ילקוט שמעוני/דברים/רמז תת
ויהי בארבעים שנה וגו'. (ה) מלמד שהשנה שנים עשר חדש, וכי אין אנו יודעין שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר בשלשה עשר לחדש שנים עשר הוא חדש ואדר, וכן הוא אומר ולשלמה שנים עשר נציבים, ואומר ונציב אחד אשר בארץ, ואיזהו אחד, זה חדש העבור. רבי בנאה אומר וכי עד שלא עמד שלמה לא היינו יודעים שהשנה שנים עשר חדש והלא כבר נאמר ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנכי היום, שאין ת"ל היום, ומה תלמוד לומר היום, היום מלאו ימי ושנותי (מעת לעת). דבר אחר שבאותו היום שלמו לו מעת לעת, ואומר והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, הוצא ממנה שלשים ושלשה יום למפרע ואתה מוצא שהשנה שנים עשר חדש. דבר אחר ויהי בארבעים שנה מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה, ממי למד מיעקב שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה שנאמר ויקרא יעקב אל בניו וגו' ראובן בכורי אתה, אמר לו מפני מה לא הוכחתיך כל השנים הללו כדי שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי. ומפני ארבעה דברים אין מוכיחים את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, ושלא יהא חברו רואהו ומתבייש ממנו, ושלא יהא בלבו עליו, ושלא יהו המוכיחים מתווכחין. שהתוכחה מביאה לידי שלום. וכן אתה מוצא באברהם שנאמר והוכיח אברהם את אבימלך ומהו אומר ויכרתו שניהם ברית. וכן הוא אומר ביצחק ויאמר אליהם יצחק מדוע באתם אלי ומהו אומר וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום. וכן אתה מוצא ביהושע שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה, שנאמר אם רע בעיניכם לעבוד את ה' בחרו לכם היום את מי וגו' ויאמרו העם אל יהושע לא כי את ה' נעבוד. וכן אתה מוצא בשמואל שלא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתה שנאמר הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו וגו', ויאמרו לא עשקתנו וגו' ויאמר אליהם עד ה' בכם וגו' ויאמרו עד. וכן אתה מוצא בדוד שלא הוכיח את שלמה אלא סמוך למיתה שנאמר ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר. דבר משה, שלא תאמר וכי נתנבא משה אלא (עשר) [אלו] דברות, מנין לכל הדברות שבתורה קלות וחמורות (הזדונות והשגגות) [וגזרות שוות] הכללות והפרטות הגופין והדקדוקין, תלמוד לומר ככל אשר צוה ה' אותו אליהם: