ילקוט שמעוני/דברים/רמז תשצג
ד"א אלה הדברים מי שהיה מחלק נכסיו בשעת מיתתו מהו שיהו דבריו קיימין, (ג) כך שנו רבותינו המחלק נכסיו על פיו ר"א אומר ריבה לחד ומיעט לאחד דבריו קיימין, ומה טעם, שלא יהו יורשים אומרים מבולבלת היתה דעתו, אימתי דבריו קיימין, אמרו רבותינו בודקים אותו שלש פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן דבריו קיימין, הרי מן המשנה, מן המקרא מנין, אלא אתה מוצא בשעה שבא משה להוכיח את ישראל סוף ארבעים שנה היו ישראל מרננים ואומרים אינו בדעתו, משל למה הדבר דומה לזקן שהוא סמוך למות קראו ללבלר שיכתוב נכסיו לבניו, כיון שבא הלבלר התחיל לצוות לבניו ונותן לכל אחד ואחד לפי חלקו, אמרו בניו ללבלר ברר לנו דייתיקי, א"ל אינה נבררת אלא בשעה הזאת שאני אומר לכם שנשאל לזקן את דבריו פעם ושתים, התחיל הלבלר שואלו אלו העומדין לפניך בניך הם אמר לו הן, בית זה שלך אמר לו הן, אמר לו באיזה שכונה אתה נתון אמר לו בשכונת פלוני, אמר הלבלר ליורשיו עכשיו הדייתיקי קיים. כך בסוף ארבעים שנה כשבא משה להוכיח את ישראל התחילו ישראל מהרהרין לומר תאמר שהוא בדעת (כך בסוף שנא) [שפוי, כיון] שהרגיש אמר להם חייכם שאיני אומר לכם דבר עד שאומר לכם באיזה מקום אני ואתם נתונים, והוא אומר במדבר, באיזה מדבר והוא אומר בערבה מול סוף, מי הם שכניו והוא אומר בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות, וכמה ימים יש לנו ממצרים, וכן אתה מוצא שהיו שואלין אותו באיזה יום וכמה ימים מכאן לסיני והוא אומר אחד עשר יום מחורב, מיד כשששמעו ישראל שברר להם הדברים אמרו לו אמור כל מה שאתה רוצה שדבריך נראים, מנין ממה שקרינו בענין אלה הדברים אשר דבר משה. זה שאמר הכתוב אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים, וכתוב אהד אמר ולמוכיחים ינעם, אלא כל מי שיודע שחברו רשע ומחניף לו ומלא עונות ואומר לו צדיק אתה ראוי שיבאו עליו כל הקללות שבתורה, יקבוהו לשון [קללה] דכתיב מה אקוב וגו', אבל מי שהוא מוכיח חברו שיחזור בו נוטל ברכות שנאמר ולמוכיחים ינעם. אותו המתוכח אם קבל עליו וחוזר בו אף הוא מקבל ברכות שנאמר ועליהם תבוא ברכת טוב, עליו תבא ברכת טוב אין כתיב כאן אלא ועליהם המוכיח והמתוכח לכך הוכיח משה את דור. ומפני שקבלו ממנו קבלו ברכות שנאמר ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו'. ושלמה צווח אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין זה דורו של משה שנעשו חכמים שנאמר הבו לכם אנשים וגו'. ד"א אלה הדברים לדיין גזלן וישב לדון למי שגזל ואומר השב את הגזלה והוא יוצא לחוץ ומשחק עליו ואומר ראו שהוא גוזל לאחרים ולי אומר השב הגזלה נמצאו דבריו (ד) מתברין. ושלמה צווח וחכמת מסכן בזויה והלא כבר נאמר ואל זה זה אביט אל עני ונכה רוח, אלא זה ממסכן דבריו אינן נשמעין, אבל משה נאים הן דבריו כשהן יוצאין מפיו שהוכיח עצמו תחלה שלא יהא נחשד שנאמר לא חמור אחד מהם נשאתי. ד"א מתחלה אמר לא איש דברים אנכי ועכשיו אלה הדברים. משל למעין שהיו בו מים נאים והיה מושך מעט מעט ראה אותו אומן ותקנו והיה מושך מים עד לאין סוף, כך משה מתחלה אמר לא איש דברים אנכי כיון שלמדו הקב"ה בתקונו ואמר לו מי שם פה לאדם ואנכי אהיה עם פיך התחיל צווח אלה הדברים. ד"א אוהבו של אדם אומר לו השמר בעצמך אבל שונאו אומר לו אל תתירא כדי להפילו, משה אמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף ה' בכם. דיין הוא אינו נושא פנים ולא יקח שוחד. משה היה מוכיחן, אבל בלעם הרשע אמר להם אל תיראו עשו כל מה שאתם מבקשים תרועת מלך בו ההוא אמר ולא יעשה, וכששמעו מיד נפלו שנאמר וישב ישראל בשטים. ושלמה צווח נאמנים פצעי אוהב זה משה, ונתערות נשיקות שונא זה בלעם הרשע. ד"א מה כתיב למעלה מן הענין אלה המצות ואח"כ אלה הדברים אמר הקב"ה חביבין עלי דברי משה שהוכיח את ישראל כנגד כל המצות שנתתי לכם, לכך נאמר אלה המצות אלה הדברים: