ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשנח
כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה. קראו הכתוב תרומה עד שיוציא ממנון תרומת מעשר. (דבר אחר) בא הכתוב ללמדך שאם רצה לעשות תרומה על מקום אחר רשאי (מכאן אתה דן לתרומה מה מעשר הקל הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה אינו דין שתהא נוהגת בכל. דבר אחר מעשר שאינו נוהג (בראשית הגז) [בשנה הג' ו'] הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה אינו דין שתהא נוהגת בכל. איסי בן מנחם אומר אם מעשר שאינו בא אלא מכח תלמוד ומכח יראה הרי הוא נוהג בכל, תרומה חמורה דין הוא שתהא נוהגת בכל). נתתי ללוים לנחלה למה נאמר, לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי וגו' אין לי אלא בפני הבית, שלא בפני הבית מנין, תלמוד לומר לנחלה מה נחלה נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית אף מעשר ראשון נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית. על כן אמרתי להם למה נאמר והלא כבר נאמר בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה ומה תלמוד לומר על כן אמרתי להם, שיכול אין לי אלא בשעת (כבוש) [חלוק] הארץ אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו, תלמוד לומר על כן אמרתי וגו'. דבר אחר על כן למה נאמר, לפי שנאמר ונשל גוים רבים מפניך וגו'. אבל בקיני ובקנזי וקדמוני לא שמענו, תלמוד לומר על כן וגו'. [דבר אחר] להזהיר בית דין על כך:
אשר ירימו. נקרא המעשר הזה לשם תרומה מה תרומה לשם השם אף זו לשם השם, מה תרומה חייבין על זדונה מיתה אף זו חייבין על זדונה מיתה. נתתי ללוים לנחלה לפי שנתתי להם את המעשר אמרתי להם אין להם חלק בארץ אין לי אלא בארץ כנען מנין אף בעבר הירדן ובארץ ג' עממים, אמרת לא ינחלו נחלה, אבפילו בבזה שבמלחמה, או אף עכשיו לא יהא להם נחלה בארץ, תלמוד לומר בתוך בני ישראל בשעה שבני ישראל בארץ ולא בשעה שהן בחוצה לארץ:
וידבר ה' [אל משה לאמר. ואל הלוים תדבר וגו' את המעשר וגו'. למה נאמר לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר] (לא) בפירות הכתוב מדבר. או אינו אלא באחד מעשרה בארץ, תלמוד לומר ואל הלוים תדבר מגיד שבפירות הכתוב מדבר. לפי שלא ניתן להם חלק בארץ ניתן להם אחד מעשרה בפירות. תנו רבנן תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי רבי עקיבא. רבי אלעזר בן עזריה אומר אף לכהן. מאי טעמא דרבי עקיבא, אמר קרא ואל הלוים תדבר ואמרת אליהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר כי קא משתעי קרא בלוים משתעי. ואידך כדרבי יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים וזה אחד מהם והכהנים הלוים בני צדוק. ורבי עקיבא הכא לא מצית אמרת דכתיב ואכלתם אותו בכל מקום [מי שיכול לאוכלו בכ"מ] יצא כהן שאינו יכול לאוכלו בבית הקברות, ואידך בכל מקום דלא בעי חומה, ואי אכיל ליה נמי בטומאת הגוף לא לקי, ואיבעית אימא מעשר ראשון לכהנים בתר דקנסינהו עזרא. א"ר יהושע בן לוי מנין ללוקח טבלים ממורחים מן הנכרי שהוא פטור מתרומת מעשר שנאמר ואל הלוים תדבר וגו' טבלים שאתה לוקח מישראל אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן, טבלים שאתה לוקח מן הנכרי אי אתה מפריש מהן תרומת מעשר ונותנה לכהן. א"ר אבהו א"ר שמעון בן לקיש מעשר ראשון שהקדימו בשבלין פטור מתרומה גדולה שנאמר והמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר, מעשר מן המעשר אמרתי לך ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר, אמר ליה רב פפא לאביי אי הכי אפילו הקדימו בכרי נמי, אמר ליה עליך אמר קרא מכל מעשרותיכם תרימו, ומה ראית, האי אידגן והאי לא אידגן:
והרמותם ממנו. שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ. ומנין שלא יתרום מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ, תלמוד לומר וכל מעשר הארץ מזרע הארץ שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ. והרמותם ממנו תרומת ה' וכי מה למדנו לתרומת מעשר מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה תרומת מעשר חובה אף מעשר ראשון חובה:
ונחשב לכם תרומתכם. אבא אלעזר בן גומל אומר בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה. ונחשב לכם תרומתכם רבי ישמעאל אומר אימתי נחשב לכם תרומתכם כשהפרשתם אותם כראוי, לא הפרשתם אותם כראוי לא נחשב לכם תרומה. כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב למה נאמר, לפי שהוא אומר והרמותם ממנו שומע אני יתרום שבלין על חטין וענבים על היין וזיתים על שמן, ת"ל כדגן מן הגורן מן הגמור, מכאן אמרו התבואה משתמרח והיין משיקפה והשמן משירד לבור:
תרומת ה' מעשר. [מה מלמדנו] אם לומר שהיא קרואה תרומה והלא כבר נאמר ונחשב לכם תרומתכם, אלא כדגן וגו' מה דגן מן הגורן ומלאה מן היקב הכתוב להלן חולין לישראל לכל דבר אף כאן חולין לישראל לכל דבר. יכול יהא מרים מן התלוש על המחבור ומן המחובר על התלוש, אמרת כדגן מן הגורן מה דגן מן הגורן ומלאה מן היקב האמור להלן התלוש מן הקרקע אף כאן. יכול שאין לחייב תרומה אלא מעשר ישראל ודאי, מנין אתה מרבה מעשר נכרים וגרים ומנין אתה מרבה מעשר לוים, ת"ל מעשר מן המעשר. אין לי אלא מעשר לוים שנוטלין מאחרים מישראל, מנין אתה מרבה מעשר לוים שלהן, תלמוד לומר מעשר מן המעשר:
כן תרימו גם אתם תרומת ה' למה נאמר, לפי שהוא אומר ואל הלוים תדבר וגו' כי תקחו מאת בני ישראל, ישראל נותנין מעשר ללוים [אבל כהנים אין נותנין מעשר ללוים] הואיל ואין נותנין מעשר ללוים שומע אני יהו אוכלין אותו בטבולו, ת"ל כן תרימו גם אתם תרומת ה'. רבי (שמעון) [ישמעאל] אומר אין צריך ומה חלה שאינה נוהגת בכל הפירות נוהגת בפירות כהנים, מעשר ראשון שנוהג בכל הפירות אינו דין שינהוג בפירות כהנים, ומה ת"ל כן תרימו גם אתם, אין לי אלא מעשר של ישראל מעשר של עצמן מנין, תלמוד לומר כן תרימו גם אתם. הנכרי והכותי שהרימו את של ישראל אפילו ברשות אין תרומתן תרומה דכתיב כן תרימו גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית. יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שמינו להם אפוטרופוס חייב לעשר פירותיהן. ורמינהו אתם ולא שותפין אתם ולא אריסין אתם ולא אפוטרופין אתם ולא התורם את שאינו שלו, אמר רב חסדא לא קשיא כאן להאכיל כאן להניח. בעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן האומר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצא שחוט מהו, א"ל חזקתו שחוט, האומר לחברו צא ותרום והלך ומצא תרום מאי, א"ל אין חזקתו תרום. מה נפשך אי חזקה שליח עושה שליחותו אפילו תרומה נמי [ואי אין חזקה שליח עושה שליחותו אפילו שחיטה נמי לא], א"ל לכי תיכול עלה כורא דמילחא אימא לך, לעולם אין חזקה שליח עושה שליחותו ושחיטה דילמא איניש אחרינא שמע ואזל ושחט ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ותרומה דילמא איניש אחרינא שמע ואזל ותרם והוה ליה תורם שלא מדעת ואין תרומתו תרומה דאמר מר אתם גם אתם לרבות שלוחכם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם: