ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשפג
אלה תעשו לה' במועדיכם. אלה עשיתם אין כתיב כאן, אלא אלה תעשו, התורה מרמזת לישראל ואומרת להם תמנין יומא. רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא אמר ושמרת את החוקה הזאת למועדה התורה מרמזת ואומרת תמנין יומיא. אמר רבי יודן ברבי סימון כתיב השקיפה ממעון קדשך מן השמים ומה כתיב בתריה היום הזה ה' אלקיך מצוך לעשות, מה ענין זה אחר זה, אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של הקב"ה ומוציאין מעשרותיהן כראוי והן יכול לומר בערתי הקדש מן הבית הקב"ה מרמז להן לישראל ואומר להם תמנין יומיא ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום:
פרשת מטות:
וידבר משה אל ראשי המטות (כתוב ברמז תשפ"ד). לפי שנאמר נדר לרגלים יכול כולן נאמרו בענין אחד, אמרת זה הפסיק הענין, יכול אין לי שקדמו נשיאים לישראל לשמוע אלא בענין נדרים, כשאומר וידבר ריבה, אבל אומר אני מה אלו שהן נדרים אף אומר אני כל סדרי נדר האמורים בתורה שקדמו נשיאים לישראל לשמוע. אמרת דבר אל בני ישראל לרבות מצות לא תעשה, כי יעשו לרבות מצות עשה, לבני ישראל כל שנצטוו בה ישראל (כל) שקדמו נשיאים לשמוע. ר' יוסי בן יהודה אומר מנין אתה אומר שנמסרו גדולים להיתר נדרים, אמרת וידבר משה אל ראשי המטות. לבני ישראל לאמר בני ישראל עוברין בלא יחל ואין הכותים עוברין בלא יחל. או בני ישראל פרט לגרים, אמרת איש לרבות את הגרים. תניא נאמר כאן זה הדבר ונאמר להלן זה הדבר מה להלן אהרן ובניו וכל ישראל אף כאן אהרן ובניו וכל ישראל, ומה כאן ראשי המטות אף להלן ראשי המטות. אמר מר מה להלן אהרן ובניו וכל ישראל [אף כאן אהרן ובניו וכל ישראל] למאי הילכתא, לומר שהפרת נדרים בשלשה הדיוטות. והא ראשי המטות כתיב, ביחיד מומחה. אמר מר מה כאן ראשי המטות למאי הילכתא, לומר שיש שאלה בהקדש. ולבית שמאי דאמרי אין שאלה בהקדש זה הדבר מאי עביד ליה, זה הדבר דשחוטי חוץ מיבעי ליה וכו' (כדכתוב ברמז תק"פ). תניא זה הדבר חכם מתיר ואין הבעל מתיר, שיכול ומה חכם שאין מיפר מתיר בעל שמיפר אינו דין שיתיר, ת"ל זה הדבר חכם מתיר ואין בעל מתיר. בעל מיפר ואין חכם מיפר, שיכול ומה בעל שאינו מתיר מיפר חכם שמתיר אינו דין שיפר, ת"ל זה הדבר בעל מיפר ואין חכם מיפר: