ילקוט שמעוני/בראשית/רמז קכב
וידר יעקב נדר לאמר אשר פצו שפתי ודבר פי בצר לי אמר ר' יצחק דנדר מצוה בעת צרתו מהו לאמר לאמר לדורות שיהו נודרין בשעת הדחק. יעקב פתח בנדר תחלה לפיכך כל הנודר לא יהא תולה אלא בו דכתיב אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב לאביר אברהם ויצחק לא נאמר אלא לאביר יעקב תלה את הנדר במי שפתח בו תחלה. כתיב וישמח העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לה' לפי שהיו עוסקים במצות נדבה ועלתה בידם שמחו מהו אומר שם ויברך דויד את ה' לעיני כל הקהל ויאמר דויד ברוך אתה ה' אלהי אברהם ויצחק לא נאמר אלא אלהי ישראל אבינו תלה הנדר במי שפתח בו תחלה. אמר ר' יודן עוד מן אתרא לית היא חסרא וידר ישראל נדר וידרו ישראל אין כתיב כאן אלא וידר ישראל נדר ישראל סבא. ארבעה הן שנדרו שנים נדרו והפסידו. שנים נדרו ונשתכרו. יעקב נדר והפסיד. יפתח נדר והפסיד. חנה נדרה ונשתכרה. ישראל נדרו ונשתכרו. רבי איבו ורבי יונתן חד אמר מסורסת היא הפרשה וחד אמר על הסדר נאמר מאן דאמר מסורסת היא הפרשה שכבר הבטיחו הקב"ה והנה אנכי עמך והוא אומר אם יהיה אלהים עמדי אתמהה. מאן דאמר על הסדר נאמר מה מקיים אם יהיה אלהים עמדי אם יהיה לי שיתקיימו התנאים שהתנה עמי אני אקיים את נדרו. ר' אבהו אמר אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה מלשון הרע כמה דאת אמר וידרכו את לשונם קשתם שקר. ונתן לי לחם מגלוי עריות כמה דאת אמר ולא חשך ממני מאומה כי אם אותך באשר את אשתו. ושבתי בשלום אל בית אבי משפיכות דמים. והיה ה' לי לאלהים מעבודה זרה. רבנין פתרין לה בכל ענינא אם יהיה אלהים עמדי ושמרני בדרך הזה מגלוי עריות ושפיכות דמים ומעבודה זרה ומלשון הרע אין דרך אלא עבודה זרה כמה דאת אמר הנשבעים באשמת שומרון ואמרו חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע ואין דרך אלא גלוי עריות כן דרך אשה מנאפת ואין דרך אלא שפיכות דמים בני אל תלך בדרך אתם וכתיב כי רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם ואין דרך אלא לשון הרע דכתיב וידרכו את לשונם קשתם שקר: