ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשלט
והאיש משה ענו מאד. בדעתו. או עניו מאד בגופו, ת"ל ועשית לו כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, ירד על סיחון והרגו ירד על עוג והרגו, ומה תלמוד לומר והאיש משה ענו מאד, עניו בדעתו. או עניו בממונו, תלמוד לומר גם האיש משה גדול מאד וגו', וכן מצינו (שהפסולת) [שהספיר] של לוחות של משה היה שנאמר בעת ההיא אמר ה' אלי פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, ובמקום אחר הוא אומר והלוחות מעשה אלהים המה ואומר ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר, מקיש מעשה למעשה, מה מעשה האמור להלן של ספיר אף מעשה האמור כאן של ספיר. מכל האדם אשר על פני האדמה ולא מאבות, רבי יוסי אומר אף מאבות ולא ממלאכי השרת. כתיב והאיש משה ענו מאד וכתיב והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים הוי קשה היה אלא שהיה שולט ביצרו, אמר הקב"ה הרי משה מופרש בענוה ואינו מבקש צרכו כשם שבקש על כבודי מי לה' אלי אף אני מבקש כבודו:
ויאמר ה' פתאום. אין פתאום אלא דבר טמא דכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום, וכי למה יצא משה עמהם, שלא יהו ישראל רואין אהרן ומרים יוצאים לדבר ואומרים דומה שמשה נזוף. דבר אחר שיהא קרוב לבקש על מרים. וירד ה' וגו' ויעמד פתח האהל להודיע כבודו של משה שירד בשביל כבודו. ויאמר ה' פתאום רבי שמעון בן מנסיא אומר פתאום שנתירא משה בפתאום נדבר עמו. צאו שלשתכם אל אהל מועד מלמד ששלשתן נקראו בדבור אחד מה שאי אפשר לפה לדבר ואי אפשר לאוזן לשמוע. וכן הוא אומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. וירד ה' בעמוד ענן שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, בשר ודם כשיוצא למלחמה יוצא בבני אדם מרובים וכשהוא יוצא לשלום אינו בא אלא בבני אדם מועטין, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא יחידי שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו, וכשהוא בא בשלום בא באלפים וברבבות שנאמר רכב אלהים רבותים וגו', ויקרא אהרן ומרים ויצאו שניהם מפני מה לא יצא משה עמהם שלא יהו ישראל אומרים אף משה היה עמהן בכלל הכעס. ד"א בא הכתוב ללמדך דרך ארץ שכל זמן שאדם רוצה לדבר עם חברו אל יאמר לו קרב אלי אלא מושכו במה שרוצה לדבר עמו. דבר אחר שלא ישמע גנותו של אהרן. דבר אחר שאין אומרים שבחו של אדם בפניו. רבי אלעזר בן עזריה אומר מצינו שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו, שכן מצינו בנח שנאמר כי אותך ראיתי צדיק, שלא בפניו מהו אומר אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים וגו'. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם [שנאמר אמרו לאלהים מה נורא וגו'] ק"ו לבשר ודם. בעמוד ענן מגיד שהיה מדבר עמהם בענן וכך היה מדבר עם שמואל בענן שנאמר בעמוד ענן ידבר אליהם ואומר משה ואהרן בכהניו וגו'. אמרו בשעה שהיו ישראל רואין עמוד הענן בין השמים ובין הארץ היו יודעין שהוא ידבר עם משה, וכן בשמואל:
ויקרא אהרן ומרים. ולמה יצאו חוץ לאהל מועד שלא יהא משה אומר דומה שנמצא בי פגם שכן נדחתי מן האהל ושלא יהו ישראל אומרים דומה שנמצא במשה פגם שכן נדחה מן האהל, רבי יהודה אומר משלו משל למה הדבר דומה למלך שבא אוהבו אצלו והיה מבקש לומר לבן ביתו, אמר המלך מה אני מוציא את אוהבי לשוק אלא יהא בכבודו בטרקלין ואני ובן ביתי נצא לשוק. ד"א אין אומרים שבחו של אדם בפניו ואין תובעין עלבונו של אדם בפניו. שמעו נא בבקשה דברי בנחת. אם יהיה נביאכם אמרתי להם בחלומות ובחזיונות הייתי מדבר עמהם שנאמר בחלום חזיון לילה, לא כן נהגתי עם עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא כל מה שבמעלה ושבמטה גליתי לו כל מה שבים וכל מה שבחרבה אף על מלאכי השרת ועל בית המקדש הוא נאמן:
לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. הראיתיו מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור מה שהיה ומה עתיד להיות. משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו אפוטרופין הרבה, זה ממונה על חפץ זה ואחד ממונה על כולן, כך יש מלאך ממונה על האש וזה על הברד וזה על הגובאי ומשה שלט בכולן. משל למה הדבר דומה לעשיר שקנה קרקעות וכותב אונאות לשם אחר אמרו עכשיו הוא אומר שלו הם, אמר ליה נאמן הוא, כך הקב"ה ברא העולם מתוך התורה וקראה לשמו של משה שנאמר זכרו תורת משה עבדי, א"ל עכשיו יהא אומר אף אני שותף בעולמו, אמר הקב"ה בכל ביתי נאמן הוא:
פה אל פה אדבר בו. פה אל פה אמרתי לו לפרוש מן האשה. במראה זה מראה דבור. או אינו אלא מראה פנים הרי כבר נאמר לא תוכל לראות את פני. ר' עקיבא אומר האדם כמשמעו, וחי אלו מלה"ש (כתוב ברמז תל"א). ולא בחידות למה נאמר, לפי שהוא אומר בן אדם חוד חידה משול משל, או כשם שאני מדבר עם הנביאים בחידות ובמשלים כך אני מדבר עם משה, תלמוד לומר ולא בחידות. ותמונת ה' יביט זה מראה אחורים, או אינו אלא מראה פנים, הרי כבר נאמר והסירותי את כפי וראית את אחורי זה מראה אחורים, ופני לא יראו אלו מראה פנים ואומר ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור. והלא אף קלי הדעת והדיוטות כותבין כן ומה תלמוד לומר פנים ואחור, פנים בעולם הזה ואחור לעולם הבא. פנים בשלותם של רשעים ויסורין של צדיקים בעולם הזה ואחור לעולם הבא מתן שכרן של צדיקים ופורענות של רשעים. וכתוב אליה קינים והגה והי, קינים של רשעים שנאמר קינה היא וקוננוה. והגה של צדיקים שנאמר עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור. והי של רשעים שנאמר הוה על הוה. ומדוע לא יראתם וגו' אין תלמוד לומר בעבדי במשה אלא תחת שדברתם בעבדי בי דברתם. משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו (עבד) [אפוטרופוס] במדינה והיו בני המדינה מדברים עליו, אמר להם המלך לא בעבדי דברתם בי דברתם ואם תאמרו איני מכיר מעשיו זו קשה מן הראשונה. לא עליו העליתם את הסרחון כי אם עלי שאין רע מן הגנב [אלא] מי שהוא מקבל ממנו:
ויחר אף ה' בם. בשניהם. וילך, מיד נתרפא אהרן. ויחר אף ה' בם וילך מאחר שהודיען סרחונן אחר כך גזר עליהן נדוי, והלא דברים קל וחומר אם הקב"ה לא כעס על בשר ודם קודם שהודיע סרחונו, קל וחומר שלא יכעוס אדם על חברו עד שיודיענו סרחונו. רבי נתן אומר מפני מה הודיען סרחונן ואחר כך גזר עליהן נדוי, שלא יאמרו כדרך שאמר איוב הודיעני על מה תריבני: