ילקוט שמעוני/במדבר/רמז תשל
קומה ה' ויפוצו אויביך אלו המכונסין. וינוסו משנאיך מפניך אלו הרודפים, מפניך, מפניך הם נסים ואין אנו כלום לפניהם. אלא כשפניך אתנו אין אנו נסים לפניהם וכשאין פניך אתנו (אין) אנו כלום לפניהם. וכן הוא אומר ויאמר אליו אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ובמה יודע אפוא, ואומר ויהי בנוסם מפני ישראל וגו' וה' השליך וגו' ואומר אלקי שיתמו כגלגל כקש לפני רוח כאש תבער יער. וינוסו משנאיך וכי יש שונאין לפני מי שאמר והיה העולם, אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כאלו שונא את מי שאמר והיה העולם. כיוצא בדבר אתה אומר וברוב גאונך תהרוס קמיך (כתוב ברמז רמ"ז). וכל מי שעוזר את ישראל כאלו עוזר לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר אורו מרוז אמר מלאך ה' וגו'. רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לך חביב בכל הגוף כעין (ומשל בו את ישראל) אדם לוקה על ראשו אין עומץ אלא את עינו. הא אין לך חביב בכל הגוף כעין ומשל בה את ישראל. וכן הוא אומר מה ברי ומה בר בטני וגו'. ואומר כי בן הייתי לאבי וגו'. ר' יוסי ברבי אלעזר אומר כאדם שמושיט אצבעו לתוך עינו ומחטטה, פרעה שנגע בהן מה עשיתי לו [מרכבות פרעה וחילו ירה בים, סיסרא שנגע בהן מה עשיתי לו] מן שמים וגו' נלחמו עם סיסרא. סנחריב שנגע בהן מה עשיתי לו ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. נבוכדנצר שנגע בהן מה עשיתי לו עשבא כתורין יאכל. המן שנגע בהן מה עשיתי לו ואותו תלו על העץ. וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדין כביכול שכינה משתעבדת עמהן שנאמר ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר ואומר בכל צרתם לו צר. אין לי אלא צרת צבור צרת יחיד מנין, תלמוד לומר יקראני ואענהו וגו' ואומר ויקח אדוני יוסף וגו' ואומר מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו. רבי עקיבא אומר אלמלי לא כתיב אי אפשר לאמרו, אמרו ישראל לפני המקום כביכול עצמך פדית: