ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתכט
אז יבדיל משה שלש ערים. אמר רבי תנחום ברבי חנילאי מפני מה זכה ראובן ויצילהו מידם וגו'. דרש רבי שמלאי מאי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש, א"ל הזרחת שמש לרוצחין. תניא רבי אליעזר בן יעקב אומר מקלט היה כתוב על פרשת דרכים כדי שיכיר הרוצח ויפנה לשם שנאמר תכין לך הדרך עשה הכנה לדרך. רב חמא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך אם לחטאים יורה ק"ו לצדיקים. דרש רבי סימאי [מאי דכתיב] אוהב כסף לא ישבע כסף זה משה רבינו, אף על פי שידע שלא היו קולטות עד שנבחרו שלש שבארץ כנען אמר מצוה הבאה לידי אקיימנה. כל פרקמטיא שלו באז (כתוב ברמז קע"ד). מה כתיב כאן למען ייטב לך (לבניך אחריך) [והארכת ימים], אמרו ישראל רבש"ע זו היא אריכות ימים אדם הורג נפש בשגגה וגואל הדם רודף אחריו והורגו וכולם מתים של בעונתם, א"ל הקב"ה למשה חייך יפה הם מדברים לך, לך והפרש להם ערי מקלט שנאמר אז יבדיל משה שלש ערים. מזרחה שמש א"ל הקב"ה הזרח שמש לרוצחים, ונתת להם ערי מקלט שיגלו שם, כשם שהשמש הזה מאיר לעולם כך וכו'. לנוס שמה רוצח משל למה הדבר דומה לחרש שהיה עושה איקונין של מלך ונשברה לתוך ידו, אמר המלך אלו לטובתו נשברה היה נהרג, ועכשיו שלא לטובתו יטרד למטלון, כך שופך דם האדם באדם דמו ישפך, אבל מי שהורג נפש שלא בטובתו גולה שנאמר וגם אל אחת הערים האל וחי. יתברך שמו שכן שוקד היאך לזכות את בריותךיו ועל כל העבירות נתן כפרה, על הרע פעמונים שהיה כהן גדול לובש על שולי המעיל, יבוא קול ויכפר על הקול. רוצח נס לערי מקלט, אמר רבי לוי מאן דאכיל קידרא ידע מה טעמא דתבשילא, כיון שא"ל הפרש ערי מקלט, א"ל משה למה, א"ל אם יהא אדם הורג בשגגה יהא בורח לשם, אמר משה שירה חייב אני לומר שאף בי אירע הדבר הזה שהרגתי את המצרי וידל משה אינו אומר אלא אז יבדיל ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר משה. מזרחה שמש בכל מקום רוח מזרחית קולטת. אדם ויגרש את האדם וישכן מקדם. קין וישב בארץ נד קדמת עדן. רוצח אז יבדיל משה שלש ערים מזרחה שמש. לנוס שמה רוצח (כתוב בסוף אלה מסעי בפסוק וישב בה עד מות הכהן הגדול). שנו רבותינו ערים עללו אין עושין אותם לא (עירין) [טירין] קטנים ולא כרכים גדולים אלא עיירות בינונית ואין מושיבין אותם אלא במקום [מים ואם אין שם מים מביאין להם מים ואין מושיבין אותן אלא במקום שוקים וין מושיבין אותן אלא במקום] אוכלוסין נתעטו אוכלוסיהן מוסיפין עליהן, נתמעטו דיוריהן מביאין להן כהנים לוים וישראלים, ואין מוכרים להם כלי זיין כלי מצודה דברי רבי נחמיה וחכמים מתירין. ושוין שאין פורסין בתוכן מצודות ואין מפשילין בתוכן חבלים כדי שלא יהא רגל של גואל הדם מצויה שם, אמר ר' יצחק מאי קרא וגם אל אחת מן הערים האל וחי עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא. תנא תלמיד שגלה מגלים רבו עמו שנאמר ונס אל אחת הערים האל וחי עביד ליה מידי דתיהוי ליה חיותא. אמר ר' זירא מכאן שלא ישנה אדם לתלמיד שאינו הגון. אמקר ר' יוחנן הרב שגלה מגלין ישיבתו עמו, אינו והאמר ר' יוחנן מנין לדברי תורה שהן קולטין שנאמר את בצר במדבר וכתיב בתריה וזאת התורה, לא קשיא הא בעידנא דעסיק בהו הא בעידנא דלא עסיק בהו, איבעית אימא מאי קולטין ממלאך המות, כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגרים בבי רב ולא הוה קא יכיל שליח [דמה"מ למיקרב לגביה דלא הוה פסיק פומיה מגירסא, סליק ויסיב אארזא דבי רב פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה. אמר ר' יוסי ברבי חנינא הארתה לעולמך כשם שהשמש מאיר בשעה שהפרשת ערי מקלט שהיא כפרה לרוצח שנאמר מזרחה שמש לנוס שמה רוצח א"ל ואם יחרבו הערים האלה להיכן בורחין, א"ל יברחו לתורה, מה כתיב בענין הזה וזאת התורה יברח לתורה שכל מי שחושש באחד מאבריו התורה מרפאתו שנאמר רפאות תהא לשריך אלו הצדיקים, אבל רשעים אין להם מנוס שנאמר ועיני רשאים תכלינה ומנוס אבד מנהם, אבל הצדיקים הקב"ה הוא מנוסם שנאמר אלהי צורי אחסה בו וגו', וכן הוא אומר ה' עוזי ומעוזי ומנוסי ביום צרה. דאמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב וזאת התורה אשר שם משה זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות, היינו דאמר רבא מאן דזכה סמא דחיי ומאן דלא זכה סמא דמותא:
בעבר הירדן בגיא וגו'. מה תלמוד לומר בית פעור ללמדך שאפילו ישראל בגומא התחתונה נתונים הקב"ה עושה מלחמתן. כתוב אחד אומר ישרקאל הכוס שנאמר ויכהו ישראל. וכתוב אחד אומר משה הכם שנארמ אחרי הכותו וכתוב אחד אומר כל האומר אין לו תורה אין לו תורה, פשיטא אלא כל האומר אין לו אלא תורה אפילו תורה אין לו. מ"ט א"ק ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשיה ישנו בלמידה וכל שאינו בעשיה אינו בלמידה. ואיבעית אימא כל האומר אין לו אלא תורה אין לו אלא תורה ל"צ כגון דמגמר לאחריני ואזלי ועבדי מהו דתימא אית ליה אגרא לידיריה קמ"ל: