד בספר שני ולמה כתוב, אמר רבי לוי הרב אמר כתוב אחד והתלמיד כתוב אחד, הרב אמר מי יתן והיה לבבם זה להם. והתלמיד אמר ומי יתן את כל עם ה' נביאים, ולא דברי הרב ולא דברי התלמיד מתקיימין בעולם הזה, אבל לעולם הבא מתקיימין שניהן. דברי הרב מנין שנאמר ונתתי לכם לב חדש. ודברי תלמיד מנין שנאמר אשפוך את רוחי על כל בשר. לך אמור להם וגו' (כתוב ברמז רע"ח):
אמר רב יוסף כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו דכתיב לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואומר במשוך היובל המה יעלו. מאי ואומר, ה"ק מכדי כתיב והיו נכונים לשלשת ימים אל תגשו אל אשה, לך אמור להם למה לי שמע מינה (הוי) [כל] דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו וכו'. תנן התם הקורא את המגילה עומד ויושב יצא, תנא מה שאין כן בתורה דאמר קרא ואתה פה עמוד עמדי. אילמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול אפילו הקב"ה מעומד. אמר רבי (יהודה אמר רב) [אבוה] מנין לרב שלא ישב על גבי המטה וישנה לתלמידיו על גבי קרקע נאמר ואתה פה עמוד עמדי. תניא מימות משה עד רבן גמליאל הזקן לא היו לומדין תורה אלא מעומד, משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם והיו לומדין מיושב, והיינו דתנן משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה: