ילקוט שמעוני/דברים/רמז תשצז
זש"ה בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש, משל לחכם שהיה יושב בבית הכנסת ועוסק בצרכי צבור ולא היו החברים מביטים בו, כיון שנכנס לדרוש ודורש כענין התחילו מקלסין אותו ואומרים לו ודאי זו תורה ואלו דברים, [כך משה] כיון שבא לפרש דברי תורה לישראל שנאמר בעבר הירדן וגו' אמרו ישראל זו תורה ואלו דברים, לקיים מה שנאמר בצדק כל אמרי פי וגו' כלם נכוחים למבין. ד"א משל לעם הארץ שלמדוהו דברי תורה הלכה מדרש, משלמד את הכל נעשה חכם, מי גרם לו שיהא חכם אותו צער שנצטער בילדותו ובנערותו, כך היה משה עם הארץ בנערותו ולא היה יודע לדבר שנאמר לא איש דברים אנכי, וכיון שנצטער לפני הקב"ה ולמד ממנו תורה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' זכה והתחיל מליף לישראל אלה הדברים. ד"א אלה הדברים זש"ה שפתים ישק משיב דברים נכוחים, משל לחכם שהיה נשוי קרובתו חטאה עליו טרדה והוציאה מביתו, בא שושבינו ובקש ממו להכניסה בשביל אבותיה, א"ל לך אמור לה להתישב בדרכיה ואני מכניסה, הלך ואמר לה בתי עדיין את בנווליך. ענה אותו חכם ואמר לשושבינו יהא הפה הזה מבורך למה שאמר לה כל מה שהיה בה, כך שעשו ישראל אותו מעשה בקש הקב"ה לטורדם מן העולם שנאמר הרף ממני ואשמידם, אמר לפניו רבש"ע זכור לעבדיך לאברהם וגו', כיון שהזכיר האבות מיד נעשה בקשתו שנאמר ויאמר ה' סלחתי כדברך, חזר משה להוכיח את ישראל ואמר להם עכשיו אתם בנוולכם, שנאמר ממרים הייתם, שמע הקב"ה תוכחות של משה א"ל שפתים ישק משיב דברים נכוחים. א"ר אליעזר משה הטיח דברים כלפי מעלה שנאמר ויתפלל משה אל ה', אל תקרי אל ה' אלא על ה', [שכן] דבי רבי אליעזר בן יעקב קורין לאלפי"ן עייני"ן אלפי"ן, דביר רבי ינאי אמרי מהכא ודי זהב כך אמר משה לפני הקב"ה בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די גרם להם לעשות את העגל, משל אומרים וכי ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר. א"ר הושעיא משל לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו, אמר לה מי גרם לך שאת מבעטת בי, כרשינין שהאכלתיך, אמר ר' חייא בר אבא משל לאדם שהיה לו בן אחד רחצו וסכו והכילו והשקהו והלבישו וכסהו ותלה לו כיס בצוארו והושיבו בפתח זונות, מה יעשה הבן שלא יחטא, ומי גרם לו זה, אלא הכיס שתלה בצוארו, היינו דאמרי אינשי מלי כרסי זני בישי שנאמר כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני. רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת. ורבנן אמרי מהכא ואכל ושבע ורשן ופנה. ואיבעית אימא מהכא וישמן ישרון ויבעט. ומנין שחזר הקב"ה והודה לו למשה, שנאמר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל: