ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשסב


זאת התורה. אמר רבי יונתן [לעולם] אל ימנע אדם עצמו מדברי תורה ואפילו בשעת מיתה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל אפילו בשעת מיתה [תהא עוסק בתורה]. אמר רבי שמעון בן לקיש אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליהן שנאמר זאת התורה אדם כי ימות. תנן התם אחד חור שחררוהו מים או שרצים או שאכלתו מלחת וכן מדבך של אבנים וכן סואר של קורות חשוב אהל, ר' יהודה אומר אהל שאינו עשוי בידי אדם לא שמיה אהל, מאי טעמא דרבי יהודה יליף אהל אהל ממשכן, כתיב הכא אדם כי ימות באהל וכתיב התם ויפרוש את האהל על המשכן מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם. ורבנן אהל אהל ריבה, ומודה רבי יהודה כמלא אגרוף, תניא נמי הכי ומודה ר' יהודה בשקיפין ובנקיקין ובסלעים שאע"פ שאינן עשויין בידי אדם חשובין אהל. רבי שמעון בן יוחאי אומר קברי עובדי אלילים אין מטמאין שנאמר ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם כו'. מיתיבי ונפש אדם ששה עשר אלף, משום בהמה, תא שמע אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם, התם נמי משום בהמה, תא שמע כל הורג נפש וכל נוגע בחלל, דילמא איקטל חד מישראל, ורבנן, לא נפקד ממנו איש. ור' שמעון, לא נפקד ממנו איש לעבירה. רבינא אמר נהי דמעטינהו קרא מטימויי באהל דכתיב אדם כי ימות באהל ממגע ומשא מי מעטינהו קרא:

זאת התורה אדם כי ימות באהל. בא הכתוב ולימד על המת טומאה חדשה שיטמא באהל. אין לי אלא באהל חוץ לאהל מנין, תלמוד לומר זאת התורה אדם כי ימות (באהל) דברי איסי בן עקיבא. רבי ישמעאל אומר אינו צריך אם עד שלא נזקק לטומאה הרי הוא מטמא משנזקק לטומאה אינו דין שיטמא, מנין לעשות כל המאהילין כאהל, היה רבי יצחק אומר מה מצורע הקל עשה בו כל המאהילין כאהל, מת החמור דין הוא שנעשה בו כל המאהילין כאהל, כל הבא אל האהל זה שבא מקצתו, וכל אשר באהל זה שבא כולו [הא עד שלא יאמר יש לי בדין אם הבא מקצתו טמא הבא כולו] לא יהא טמא, אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר כל הבא אל האהל וכל אשר באהל ללמדך שאין עונשין מן הדין. רבי אחא בר יאשיה אומר מה ת"ל כל הבא אל האהל לעשות קרקע של בית עד התהום כמותו. כל הבא אל האהל דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח, מכאן אתה דן לקבר מה אהל שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח, קבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח. או חלוף מה קבר שאינו מקבל טומאה הרי הוא מטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח וכו', ת"ל וכל כלי פתוח וגו' דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא מכל צדדיו [כשהוא פתוח]. דנתי וחלפתי בטל החלוף זכיתי לדון כבתחלה ומה אהל [שהוא] מקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח, קבר שאינו מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדיו כשהוא פתוח. או לא יטמא טומאת ערב, אמרת ק"ו אם שלישי במת טמא השני אינו דין שיהא טמא. וכל אשר באהל שומע אני אף הקף והחריות והעצים והאבנים והאדמה במשמע, תלמוד לומר ולקח אזוב וטבל במים וגו'. ועדין כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה ונפשות בהמהמ במשמע, תלמוד לומר: "וכל בגד וכל עור וכל מעשה עיזים וכל כלי עץ" הא למדנו לארבעה כלים, לכלי מתכות מנין, ת"ל אך את הזהב ואת הכסף, הא למדנו לארבעה כלים ולכלי מתכות, לכלי חרס מנין, תלמוד לומר וכל כלי פתוח וגו', הא למדנו לארבעה כלים ולכלי מתכות ולכלי חרס, לאדם מנין, תלמוד לומר ואתם חנו מחוץ למחנה שבעת ימים וגו'. או אלו לכלל חטוי ואלו לכלל טומאה, תלמוד לומר הוא יתחטא בו את שבא לכל חטוי בא לכלל טומאה את שלא בא לכלל חטוי לא בא לכלל טומאה. זאת התורה אםד כי ימות באהל אם לומר אדם כבר למד ומה אני מקיים מאדם, לרבות דבר אחר שיטמא כמת שלם, את מה אני מרבה השדרה והגלגלת וחצי לוג דם וחצי לוג עצמות ואבר מן המת ואבר מן החי שיש עליו בשר כראוי ורובע עצמות ורוב בנין ורוב מנין מרוב הגויה הרי אלו מטמאין במגע ובמשא ובאהל, ואלו מטמאים במגע ובמשא ואין מטמאין באהל עצם כשעורה וארץ העמים ובית הפרס ואבר מן המת ואבר מן החי שאין עליהן בשר כראוי, השדרה והגולגולת שחסרו, כמה חסרון בשדרה. בית שמאי אומרים שתי חוליות ובית הלל אומרים חוליא אחת, ובגלגלת ב"ש אומרים מלא מקדח, ובית הלל אומרים מלא מקדח של לשכה שהוא כפונדיון האיטלקי וכסלע נירונית ומלא נקבה של עול השרוני, הגולל והדופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא. כל הבא אל האהל איזהו שבאין לו ומביאין אליו זה האהל שבאין לו ומביאין אליו, אמרו מכנסת היא האשה את הנפל בפותח טפח הבא אל האהל שיש לו בית ביאה, בית ביאתו מטמא [ואינו מטמא] מאחוריו אהל שאין לו בית ביאה אין בית ביאתו מטמא ואינו מטמא מאחוריו, אם קורא אני הבא אל האהל יכול מרחוק, ת"ל וכל אשר באהל. אין לי אלא וכל אשר באהל בכלו, מנין אפילו במקצתו, ת"ל (אם) [אשר] באהל, מה האהל בזמן שהמת בתוכו טמא ולא בזמן שנפנה משם [אף קבר כן]. זאת התורה וגו' תורת האהל תורת כל המאהילין את מה אני מרבה הבתים הבורות והמערות המנהרות והשכבים השקיפין והסלעים וכותל שחוטה, יכול שאני מרבה שחוטה מאליה, ת"ל זאת (אמרת) התורה ריבה זרעים וירקות שתלושין מן הקרקע שהן חוצצין בפני הטומאה. יכול שאני מרבה בזמן שהן מחוברין, תלמוד לומר זאת (אמרת) התורה ריבה נפה וכברה (ונפש) [ומפץ] (והפולחן) [והפוחלץ] והפלצור ומיתוחי מטאה והמשפלות שהן חוצצין בפני הטומאה. יכול שאני מרבה בזמן שהן מביאין, ת"ל זאת (אמרה) התורה ריבה עדר רחלים עדר גמלים ומוכנות חיה ועוף (שמוכן) [ששכן] את מה אני מרבה חיה דולגת ועוף הפורח וטלית המנפפת וספינה שהיא שטה על פני המים, ת"ל זאת (תהיה) [את מה אני] מרה ביצת המים וכיפת השלג והברג והגליד והכפור, ת"ל זאת:

וכל כלי פתוח וגו'. בכלי חרס הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל הכלים, הרי אתה דן נאמרו ארבעה כלים בשרץ והוציא כלי אחד להקל ולהחמיר עליו ונאמרו ארבעה כלים במת והוציא כלי אחד להקל ולהחמיר עליו מה להלן בכלי חרס הכתוב מדבר אף כאן בכלי חרס הכתוב מדבר דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר בכלי חרס הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל הכלים, תלמוד לומר וכל כלי פתוח וגו' כלי שאם נטמא אין לו טהרה מטומאתו ואיזה זה כלי חרס מה ת"ל פתוח ואפילו כל שהוא, רבי אליעזר אומר בכלי חרס הכתוב מדבר, או אינו מדבר אלא בכל הכלים, ת"ל וכל כלי פתוח כלי שמקבל טומאה דרך פתחו ואיזה זה כלי חרס ומה תלמוד לומר טמא טמא לעולם. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר וכל כלי פתוח וגו' שומע אני (אפילו) [על פני] כולן, תלמוד לומר פתוח על פתחו אמרתי ולא על כלו. וכל כלי פתוח וגו' (פתוח) [פתיל] זה העודף צמיד זה הדופק, ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ויצמד ישראל וגו', וכל כלי פתוח וגו' טמא הוא מכאן אמרו כלים המצילין צמיד פתיל באהל המת מצילין בכסוי בבית המנוגע. (וכל כלי פתוח) [צמיד פתיד] עליו, ולא מצדדין, מכאן אמרו חבית שכפאה על פיה ומרחה בטיט מן הצדדין טמא שנאמר צמיד פתיל עליו ולא [כלי ע"ג] צמיד פתיל (על גביו). וכל כלי פתוח אין לי אלא כלי חרס, כלי גללים כלי אבנים וכלי אדמה מנין, ודין הוא ומה כלי חרס שהן עלולין לקבל טומאה הרי הן מצילין צמיד פתיל באהל המת, כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שאין עלולין לקבל טומאה אינו דין שיצילו צמיד פתיל באהל המת, ת"ל וכל כלי פתוח, טמא הוא אין ת"ל טמא הוא אלא הוא (שיציל את עצמו) [המציל] צמיד פתיל באהל המת [מציל במגע השרץ]:

וכל כלי פתוח. הכלים ניצולים בצמיד פתיל (כן) ואין הקרקע ניצול בצמיד פתיל. אלו כלים ניצולין בצמיד פתיל כלי חרס וכלי נתר כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה וכלי חרסית [כו'], ת"ל כלי וכל כלי לרבות דברי ב"ה. אמרו להם בית שמאי ומה כלי חרס וכלי נתר שהן מקבלין טומאה הרי הן מצילין בצמיד פתיל אלו שאין מקבלין טומאה אינו דין שיהו מצילין בצמיד פתיל. אמרו חכמים לבית שמאי (א"ל) צאו וראו כל מי שיש לו טומאה יפה כחו להציל וכל שאין לו טומאה אין יפה כחו להציל. הרי חמור שנכנס לבית המנוגע שמא אין כליו מטמא אדם, הרי אדם שנכנס לבית המנוגע שמא אינו טמא עד שישהה בכדי אכילת פרס. (אמרו לו צאו וראו כל מי שיש לו טומאה יפה כחו להציל וכל מי שאין לו טומאה לא יפה כח להציל). אין במשמע אלא בזמן שהוא בתוך הבית, מנין אפילו בתוך מגופה, תלמוד לומר כלי. יכול בזמן שהוא בתוך מגופה, בתוך אוירה של חבית מנין, ת"ל כלי. ומנין אתה מרבה מכנגד השפה בשפה ובשרף בשעוה ובזפת וגסטרון, תלמוד לומר פתוח, כל הפתוח לצורך שמו פתוח, מכאן אמרו כל העושה מאור בתחלה שעורו כמלא מקדח גדול של לשכה, אלו הן שירי המאור העושה פתח בינו לבין בתו בינה לבין חברתה להשמיע את הקול ולהדליק את הנר שעורה בפותח טפח, ובחור הדלת (עד שירבה) [אי שייר בה] חרס בין מלמעלן בין מלמטן בין מן הצדדין או שפחתו הרוח או שהגיפתו הרוח (אלא) [ולא מרקו שעורו כל שהוא דברי ב"ש. ובית הלל אומרים בפותח טפח. החור שבדלת שעורו מלא אגרוף דברי רבי טרפון, רבי עקיבא אומר בפותח טפח. גרדי שחפר מלא קנה וכן לנר או לאספתיר שעורו כל שהוא דברי בית שמאי. ובית הלל אומרים בפותח טפח. אמרו להן ב"ה לב"ש חור הדלת מהו. אמרו להן ב"ש בפותח טפח. אמרו (מה טפח) [מאי שנא] שזה עשוי לצורך וזה [אינו] עשוי לצורך. בלויי הכתלים שחררום שרצים או שאכלתו מלחת שעורו כל שהו דברי ב"ש. וב"ה אומרים בפותח טפח. מי שהיה טח בתנור ושייר בו הרי זה כל שהוא. ובזמן שפרע מעצמו שעורו בפותח טפח. תנור שניקב מעינו שעורו מלא חוט תמרה כפול דברי ב"ש. וב"ה אומרים מלא כוש [נכנס ויוצא] דולק, ניקב מצדו שעורו מלא (צדו) כוש נו"י] דולק (נכנס) [רש"א] מן הצד נכנס מן האמצע אינו נכנס, רבי ישמעאל אומר באמצע נכנס מן הצד אינו נכנס, רבי ישמעאל אומר באמצע נכנס מן הצד אינו נכנס, מגופת חבית שנקבה שעורה מלא מיצה של שיפון, מן הצד נכנס מן האמצע אינו נכנס. ר' שמעון אומר מן האמצע נכנס מן הצדדין אינו נכנס. כדי יין וכדי שמן וכסויי טפיחין הרי אלו בכל שהו. רשב"ג אומר הואיל ונאמר צמיד פתיל מה אני מקיים פתוח לרבות את הסרוק: