ילקוט שמעוני/בראשית/רמז קסב

<< · ילקוט שמעוני · בראשית · רמז קסב · >>

כיון שהגיע למערת המכפלה אתא עשו וקא מעכב. אמר ממרא קרית ארבע זוגות אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה איהו קברה ללאה בדידיה האי דפש דידי הוא. אמרי ליה זבינתיה. אמר להו נהי דזבינית בכירותי פשיטותאי מי זבינית. אין דכתיב בקברי אשר כריתי לי אין כירה אלא לשון מכירה. א"ל הבו לי איגרתא א"ל איגרתא בארעא דמצרים ומאן ניזל ליזל נפתלי דקליל דכתיב נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר אל תקרי אמרי שפר אלא אמרי ספר. וחושים בריה דדן הוו יקירן ליה אודניה א"ל מאי האי א"ל קא מעכב האי עד דאתי נפתלי מארעא דמצרים א"ל עד דאתי איגרתא מארעא דמצרים יהא אבי אבא מוטל בבזיון שקל קולפא מחייה ארישיה נתרן עיניה נפלה אכרעיה דיעקב פתחינהו יעקב לעיניה ואחיך. והיינו דכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע. באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה דכתיב למה אשכל גם שניכם יום אחד. אית דאמרי יהודה הרג את עשו אימתי בשעה שמת אבינו יצחק והלכו יעקב ועשו וכל השבטים לקבור אותו דכתיב ויקברו אותו עשו ויעקב בניו. היו כולם במערה עומדים ובוכין והשבטים עומדים וחולקין כבוד ליעקב. יצאו חוץ למערה כדי שלא יהא יעקב בוכה ומתבזה לפניהם. התחיל עשו נכנס למערה נסתכל יהודה וראה שנכנס עשו אחריו אמר שמא הורג את אבא בפנים. נכנס ומצא את עשו שהוא מבקש להרוג את אביו. מיד עמד והרגו מאחוריו. הוא שאביו מברכו ידך בעורף אויביך. ולמה לא הרגו בפניו מפני שהיה קלסתר פניו דומה לו לכך חלק לו כבוד והרגו מאחוריו. ולמה ברכו בעורף כמה נתחבט יהושע לפני הקב"ה שינתן לו העורף ולא ניתן. מנין שכן הוא אומר בי ה' מה אומר אחרי אשר הפך ישראל עורף לפני אויביו. אף על פי כן לא הועיל לו כלום. ולמי ניתן העורף לשבטו של יהודה שנאמר ידך בעורף אויביך. וכן דוד הוא אומר ואויבי תתה לי עורף. אמר דוד פוזמיקין שלי הוא שנאמר וזאת ליהודה. ממי את למד מגלית שנאמר ותטבע האבן במצחו ויפל על פניו לא הוה צריך לומר אלא לאחוריו והמלאך דחפו על פניו לקיים מה שנאמר ואויבי תתה לי עורף. ואי לא עסק ביה יוסף אחיו מי לא הוו עסקי ביה והכתיב וישאו אותו בניו ארצה כנען אמרו הניחו כבודו במלכים יותר מבהדיוטות. ויעשו בניו לו (כתוב ברמז תרפ"ה):

ויראו אחי יוסף כי מת אביהם מה ראו כל ימים שהיה יעקב קיים היה סועד עמהם והיו אוכלין על שלחנו. וכיון שמת יעקב לא אכלו על שלחנו. אמרו יש רעה טמונה בלבו של יוסף והשב ישיב לנו וגו'. ויצוו אל יוסף למי צוו לבלהה. אנא שא נא אמר הקב"ה אתם אמרתם בלשון אנא עתיד כהן גדול ליכנס לבית קודש הקדשים ומלמד סניגוריא על בניכם בלשון הזה אנא השם. ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך אלהי קיים. ויבך יוסף על שחשדוהו:

כה תאמרו ליוסף אמר רבי יוסי בר חנינא כל המבקש מטו מחבירו אל יבקש ממנו יותר משלשה פעמים שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא וגו'. אמר רבי אלעאי מותר לשנות בדבר השלום שנאמר כה תאמרו ליוסף אנא שא נא. רבי נתן אומר מצוה שנאמר ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני ויאמר לו ה' עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לה' באתי. תנא דבי רבי ישמעאל אמרי גדול השלום שאפילו הקב"ה שינה בו כתיב ואדוני זקן וכתיב לבסוף ואני זקנתי. וינחם אותם וידבר על לבם מלמד שאמר להם דברים המתקבלים על הלב ומה עשרה נרות לא יכלו לכבות נר אחד היאך יכול נר אחד לכבות עשרה נרות. ד"א וידבר על לבם אמר רבי שמלאי אמר להון אתון רישא ואנא גופא אין אזל רישא מה גופא טב. ד"א אמר להם נמשלתם כעפר הארץ וכחול ימים וככוכבי השמים הרי אני הולך ועושה מלחמה עמהן אם יכולתי להם הרי אני יכול לכם ואם לא יכולתי להם איני יכול לכם. ד"א א"ל מה אעשה אנטידיקוס של אבא אבא מוליד ואנא קובר. ד"א א"ל מה אעשה אנטידיקוס של הקב"ה [הקב"ה] מברך ואנא מוסיף. ד"א אמר להם אתם מנהג סדורו של עולם שנים עשר שעות ביום שנים עשר שעות בלילה שנים עשר חודשים שנים עשר מזלות שנים עשר שבטים יכול אני לבטל מנהג סדורו של עולם. ד"א א"ל עד שלא ירדתם לכאן היו המצריים נוהגין בי עבדות. משירדתם לכאן הודעתם גינוסיא שלי. ואם אני הורג אתכם יהו המצריים אומרים כת של בחורים ראה ואמר אלו אחי הם תדע לך שהוא כן שלאחר זמן עלה עליהם והרגן. ד"א אמר להם אם אני הורג אתכם עכשיו יהו המצריים אומרים עם אחיו לא משמר אמנה עמנו על אחת כמה וכמה לפיכך וינחם אותם וידבר על לבם. והלא דברים קל וחומר ומה יוסף שהיה מדבר על לבם של אחיו דברים טובים דברים נחומים נחמם. כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלים דכתיב דברו על לב ירושלים על אחת כמה וכמה הוי נחמו נחמו עמי וכתיב כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה. שבח לאל ראשית. שסיימתי ספר בראשית:

ואלה שמות בני ישראל זה שאמר הכתוב כשמך אלקים כן תהלתך. מלך בשר ודם נכנס למדינה והן מקלסין אותו שהוא גבור ואינו אלא חלש. מקלסין אותו שהוא רחמן ואינו אלא אכזרי. מקלסין אותו שהוא נאה ואינו אלא כעור. אבל הקב"ה אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו הוא יותר מקילוסו. מקלסין אותו שהוא גבור והוא גבור שנאמר האל הגדול הגבור. ראה מה כתיב נורא תהלות נורא הוא על כל תהלתו. וכן אמר דוד לך ה' הגדולה וגו'. שמך מתנשא לכל לראש וגדולה שנקלסך. ראה אנשי כנסת הגדולה מקלסין לו שמך מרומם על כל ברכה ותהלה הוי כשמך כן תהלתך. אבל בני אדם אינם כן יש ששמותיהן נאים ומעשיהן כעורין כו' (כדכתוב ברמז קכ"ו). שמותיהן נאים ומעשיהם נאים אלו השבטים ראובן שמעון מונה מספר לכוכבים אלו השבטים. מה הכוכבים כשיוצאין יוצאין בשמות שנאמר המוציא במספר צבאם ונכנסין במנין שנאמר לכולם שמות יקרא. כך השבטים כשנכנסו למצרים כתיב בשבעים נפש ירדו אבותיך. וכשיצאו [יצאו] בשש מאות אלף. ואלה שמות כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים. ואלה שמות בני ישראל הבאים וכי היום באים והלא כבר היה להם ימים הרבה שם ולמה הוא אומר הבאים. אלא כל ימים שהיה יוסף קיים לא היה עליהם משוי של מצרים וכיון שמת יוסף ניתן משא של מצרים עליהם לפיכך הבאים כאילו אותו היום נכנסים. את יעקב מהיכן הן באין מכוחו של יעקב. דבר אחר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו איש וביתו מלמד שלא ירד יעקב למצרים עד שמונה לפרץ וחצרון [וחמול] זה בן שנה וזה בן שתי שנים וזיווג להם נשים. איש וביתו באו. דבר אחר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה והלא ישמעאל ויצחק אחים היו ועשו ויעקב אחים היו ולמה לא ירדו לא ישמעאל ולא עשו. אמר ר"א למה הדבר דומה לאחד שלוה מן המלך לאחר ימים נפטר הלוה והניח שני בנים ומצא אחד משמש לפניו ואחד ברח אמר לאותו המשמש לפניו ממך אני גובה כל חובי שנתחייב לי אביך אמר לפניו לפי ששמשתי לפניך הפסדתי אמר לו חייך שכר גדול אני נותן לך לכשיתפש אותו אני מוסרו לך לעבד כך לעתיד לבוא וירשו הנגב את הר עשו. ועוד כתיב ואת אחיך תעבוד לא די שלא עבדו אלא שהעבידו בכל מיני צרות כאשר עשה כן יעשה לו:

ראובן שמעון לוי ויהודה. למה מונה אותם בכמה מקומות משל למלך שבנה בירה ונפלה וחזר ובנאה ונפלה ותיקן כמה עמודים ועמדה ושמח בה המלך שעמד בנינו ומזכירו לשבח. כך אברהם העמיד ישמעאל ובני קטורה. יצחק עשו ואלופיו. וכיון שבא יעקב והעמיד שנים עשר שבטים וכולם נתקיימו צדיקים שמח בהן ומזכירן. כל השבטים לשם גאולתן נקראו. ראובן ויאמר ה' ראה ראיתי. שמעון וישמע אלקים את נאקתם. לוי ונלוו גוים רבים אל ה'. יהודה ואמרת ביום ההוא אודך ה'. בנימין נשבע ה' בימינו. דן וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. נפתלי נופת תטופנה שפתותיך כלה. גד לשם המן והמן כזרע גד. אשר לשם הגאולה ואשרו אתכם כל הגוים. יוסף והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו. יששכר יש שכר לפעולתך נאם ה'. זבולן בנה בניתי בית זבול לך. אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי למה פעמים מקדים זה לזה וזה לזה כדי שלא יהו בני הגבירות נתונין תחילה ובני השפחות אחריהן שלא יהו אלו גדולים מאלו. דבר אחר לפי שהן תקרתו של עולם למי שהוא מקרה כראוי נותן [עביה] של תקרה זו בצד ראשה של אחרת ומנין שהן תקרתו של עולם שנאמר שמע אלי יעקב וישראל מקוראי:

ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ובעשו כתיב כל נפשות ביתו (כתוב ברמז קל"ח). ויוסף היה במצרים ראה עולם חדש (כתוב ברמז מ"ט). (סדר עולם) וימת יוסף וכל אחיו אין לך קצר ימים בשבטים פחות מיוסף ואין לך בשבטים שהאריך ימים יותר מלוי. שכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל במצרים שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו. נמצא משמת לוי עד שיצאו ישראל ממצרים מאה ושש עשרה שנה אין שעבוד יותר עליו לא פחות משמונים ושש כשנותיה של מרים שנקראת על שם המרור. אמר ר' יהודה אמר רב שלשה דברים מקצרין ימיו של אדם (כתוב ברמז ס"ו). וימת יוסף וכל אחיו ראובן נולד בי"ד בכסליו מת בן מאה חמשים וחמש שנים. שמעון נולד בכ"ח בטבת ומת בן מאה ועשרים שנה. לוי נולד בי"ו בניסן ומת בן מאה שלושים ושבע שנים. יהודה נולד בט"ו בסיון ומת בן מאה ותשע עשרה שנים. דן בט' באלול ומת מאה ועשרים וחמש שנה. נפתלי נולד בה' בתשרי ומת בן מאה שלושים ושלוש שנה. גד בי' במרחשון ומת בן מאה ועשרים וחמש שנים. אשר בכ' בשבט ומת בן מאה ועשרים ושלש שנים. יששכר נולד בי' באב ומת בן מאה ועשרים ושתים שנים. זבולון בז' בתשרי ומת בן מאה ועשר שנה. בנימין נולד בי"א במרחשון ומת בן מאה וחמש עשרה שנים. באייר ושבט לא נולדו נשתייר לאפרים ומנשה:

ובני ישראל פרו וישרצו תרין אמוראין חד אמר אם לגדול שבשרצים את מדמה אותם הדא עכברא ילדה שיתא. ואם לקטן שבשרצים את מדמה אותם הדא עקרבא ילדה שיתין. וימת יוסף וכל אחיו אף על פי שמתו. אלקיהם לא מת. הדא הוא דכתיב ובני ישראל פרו וישרצו. רבי חייא אמר כל אחת ואחת מישראל היתה יולדת ששה בכרס אחד שנאמר ותמלא הארץ אותם. אמר ר' יוחנן מלאו את מצרים. דבר אחר שנתמלאו בתי טרטיאות ובתי קרקסיאות מהם. מיד גזרו עליהם שיפרשו מהן. ויקם מלך חדש על מצרים אמר רבי אבא בר כהנא וכי מלך חדש היה אלא שחדש עליהם גזירות של פורענות. ד"א הוא היה פרעה הראשון אלא שאמרו לו בוא ונזדווג לאומה זו. אמר להם עד עכשיו היינו משלהן ואנו מזדווגין להן אילולי יוסף לא היה לאותן אנשים ידים ואתם מזדווגין להם. מיד הורידוהו מכסא שלשה חדשים וכיון שראה כן אמר להם כל מה שאתם אומרים אני שומע לכם לפיכך ויקם מלך חדש. אמר הנביא בה' בגדו כי בנים זרים ילדו שהיו מולידין ולא מלין. עתה יאכלם חדש חדש כתיב ויקם מלך חדש. אשר לא ידע את יוסף לא היה מכיר את יוסף למה הדבר דומה לאחד שרגם איקונין של דוכוס אמר המלך טלו אותו וחתכו את ראשו היום עשה לזה כך למחר עושה לי כך אמר הקב"ה עכשיו אשר לא ידע את יוסף למחר לא ידעתי את ה':

ויקם מלך חדש רב ושמואל חד אמר חדש ממש דכתיב חדש וחד אמר שנתחדשו גזירותיו דלא כתיב וימת וימלוך ומאי לא ידע דהוה דמי ליה כמאן דלא ידע ליה ליוסף כלל. ויאמר אל עמו הוא התחיל בעצה תחילה לפיכך לקה תחילה דכתיב ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו הצפרדעים. ויאמר אל עמו (כתוב למטה ברמז קס"ו). הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו מהיכן פרים ורבים ממנו שנאמר אדני ממקור ישראל. הבה נתחכמה לו חרף כלפי מעלה. פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה הן מתוספים על שונאינו ועולים מן הארץ כל זמן שישראל בירידה התחתונה הן עולים. וכן אמר דוד כי שחה לעפר נפשנו באותה שעה קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך:

הבה נתחכמה לו להם מיבעיא ליה הכי קאמר בוא ונתחכם למושיען של ישראל במה נדונם נדונם באש הנה ה' באש יבוא. נדונם בחרב ובחרבו את כל בשר. בוא ונדונם במים שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם שנאמר כי מי נח זאת לי. והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא אבל על אומה אחת מביא. אי נמי הוא אינו מביא אבל הן באין ונופלין לתוכה וכן הוא אומר ומצרים נסים לקראתו. והיינו דאמר ר' אלעזר כי בדבר אשר זדו עליהם בקדרה שבשלו בה נתבשלו. שלשה היו באותה עצה. בלעם שיעץ נהרג. איוב ששתק נדון ביסורים. יתרו שברח זכו בניו וישבו בלשכת הגזית. ועלה מן הארץ ועלינו מבעיא ליה כאדם המקלל עצמו ותולה קללתו באחרים:

וישימו עליו שרי מסים עליהם מבעיא ליה מלמד שהביאו מלבן ותלו לפרעה בצוארו וכל ישראל שאומר איסטניס אני אומר לו כלום איסטניס אתה מפרעה. וישימו עליו שרי מסים דבר שמשים עליו לבנים. למען ענותו לפרעה בסבלותם של ישראל. ויבן ערי מסכנות רב ושמואל חד אמר שמסכנות את בעליהן. וחד אמר שממסכנות את בעליהן. דאמר מר כל העוסק בבנין מתמסכן. את פיתום ואת רעמסס חד אמר פיתום שמו ולמה נקרא שמו רעמסס שראשון ראשון מתרוסס. וחד אמר רעמסס שמו ולמה נקרא שמו פיתום שראשון ראשון פי תהום בלעו. וכאשר יענו אותו כן רבו וכן פרצו מבעיא ליה אמר ריש לקיש רוח הקודש מבשרתן כן ירבה וכן יפרוץ. ויקוצו מפני בני ישראל מלמד שהיו בעיניהן דומים כקוצים: