ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשלב
כמתאוננים אין מתאוננים אלא מתרעמים מבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי המקום שכן הוא אומר ביורם בן אחאב כי אך דעו נא וראו כי מתאנה הוא לי. וכן הוא אומר בשמשון כי תואנה הוא מבקש מפלשתים. רבי אליעזר אומר אין כמתאוננים אלא כמתלהמים, וכן הוא אומר [דברי נרגן כמתלהמים] וכה"א ותרגנו באהליכם הם היו כמתלהמים אבל סכין ירדה מן השמים ובקעה את כרסו שנאמר (דברי נרגן כמתלהמים) והם ירדו חדרי בטן. רבי יהודה אומר אין כמתאוננים אלא כמדוים על עצמן שנאמר לא אכלתי באוני ממנו. רבי אומר כמתאוננים רע, אין רע אלא אלילים שנאמר כי תעשו את הרע בעיני ה' להכעיסו במעשה ידיכם. באזני ה' מלמד שהיו ישראל מתכוונים להשמיע את המקום. היה ר"ש אומר משל למה הדבר דומה לאחד שהיה מקלל את המלך והיה המלך עובר, א"ל שתוק שלא ישמע המלך, א"ל מי יאמר לכם שלא היתה כוונתי אלא להשמיעו, כך היו ישראל מתכוונים להשמיע המקום. וישמע ה' ויחר אפו שמע המקום ונתמלא עליהם חמה, ותבער בם אש ה' ירדה אש מן השמים והיתה קופלת ומחתה בהן והולכת עד שלא עמדו לא על בין המתים לחיים ולא על בין החיים למתים, להלן הוא אומר ויעמוד בין המתים ובין החיים, אבל כאן לא עמדו לא על בין המתים לחיים ולא על בין החיים למתים. אבל אי אתה יודע במי נבער האש תחלה, הרי הוא אומר ותאכל בקצה המחנה יש אומרים אלו הגרים שנתונים בקצה המחנה. רבי שמעון בן מנסיא אומר ותאכל בקצה המחנה בקצינים שבהן בגדולים שבהן, וכן הוא אומר וישימו העם אותו עליהם לראש ולקצין. ויהי שחזרו לקלקולן הראשון. וכן הוא אומר ויהי האיש ההוא גדול. ויהי אין ויהי אלא דבר שלא היה להם תחלה, וכן הוא אומר ויהי איש אחד מן הרמתים. ירדה אש מן השמים והיתה קופלת בהם מחתה והולכת ולא היה בין המתים ובין החיים כלום:
ויהי העם כמתאוננים. מימיהם לא חטאו חטא גמור ולא לקו מכה גמורה, אלו אמר הכתוב ויהי העם מתאוננים לא היה להם סליחה אלא כמתאוננים. כיוצא בדבר אתה אומר אלו אמר סדום היינו לא היתה להם סליחה אלא כסדום היינו. כיוצא בדבר כטומאת הנדה. כיוצא בדבר היתה כאלמנה, אלו אמר היתה אלמנה לא היתה להם סליחה, אלא לא אמר אלא כאלמנה. אלו אמר אפרים יונה פותה לא היתה להם סליחה, אלא אינו אומר אלא כיונה פותה. אלו אמר בשת גנב לא היתה להם סליחה, אלא אינו אומר אלא כבושת גנב. אלו אמר מסיגי גבול לא היתה להם סליחה אלא אינו אומר אלא כמסיגי גבול. אלו אמר היתה לי נחלתי אריה ביער לא היתה להם סליחה, אלא לא אמר אלא כאריה. אלו אמר היה ה' אויב לא היתה להם סליחה, אלא היה ה' כאויב לא חטאו חטא גמור ולא לקו מכה גמורה:
רע באזני ה'. משל לה"ד למי שהלך אצל הזהבי לעשות לאשתו קוזמיון, והיא הולכת אצל המכשף לעשות לו כשפים, אמר לה בתי אני הולך לעשות לך קוזמיון ואת הולכת לעשות לי כשפים, כך אמר הקב"ה אני משבח אתכם באזניכם שנאמר ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך, ואת מכעסת אותי באזנים שנאמר ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך, ואת מכעסת אותי באזנים שנאמר ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב. רע באזני ה' שני פעמים הכעסתם אותי באזניכם מה אתם סבורים הנוטע אוזן הלא ישמע, אף אני אם לא כאשר דברתם באזני וגו' במדבר הזה יפלו פגריכם ואחריב שני בתים שתבנו לי שנאמר באזני ה' צבאות אם לא בתים רבים לשמה יהיו למה והיא מר לה היא הביאה המר לעצמה:
ויצעק העם אל משה. וכי מה היה משה מועילן והלא אין ראוי לומר אלא ויצעק העם אל ה' ומה תלמוד לומר ויצעק העם אל משה, היה רבי שמעון אומר משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שכעס על בנו והלך הבן ההוא אצל אוהבו של אביו, אמר לו צא ובקש לי מאבא, כך הלכו ישראל אצל משה, א"ל בקש עלינו מלפני המקום, יכול שעכב משה בידן, תלמוד לומר ויצעק משה אל ה'. יכול שעכב הקב"ה בידו, תלמוד לומר ותשקע האש שקעה האש במקומה. אלו חזרה לה לשמים (ספק) [סופן] היו חוזרים לקלקולן, ואלו חזרה לה לאחת מכל הרוחות היתה קופלת את כל הרוח והולכת, אלא ותשקע האש ששקעה האש במקומה. שמע הקב"ה שהלשינו על כבודו מכבודו שהוא אש אוכלה שלח אש בהן. רבי יהודה אומר אותו האש שקעה בארץ. אמר רבי אייבו נכנס משה בתוך והיה מדרס עליה ומשקיע בה כצפין של צמר שנאמר ותשקע האש, ומן חטוא דסיני בא להם שנאמר ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' ושבעים מזקני ישראל וכתיב ויחזו את האלהים וזנו עיניהם מן השכינה לפיכך שמרה להם שלא לערב אבל בשמחת תורה:
ויקרא שם המקום ההוא תבערה. אין תבערה אלא כאדם שאומר תבער אש פלונית במקומה, כך אמר להם משה לישראל עשיתם תשובה ותשקע האש ואם לאו עדיין היא במקומה, אמרו לו ישראל וכשאתה קורא שומע הקב"ה אז התחיל שקעה בארץ ולא חזרה עוד למקומה לשמים, אלא נכנסה לה אל אהל מועד, וכל הקרבנות שהיו ישראל מקריבין במדבר אותה האש יוצאה ואוכלת אותם, תרד אש מן השמים אין כתיב כאן, אלא ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח. ואותה האש יצאה ואכלה את בני אהרן שנאמר ותצא אש מלפני ה'. אין אדם יוצא מן העולם עד שיעבור עליו מאותו האש שנאמר ותשקע האש. כי בערה בם אש ה' על מה שאירע נקרא ולא היה כן שמו מקודם. כיוצא בו ויקרא שם המקום מסה ומריבה יכול כך היה שמו, תלמוד לומר על ריב בני ישראל על מה שאירע נקרא שמו. כיוצא בו ויקרא את שם המקום ההוא קברות התאוה, יכול כך היה שמו מקודם, ת"ל כי שם קברו וגו' על שאירע נקרא ולא כן היה שמו מקודם, אבל אי אתה יודע מי היו אלו המרגילין את ישראל לידי עבירה, הרי הוא אומר והאספסף אשר בקרבו אלו הגרים המאוספין מכל מקום, רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו הזקנים שבהן שנאמר אספה לי, אם כן היו זקנים עושין קל וחומר לשאר כל אדם. כיוצא בו אתה אומר ויראו בני האלהים את בנות האדם, מה היו בני הדיינין עושין היו אוחזין נשים מן השוק ומענין אותן, אם כך היו בני הדיינין עושין קל וחומר לשאר כל אדם: