ילקוט שמעוני/בראשית/רמז ק
וירא את המקום מרחוק מתחלה היה המקום עמוק אעמר הקב"ה אין דרך המלך לשכון בעמק אלא במקום גבוה מעולה ויפה והגביהו הקב"ה לכך נקרא הר המוריה שמיראתו נעשה הר:
ותמן תנינן כל מי שאין לה עליו קדושין ולא על אחרים הולד כמוה ואי זו זו ולד שפחה ונכרית. שפחה מנלן אמר קרא שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור. אשכחן דלא תפסי בה קדושין ולדה כמוה מנלן אמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה. נכרית דכתיב ולא תתחתן בם אשכחן דלא תפסי בה קידושין ולדה כמוה מנלן. אמר קרא כי יסיר את בנך וגו' בנך הבא מן הישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אלא בנה. האי בשבעה גוים כתיב אמר קרא כי יסיר את בנך לרבות כל המסירין. הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן דלא דרשי מ"ט דאמר קרא ואחר כן תבוא אליה ובעלתה מכלל דמעיקרא לא תפסי בה הויה. אשכחן דלא תפסי בה קדושין ולדה כמוה מנלן דאמר קרא כי תהיין לאיש וילדו לו כל היכא דקרינן ביה כי תהיין קרינן ביה וילדו לו כל היכא דלא קרינן ביה כי תהיין לא קרינן ביה וילדו לו. אי הכי שפחה נמי אין הכי נמי אלא האשה וילדיה למה לי מבעי' ליה לכדתניא האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד הולד כמוה משום שנאמר האשה וילדיה דברי ר' יוסי הגלילי וחכמים אומרים דבריו קיימים:
אמר רבא שור שנגח את השפחה ויצאו ילדיה משלם דמי ולדות מ"ט חמרא מעברתא הוא דאזקת דאמר קרא שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור:
שבו לכם פה עם החמור לכשיבא אותו שכתוב בו עני ורוכב על חמור תחזור המקום לבעליו. ואני והנער נלכה עד כה נלך ונראה מה סופו של כה ונשתחוה ונשובה אליכם. ברית כרותה לשפתים בשרן שהוא חוזר מהר המוריה. אמר ר' יצחק הכל בזכות השתחויה שנאמר ונשתחוה ונשובה אליכם. ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה שנאמר ויאמן העם וישמעו וגו' ויקדו וישתחוו. התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה שנאמר והשתחויתם מרחוק. חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה שנאמר וישתחו לה' הגליות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' והשתחוו לה'. בית המקדש לא נבנה אלא בשכות השתחויה שנאמר רוממו ה' אלקינו והשתחוו. אף המתים אינן חיים אלא בזכות השתחויה שנאמר בואו נשתחוה ונכרעה: