ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשמה
וימותו האנשים. מלמד שמתו מיתה משונה, מלמד שנשתרבב לשונם ונפלו על טבורם והיו תולעים יוצאים מלשונם ונכנסים לטבורם ויוצאים מטבורם ונכנסים בלשונם. רבן (גמליאל) [נחמן בר יצחק] אמר באסכרה מתו. תניא רבי אלעזר בן פרטא אומר בוא וראה כמה גדול כחו של לשון הרע מנלן ממרגלים, השתא מרגלים שהוציאו שם רע על עצים ואבנים כך, המוציא שם רע על חברו על אחת כמה וכמה. ממאי דילמא כדרבי חנינא בר פפא [דאמר] דבר גדול דברו מרגלים וכו' (כדלעיל). אלא אמר רבא אמר קרא וימותו האנשים וגו' על דבת הארץ שהוציאו. יהושע וכלב נטלו חלק המרגלים, מנא הני מילי דאמר קרא ויהושע בן נון וכלב בן יפנה חיו מן האנשים ההם, מאי חיו אילימא חיו ממש והכתיב ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפנה ויהושע בן נון, אלא שחיו בחלקם. מתלוננים ועדת קרח לא היה להם חלק בארץ, והתניא יהושע וכלב נטלו חלקם, לא קשיא מר מקיש מתלוננים מתלוננים למרגלים [ומר לא מקיש], דתניא אבינו מת במדבר [זה צלפחד], והוא לא היה בתוך העדה זה עדת מרגלים, הנועדים על ה' אלו מתלוננים, ולא היה בעדת קרח כמשמעו. מר מקיש מתלוננים למרגלים ומר לא מקיש. ואמר ליה רב פפא לאביי ולמאן דמקיש איכפל יהושע וכלב וירתי לכולי ארעא דישראל, אמר ליה מתלוננים שבעדת קרח קאמרינן. וירד העמלקי והכנעני וגו' ויכום ויכתום מיד חזרו וישבו באבל, מכאן אמרו כל המנורה יום אחד מלמטה אע"פ שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שבעת ימים. וכל המנורה שבעת ימים מלמטה אע"פ שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה עד שלשים יום. וכל המנורה שלשים יום מלמטה אע"פ שהתירו לו אין לו היתר מלמעלה לעולם ולעולמי עולמים לכך נאמר ויתאבלו העם מאד. באותה שעה אמר לו הקב"ה למשה משה משה בוא ורצה אותם העניים שכבר יצא לבם מעליהם, אמר לפניו רבש"ע במה ארצם, אמר ליה צא ורצם בדברי תורה שנאמר דבר אל בני ישראל כי תבואו ועשיתם אשה לה', באותה שעה היתה מריבה גדולה בין ישראל לגרים עד שא"ל הקב"ה למשה מפני מה עשו מריבה אלו עם אלו לא כך כתבתי לכם בתורתי הקהל חוקה אחת וגו' עכשיו תורה אחת ומשפט אחד. מכאן אמרו שלש מדות יש בגרים. יש גר כנכרי לכל דבר. יש גר משול כחמור. ויש גר כאברהם אבינו. יש גר כנכרי לכל דבר כיצד, היו לו נבלות וטרפות בתוך ביתו ואמר אלך ואתגייר ואהיה ביניהם של אלו שאכילתן יפה ויש להם ימים טובים ושבתות ויאכלו אלו בתוך ביתי כפף את עצמו והלך ונתגייר ולבסוף שחזר מסורו באו עליו יסורין לטובתו לה ציל מידו מה שעשה, אמר להם הקב"ה לישראל בני כשם שאהב זה אתכם אף אתם אהבו אותו שנאמר ואהבתם את הגר. יש גר משול כחמור, כיצד, הלך ונשא אשה מישראל, א"ל אין אנו נותנין לך עד שתתגייר וכף את עצמו והלך ונתגייר לבסוף שחזר מסורו באו עליו יסורין לטובתו להציל מידו מה שעשה, א"ל הקב"ה לישרלא בני כשם שבקש זה מכם מנוחה אף אתם תנו לו מנוחה שנאמר וגר לו תונה. יש גר כאברהם אבינו כיצד, הלך ופשפש את כל אומות העולם כיון שראה שהם מספרים בטובתן של ישראל אמר אלך ואתגייר ואכנס תחת כנפי השכינה שנאמר ואל יאמר בן הנכר וגו'. ויעפילו לעלות אל ראש ההר צלפחד מהמעפילים היה. וארון ברית ה' ומשה וגו' (כתוב ברמז שס"ז):
כי תבואו אל ארץ מושבותיכם. האב חייב בבנו בחמשה דברים למולו ולפדותו וללמדו תורה וללמדו אומנות ולהשיאו אשה. והבן אף הוא חייב לכבד לאביו. וכתיב כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא, והקב"ה מל אותם ע"י יהושע שנאמר ומול את בני ישראל שנית, ופדה אותם אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם. ולמדם תורה אני ה' אלהיך מלמדך להועיל. ולמדה את בני ישראל. ולמדם אומנות וכי תבואו אל הארץ ונטעתם. השיאם אשה פרו ורבו. ומה עסקו של בן כשאביו מחבבו מחשב ועושה אותו מסויים מכל אחיו, כך כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך כה', ומהיכן האומות יודעים שהם בני, משיירשו נחלת אביהם שנאמר בהנחל עליון גוים וגו' ואמר ונתתי אותה לכם מורשה ואומר עשיתך בבנים, במה אני מודיע שאתם בני ואתן לך ארץ חמדה. ומה עסקו של אב בשעה שכותב נכסיו לבנו מעלה לו דורון, אף אתם כי תבואו אל הארץ ועשיתם אשה לה', הה"ד ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חוקיו. דבר אחר כי תבואו אל הארץ עם חביב לארץ חביבה ישראל אחת היא יונתי תמתי ובך בחר ה' אלהיך וגו' וכתיב ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חוקיו, התורה נקראת זאת וזאת התורה, וכתיב זאת הארץ, וכתיב מי זאת עולה מן המדבר וגו'. תניא ללמדך שכל מקום שנאמר ביאה ומושב אינו אלא לאחר ירושה וישיבה דברי רבי ישמעאל, א"ל רבי עקיבא והרי שבת שנאמר בה מושבות ונוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, א"ל חדא דאנא ביאה ומושב קאמינא ועוד שבת מק"ן נפקא ומה מצות קלות נוהגות בין בארץ ובין בחוצה לארץ שבת חמורה לא כל שכן. במאי קמיפלגי אי קרבו נסכים במדבר קמיפלגי, רבי ישמעאל סבר לא קרבו נסכים במדבר, ורבי עקיבא סבר קרבו נסכים במדבר, אמר אביי האי תנא דבי רבי ישמעאל מפ יק מאידך תנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופברט לך הכתוב באחת מהן לאחר ירושה וישיבה אף כל לאחר ירושה וישיבה, ואידך, משום דהוי מלך ובכורים שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין, ואידך, צריכי דאי כתב רחמנא בכורים ולא כתיב מלך הו"א מלך [דדרכו] לכבוש, לאלתר. ואי כתב רחמנא [מלך ולא] בכורים הוה אמינא בכורים דקא מתהני, לאלתר. ואידך, ניכתוב רחמנא מלך ולא בעי בכורים ואנא אמינא ומה מלך דלכבוש לאחר ירושה וישיבה בכורים לא כל שכן. ואידך, אי כתיב הכי הוה אמינא מידי דהוה אחלה, קא משמע לן. תניא אידך וכי תבואו להטעינה נסכים בבמה גדולה הכתוב מדבר, או אינו אלא בבמה קטנה, כשהוא אומר לכם בבמה הנוהגת לכלכם הכתוב מדבר דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר וכי תבואו להטעינה נסכים בבמה קטנה הכתוב מדבר, או אינו אלא לבמה גדולה, כשהוא אומר אל ארץ מושבותיכם הרי בבמה הנוהגת בכל מושבות הכתוב מדבר, כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל לא קרבו נסכים במדבר ולדברי רבי עקיבא קרבו נסכים במדבר. אמר אחד מתלמידי רבי ישמעאל בא הכתוב ללמדך שלא נתחייב היחיד בנסכים אלא מביאתן לארץ. רבי שמעון בן יוחאי אומר בא הכתוב ללמדך על הנסכים שהן קרבין בבמה. אבא חנן אומר משום רבי אליעזר למה נאמר, לפי שהיה בדין הואיל ומצינו שריבה כלי ית עולמים מכלי אהל מועד כך נרבה נסכי בית עולמים מנסכי אהל מועד, תלמוד לומר ועשיתם אשה לה' עולה או זבח, מגיד הכתוב שאף על פי שריבה כלי בית עולמים מכלי אהל מועד לא ריבה הכתוב נסכי בית עולמים מנסכי אהל מועד:
דבר אל בני ישראל. משל צבור הנסכים באין ולא משל יחידים ולא משל גרים ולא משל נשים ולא משל עבדים. מנין לרבות גרים נשים ועבדים שישקלו או ישתתפו, אמרת וידבר ה' אל משה לרבות יחידים. דבר אל בני ישראל לרבות גרים. ואמרת אלהים לרבות נשים ועבדים. ובצד השני אתה אומר בני ישראל להזהיר גדולים על הקטנים להנהיגם במצות. דבר אל בני ישראל שיהיו שוקלין שקלים ולוקחין נסכים לעולות נכרים לעולות תושבים לעולות הנמצאות ועל ידי מי שהניח עולתו וברח. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלין שקלים ולוקחין נסכים לשלמי נכרים ולשלמי תושבים ולשלמים הנמצאים ועל ידי מי שהניח שלמיו וברח. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלים שקלים ולוקחים מלח שיהו הכהנים מולחין בו חטאתיהם ומנחותיהם ומולחין בו את העורות. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלין שקלים ולוקחים עצים שיהו הכהנים מבשלין כנגדו. דבר אל בני ישראל שיהו שוקלין שקלים ולוקחים פרת חטאת ושעיר המשתלח ועל ידי כהן המאבד ועל ידי מי ששינה כחובהולבושי כהן גדול ביה"כ ועשירית האיפה של כה"ג שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו. כי תבואו אל הארץ קבל עליך עד שלא תבא לארץ. יכול כיון שבאו לארץ יהו חייבין להקריב נסכים שבחוצה לארץ, אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם, כאשר אני נותן לכם אתם חייבין להקריב נסכים ולא בחוצה לארץ. או אשר אני נותן לכם אין לי אלא בית הבחירה מנין לרבות במה. ת"ל בכל מושבותיכם לרבות במה אלו דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר יכול יעשו במה בחוצה לארץ ויקריבו עליה נסכים, אמרת לא אמרתי אלא אשר אני נותן לכם, כאשר אני נותן לכם אתם עושין במה ולא בחוצה לארץ. עולה או זבח אחר שיזבחו האישים יקרבו הנסכים ולא בזמן שקדמו נסכים לאישים. יכול אם קדמו נסכים לאישים יהו כשרים, תלמוד לומר לעשות ריח ניחוח לה' אם עשית ריח ניחוח הנסכים באין ולא בזמן שיקדמו לאישים. ועשיתם אשה לה' עולה יכול כל העולה לאישים יהא טעון נסכים ואפילו מנחה, תלמוד לומר עולה. שלמים מנין, תלמוד לומר זבח, תודה מנין, ת"ל או זבח. יכול שאני מרבה אף בכור ומעשר ופסח חטאת ואשם, תלמוד לומר לפלא נדר או בנדבה, בא בנדר ובנדבה טעון נסכים שאין בא בנדר ובנדבה אין טעון נסכים. משמע להוציא את אלו (ולא) אוציא את חובות הבאות מחמת הרגל ברגל ומאי ניהו עולת ראיה ושלמי חגיגה, תלמוד לומר או במועדיכם כל הבא במועדיכם טעון נסכים. משמע להביא את אלו אביא שעירי חטאת הואיל ובאין חובה ברגל, ת"ל וכי תעשה בן בקר עולה או זבח בן בקר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה בן בקר מיוחד בא בנדר ובנדבה אף כל בא בנדר ובנדבה. לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן מה ת"ל. לפי שנאמר עולה שומע אני אפילו עולת העוף במשמע, תלמוד לומר מן הבקר או מן הצאן דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר זבח ועוף אינו זבח, אם כן מה ת"ל מן הבקר או מן הצאן, לפי שנאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן יכול האומר הרי עלי עולה יביא משניהם, תלמוד לומר מן הבקר או מן הצאן רצה אחד מביא רצה שנים מביא. ורבי יונתן למה לי קרא הא אמר עד שיפרוט לך הכתוב יחדו, איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב מן הצאן כמאן דכתיב יחדו דמי. ולרבי יאשיה [דאמר אע"ג דלא כתיב יחדו כמאן דכתיב יחדו דמי] ליבעי קרא, הא כתיב ואם עולה קרבנו מן הבקר וגו' ואם מן הצאן קרבנו. ואידך, איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי במפרש אבל בסתמא לא קא משמע לן. תודה מנין, תלמוד לומר או זבח. אטו תודה לאו זבח הוא, איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואייתי לחם בהדה לא תבעי נסכים. ומאי שנא מאיל נזיר [דאיכא בהדיה לחם ובעי נסכים] סלקא דעתך אמינא הואיל והתם שני מינין והכא ארבעת מינין קא משמע לן. וליכתוב רחמנא לפלא נדר או בנדבה ולא בעי עולה, אי לא כתיב עולה הוה אמינא ועשיתם אשה לה' כלל, לפלא נדר או בנדבה פרט, לעשות ריח ניחוח חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר שאינו בא על חטא אף כל שאינו בא על חטא, אוציא חטאת ואשם שהן באין על חטא, אביא בכור מעשר ופסח שאין באין על חטא, תלמוד לומר עולה, השתא דכתב רחמנא עולה כלל ופרט מאי מרבית ביה, מה הפרט מפורש שאינו מחוייב ועומד אף כל שאינו מחוייב ועומד להביא ולדות קדשים ותמורתן ועלה הבאה מן (התמורות) [המותרות] ואשם שניתק לרעיה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין, והשתא דאמרת או לדרשא לפלא נדר או בנדבה למה לי חלק, איצטריך סלקא דעתך אמינא עד דמייתי נדר ונדבה לא מייתי נסכים, קא משמע לן דאי אייתי נדר לחודיה בעי נסכים ואי אייתי נדבה לחודיה בעי נסכים, הניחא לר' יאשיה אלא לרבי יונתן למה לי, סלקא דעתך אמינא אייתי נדר לחודיה אייתי נדבה לחודיה ליבעי נסכים אייתי נדר ונדבה תסגי ליה בנסכים דחד, קא משמע לן. או במועדיכם למה לי, סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דקא מייתי עולה בנדר ושלמים בנדבה אי נמי איפכא, אבל היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי נמי עולה ושלמים בנדבה שם נדר אחד ושם נדבה אחת היא ותסגי ליה בנסכים דחד, קא משמע לן. וכי תעשה בן בקר עולה או זבח למה לי, איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי נמי עולה ושלמים בנדבה אבל היכא דקא מייתי שתי עולות אחת בנדר ואחת בנדבה שם עולה אחת היא ותסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל. לפלא נדר או שלמים למה לי, סד"א הני מילי היכא דקא מייתי שתי עולות חדא בנדר וחדא בנדבה [אי נמי שני שלמים חדא בנדר וחדא בנדבה] אבל היכא דקא מייתי שתי עולות בנדר ושתי עולות בנדבה אי שני שלמים בנדר ושני שלמים בנדבה שם עולה ושם נדר אחת היא ותסגי ליה בנסכים דחד, קא משמע לן. ורבי יאשיה האי מן הבקר או מן הצאן למה לי, סלקא דעתך אמינא הני מילי בתרי מיני אבל בחד יביא שניהם כאחד תלמוד לומר ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים. והלא דברים קל וחומר ומה עולה חמורה כשרה לבא מין אחד, פסח הקל דין הוא שכשר לבא מין אחד, הא מה ת"ל מן הכבשים ומן העזים תקחו מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. איסי בן עקביא אומר לעשות ריח ניחוח לה' מן הבקר או מן הצאן מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. או יביא משניהם כאחד, אמרת ק"ו ומה כבשי עצרת שהן נזקקין לבא שנים כשרו לבוא מין אחד עולה שאין זקוקה לבוא שנים אינן דין שתכשר לבוא מין אחד. לא אם אמרת בשני כבשי עצרת שמיעט הכתוב את הבאתן לפיכך כשרו לבוא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב את הבאתה לפיכך לא תכשר לבוא אלא מין שנים, הרי שעירי יוה"כ יוכיחו שריבה הכתוב את הבאתן וכשרו לבא מין אחד, והם יוכיחו לעולה שאף על פי שריבה הכתוב את הבאתה תכשר לבוא אלא מין אחד, לא אם אמרת בשעירי יוה"כ שמיעט הכתוב את הבאתן ואינן באים בכל ימות השנה כולה לפיכך כשרו לבא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב את הבאתה ובאה בכל ימות השנה כולה לפיכך לא תכשר לבוא אלא מין שנים, הרי חטאת תוכיח שריבה הכתוב את הבאתה ובאה כל ימות השנה וכשרה לבוא מין אחד. והיא תוכיח לעולה שאע"פ שריבה הכתוב את הבאתה ובאה בכל ימות השנה כולה לפיכך לא תכשר לבוא אלא מין שנים, הרי חטאת תוכיח שריבה הכתוב את הבאתה ובאה בכל ימות השנה וכשרה לבוא מין אחד. והיא תוכיח לעולה שאע"פ שריבה הכתוב את הבאתה ובאה בכל ימות השנה שתכשר לבוא מין אחד, לא אם אמרת בחטאת שמיעט הכתוב את הבאתה שאינה באה בנדר ובנדבה לפיכך כשרה לבוא מין אחד, תאמר בעולה שריבה הכתוב את הבאתה ובאה בנדר ובנדבה לפיכך לא תכשר לבוא אלא מין שנים, הא מה תלמוד לומר מן הבקר או מן הצאן מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו. יכול כל הקרבנות כולן יטעון נסכים, אמרת זבח פרט לעופות, או זבח פרט למנחות, לפלא את שהוא לפלא טעון נסכים את שאינו בא לפלא אינו טעון נסכים. נדר פרט לפסח, נדר פרט למעשר. ומנין אתה אומר שלמים פרט לחטאת, שלמים פרט לאשם, הואיל ואין התמידין באים לפלא יכול לא יטענו נסכים, תלמוד לומר מועדיכם ריבה כל תמיד ותמיד. מן הבקר פרט לכלאים. ובצד השני אתה אומר מן הבקר פרט לשור שנגח והמית (ויש) [ואין] לו עדים, מן הצאן פרט לרובע ונרבע. ובצד השני אתה אומר מן הצאן פרט למוקצה ולנעבד ולעבודה זרה. מן העזים לחלוק את הגנוב ואת הגזל שידעו בו הרבים, והשעיר שנתן ריח והחולה, מן העזים ומן העזים לרבות שאר הפסולין: